חכמי חלם היו מתהפכים בקברם
הצעות החוק שעברו בקריאה טרומית בנושא מעבר משקיות פלסטיק לשקיות נייר, הזכירו לרז גודלניק את סיפורי חלם. הפיתרון, לדעתו, לא טמון בנייר כי אם במיסוי על שקיות פלסטיק ומכירת שקיות רב פעמיות
כמו בחלם, כך גם בכנסת. המון כוונות טובות, ביצוע שלומיאלי וכנראה שגם גבעת השקיות החד-פעמיות לא תזוז לשום מקום. מקסימום תהיה לנו ערימה של שקיות נייר במקום ערימה של שקיות פלסטיק. אם בחלם זה עוד היה מצחיק, בכנסת זה עצוב. עד שסוף סוף הוחלט לקחת את העניינים בידיים ולעשות משהו לגבי הצריכה הגואה של שקיות הפלסטיק, נבחר פתרון שלדעתי הוא לא הרע במיעוטו, אלא פשוט פתרון רע.
להזכירכם, הצעות החוק (האחת של חברי הכנסת חנין ומלכיאור והשנייה של ח"כ טרטמן) אומרות שרשתות המזון יחויבו להפסיק להציע לצרכנים שקיות פלסטיק (הידועות במקומותנו בשם 'שקיות ניילון') לאריזת המצרכים, ויחויבו להציע ללקוחות במקום זאת אך ורק שקיות מנייר. הכוונה, כפי שהבנתי, היא גם ליישם את החוק ברשתות נוספות לממכר בגדים, ספרים וכדומה.
כאשר שואלים מומחים לנושא, מה עדיף - שקיות פלסטיק או שקיות נייר? התשובה תמיד תהיה: לא זה ולא זה. מדובר בשני הצדדים של אותו מטבע – שקיות חד פעמיות שנוצרות ממשאבים בעייתיים ומסבות נזק לסביבה ולחברה. השוואה מקיפה בין שתי האלטרנטיבות מעלה שלכל אחת יתרונות וחסרונות בהשוואה לשנייה, אבל שתיהן פשוט אלטרנטיבות גרועות. הנה כמה נתונים השוואתיים על קצה המזלג:
חומר גלם – שקיות פלסטיק מייצרים בדרך כלל מפוליאתילן, חומר סינטטי שמקורו בנפט. חומר הגלם של שקיות נייר הוא עצים – לדוגמא, בשנת 1999 נכרתו כ-14 מיליון עצים כדי לייצר עשרה מיליארד שקיות נייר עבור הצרכן האמריקאי.
תהליך ייצור – ייצור שקית נייר דורש הרבה יותר אנרגיה: תהליך הייצור של שקית נייר אחת צורך פי 4.2 אנרגיה יותר מתהליך הייצור של שקית פלסטיק. בשני המקרים מדובר בתהליכים שנעשה בהם שימוש בכימיקלים, המזהמים גם את האויר וגם מקורות מים. עם זאת, תהליך הייצור של שקיות נייר הוא יותר מזהם מזה של שקיות פלסטיק והוא מייצר 70% יותר זיהום אויר ופי 50 יותר חומרים הגורמים לזיהום מים.
מיחזור – למחזר ק"ג של פלסטיק נדרשים 91% פחות אנרגיה ממה שנדרש למחזר ק"ג של נייר.
הטמנה - לנייר לוקח באופן תיאורטי פחות זמן להתפרק מאשר לפלסטיק. מחקרים הוכיחו כי במציאות, נייר לא מתפרק במטמנות מהר יותר מפלסטיק בגלל מחסור באלמנטים שדרושים לפירוק כמו חמצן ושמש. שקיות פלסטיק תופסות הרבה פחות מקום במטמנות משקיות נייר, אבל בגלל שהן קלות יותר הן גם נוטות לעוף, לזהם את הסביבה ולהרוג בעלי חיים תמימים בדרך.
כפי שאנחנו רואים, שקיות נייר רחוקות מלהיות אלטרנטיבה עדיפה לשקיות פלסטיק – צריך לכרות עצים כדי לייצר אותן (היות ומדובר במוצר שהיצרן מוכר בכמה סנטים לשקית, זה לא משתלם לו כלכלית לעבור לשימוש בנייר ממוחזר, שהינו קצת יותר יקר מנייר רגיל), תהליך הייצור שלהן מזהם ונדרשת השקעה מסיבית של אנרגיה בכדי למחזר אותן לעומת מיחזור של שקיות פלסטיק.
זה כמובן עוד במקרה הטוב כאשר ממחזרים את שקיות הנייר – במקומות שבהן אין
אז מדוע בעצם החליטו חברי הכנסת הנכבדים חנין, מלכיאור וטרטמן שצריך להחליף שקיות פלסטיק בשקיות נייר? ממש לא ברור. אני מסכים איתם במאה אחוז ששקיות פלסטיק הן מפגע סביבתי איום ונורא וגורמות לזיהום הסביבה, הרג של בעלי חיים, תפיסת נפח עצום במטמנות וכדומה. אני לא מסכים איתם שהפתרון הוא מעבר לשקיות נייר.
בבלוג של ח"כ חנין מצוטטים דברי ההנמקה של חנין בכנסת לחוק, ובסופם אומר חנין כי "... לכן הגיע הזמן שגם אנחנו ננהג כמו מדינות מתקדמות בעולם ונלך על חלופות יותר מתאימות, יותר מתקדמות, יותר אפשריות, ובסופו של דבר, אדוני היושב-ראש, גם יותר זולות". מסכים איתו במאה אחוז. בהחלט רצוי שגם בישראל ינהגו כמו מדינות מתקדמות. הבעיה הינה שבאף מדינה מתקדמת בעולם, למיטב ידיעתי, לא חוקקו חוק להחלפת שקיות פלסטיק בשקיות נייר.
כפי שכבר הרחבתי בכתבה קודמת, נפוצות היום בעולם כמה שיטות למיגור שקיות הפלסטיק כגון פעילות וולונטרית משותפת לממשלה ולעסקים, איסור מוחלט על שימוש בשקיות פלסטיק והטלת מס על השימוש בשקיות.
איסור מוחלט על השימוש בשקיות פלסטיק נעשה עד כה במדינות מתפתחות (מספר מדינות בהודו, בנגלדש), שסבלו מפגיעה קשה בתשתיות הביוב שלהם, שנסתמו בשקיות פלסטיק, וגרמו להצפות ולנזקים גדולים מאד בנפש וברכוש. גם בדרום אפריקה אסרו על השימוש בשקיות פלסטיק דקות במיוחד ובאוסטרליה הנושא עומד על הפרק. באף אחת מהמדינות הללו, אגב, אין עידוד של הממשלה לעבור לשימוש בשקיות נייר, אלא לשימוש בשקיות רב פעמיות.
באירלנד וטייוואן הטילו מס ישיר על שקיות הפלסטיק (כזה שמשולם על ידי הצרכן) וראו ירידה מרשימה בצריכת השקיות. ה-PlasTax שהוחל באירלנד ב-2002 (15 סנט של יורו) הוריד את צריכת שקיות הפלסטיק בסופרמרקטים ב-90%, ובטייוואן, מס של דולר טייוואני, שנכנס לתוקף ב-2003, הוריד את הצריכה ב-69%. המיסוי לווה במערכת אכיפה קפדנית וגם בקמפיינים ציבורים מתאימים בכדי לזכות בתמיכת הציבור, שהינה קריטית להצלחתן של הפעולות הללו. באירלנד, אגב, כל ההכנסות מהמיסים מיועדים לצרכי מימון של פרויקטים סביבתיים, כך שהרווח הוא כפול.
בשורה התחתונה, גם מיסוי על שקיות פלסטיק וגם איסור מוחלט על השימוש בהן הם אמצעים יעילים להפחתה משמעותית של צריכת שקיות פלסטיק. לכל אחד יתרונות וחסרונות משלו, אבל מה שחשוב הוא החצי השני של המשוואה – מה יחליף את שקיות הפלסטיק?
כאן, המגמה העולמית היא לכיוון אחד: שקיות רב פעמיות. שקיות שכאלו מבד, פלסטיק קשיח, יוטה, או חומרים אחרים הם הפתרון האולטימטיבי – הן זולות יחסית, חזקות, ניתנות לשטיפה או לכביסה וכמובן ידידותיות לסביבה – אפשר להשתמש בהן מאות פעמים לפני שהן מתחילות להתבלות, כך שכל שקית שכזאת מחליפה מאות שקיות חד פעמיות.
בעולם הגדול, אירופה מובילה בשימוש בשקיות רב פעמיות ואפשר למצוא בה עשרות רשתות שיווק (בעיקר, אך לא רק, של מזון) שמעודדות את הצרכנים לעבור לשימוש בשקיות רב פעמיות ומוכרות להן שקיות כאלו במחיר סימלי. גם בארה"ב יש לא מעט סופרמרקטים שאפשר לקנות בהם שקיות רב פעמיות לא רעות בכלל במחיר סמלי ולקבל הנחה של מספר סנטים על כל שימוש בהם (מה שמקזז בסופו של דבר את מחיר השקית).
בישראל, כפי שהוזכר בכתבות שסיקרו את הצעת החוק, רשתות המזון השונות לא מגלות אחריות ציבורית ולא נוקפות אצבע כדי לעודד את הצרכן בצורה וולונטרית להפסיק או להקטין את השימוש בשקיות פלסטיק. זו הסיבה העיקרית לכך שנדרשת כאן התערבות של המחוקק.
האם גם הרשתות ירוויחו כתוצאה ממעבר לשימוש בשקיות רב פעמיות? בהחלט. ממצב בו הן נותנות בחינם מוצר שעולה להן כסף, הן יוכלו למכור במחיר, שיכסה את העלות ואולי אפילו יכלול רווח קטן, שקיות רב פעמיות. הן אפילו יוכלו להדפיס עליהן את הלוגו שלהן ואולי גם פרסומות נוספות וכך להפוך את השקית למכשיר לקידום מכירות.
היום המצב בישראל הוא של lose-lose. רשתות השיווק השונות משלמות בעבור שקיות הפלסטיק ונותנות אותן בחינם לצרכנים. הצרכנים, שכאילו מרוויחים שירות נוח וחינמי, משלמים למעשה מחיר סביבתי כבד, שיום אחד גם יתורגם למחיר כספי, כשלדוגמא, הם ישלמו ארנונה גבוהה יותר, כי מחירי הטמנת האשפה יעלו בגלל מחסור הולך וגדל במקום להטמנה. הצעות החוק שעברו בשבוע שעבר בסך הכל עושה סוויטץ' למצב של lose-lose אחר, שבו אף אחד לא מרוויח וכולם מפסידים.
אין שום סיבה לא לעבור היום למצב של win-win, שכולל מהלך של מיסוי או איסור כולל על שימוש בשקיות פלסטיק מחד וחיוב רשתות המזון (ורשתות אחרות) להציע שקיות רב פעמיות במחיר מסובסד מאידך. לא נראה שיש כרגע התנגדות לנושא בכנסת, וגם המשרד להגנת הסביבה והשר גדעון עזרא תומכים בשינוי המצב הקיים (הם בעד מיסוי שקיות ותומכים כנראה גם בהצעות החוק שעברו בכנסת). בשיתוף פעולה של כל הגורמים, אפשר לגייס גם את תמיכת הציבור ורשתות השיווק למהלך כזה.
הצעת חוק טרומית היא יריית פתיחה ולא נקודת הסיום, ולכן אני קורא לכל חברי הכנסת שמעורבים בחקיקה, ובמיוחד לחברי הכנסת חנין ומלכיאור, שמשמשים כראשי השדולה הסביבתית-חברתית בכנסת, לשקול מחדש את מרכיבי ההצעות השונים לקראת המשך שלבי החקיקה בכנסת. אני בטוח שגם הם לא רוצים לתרום לעוד כריתה של עצים (ובכך גם לתרום להתחממות הגלובלית) ולעוד ערמות על ערמות של שקיות נייר שייערמו במטמנות (ניסיתם למחזר עיתונים לאחרונה?). לפחות במה שקשור במלחמה בשקיות הפלסטיק, בואו לא נהיה חלם.
נא להמתין לטעינת התגובות
