חופים הם לפעמים געגועים לחוף
שנתיים חלפו מאז שנכנס לתוקף חוק החופים האוסר על בנייה במרחק 300 מטר מחוף הים. דרור עזרא ממפלגת הירוקים סבור כי החוק כשלעצמו הוא טוב, אולם הוא לא מיושם על תוכניות שכבר נאשרו ולא נאכף מספיק על ידי המשרד להגנת הסביבה
החוק עצמו הוא טוב, מביא מושגים סביבתיים חדשניים וחשובים, אבל, וזה אבל גדול, הוא אושר עשרים שנה מאוחר מידי. אפשר לדמות את מצב החוף בישראל לעץ בוגר שבולדוזר אימתני נוגח בו, עוקר חלק משורשו והוא עומד נטוי בין שמיים וארץ וברגע הזה נלחצים הבלמים של הבולדוזר. העץ, כמו החוף בארץ, תלוי על בלימה. אם הבולדוזר יישאר במקומו רוב הסיכויים שהעץ יקמל אבל אם הבולדוזר ייסע לאחור ושורשי העץ יחזור למקומם יתכן והעץ ישתקם ואולי יחזור ללבלב.
תפיסת החוק היא לעצור את הפגיעה בחוף מהיום והלאה, ללחוץ על הבלמים. הקריטריונים הנוקשים בחוק יתקיימו רק לגבי תוכניות חדשות ולא לאלו שכבר אושרו, זה בעצם הכשל מרכזי בחוק. מצב החוף לדעתי, הוא קריטי ומצריך נסיגה מחלק מהתוכניות שאושרו לפני כניסת החוק לתוקף.
הדוגמה הכי קיצונית לתוכנית שאושרה לפני החוק ומיושמת היום, היא תוכנית נמל הכרמל החדש במפרץ חיפה. באופן תמוה השנה החל יישום התוכנית הזו, שהיא אחת הפעולות הכי מזיקות לחוף שהיו בשנים האחרונות. מדובר בשאיבה של שלושה מיליון קוב חול ושימוש בו לייבוש הים למען רציפי הנמל החדש. לשם המחשה - שלושה מיליון קוב חול שווים לכמות של חול שנודדת במשך 30 שנה בחופי הרצליה ותל-אביב לכיוון צפון.
מדובר בגריעה הכי גדולה ממאזן החול החופי ב-40 שנה האחרונות, שלהערכתי וגם להערכת מומחים, תשפיע קשות על חופי הצפון, בעיקר אלה מדרום לחיפה. התוכנית הזו אושרה לפני כניסתו לתוקף של החוק והיא בעצם עובדה מוגמרת. למשרד להגנת הסביבה לא היו הכלים החוקיים, וכנראה גם לא עמוד השדרה, לעצור אותה והוא לא היה יכול לעמוד מול הלחצים הכבירים שהופעלו לאישור שימוש בחול לנמל כרמל.
אין ספק שישראל צריכה נמל מודרני, אבל במדינה שבה שבעה מיליון טון פסולת בנייה פזורים בשטחים פתוחים, לא נמצאה אלטרנטיבה לשימוש בפסולת בניה במקום החול?
לדעתי, חוק החופים היה צריך ללכת רחוק יותר וגם לתת כלים לפינוי מבנים מזיקים לחוף שכבר אושרו ונבנו, כמו למשל המרינה באשקלון. לאחרונה ביקרתי במרינה הזו. מדובר במרינה דלת פעילות, בעלת חמישה בתי קפה ועוגנות בה כמה עשרות בודדת של יאכטות. למען המטרה ”הנעלה“ הזו נהרס חוף יפהפה באורך של כארבעה ק“מ.
האבסורד הוא שבימים אלה עובדים בממשלה על תוכנית לשיקום חוף, שכנראה תעלה לנו עשרות מיליונים ותגרום להרס של חופים נוספים. אני תוהה אם לא יהיה נכון לפרק את המרינה באשקלון ואת שוברי הגלים שמסביבה, ולחזור למצב הקודם? זה לא כרוך במאמץ כביר במיוחד: זה מצריך העברת בתי הקפה מהמרינה לאזור החוף, ושיחרור היאכטות המעטות שעוגנות שם למרינות אחרות. ישראל הוכיחה לאחרונה שהיא יכולה לפרק מקומות שנבנו בעבר ועכשיו הם נחשבים לשגיאה, למה לא ליישם זאת על המרינה באשקלון?
כשל אחר, שגם הוא משמעותי, הוא התנהלות המשרד להגנת הסביבה בקשר לחוק החופים. העקרונות הנכונים והסמכויות שמעניק החוק למשרד להגנת הסביבה כמעט
מקרה אחד לדוגמא הוא תלונה שהגשנו נגד חברת האופנה "קרייזי ליין" על זריקת ג‘יפ מן המצוק במהלך צילום סרטון פרסומת. ככל הידוע לי התלונה לא נבדקה ואלו שפגעו במצוק לא עמדו לדין. את הרפיסות הזו של המשרד להגנת הסביבה אולי אפשר להסביר בפחד להתעמת עם גורמים משפיעים בישראל, כמו בעלי הון, מקורבים פוליטיים וראשי ערים. בסופו של דבר מדובר באחד המשרדים הכי חלשים בממשלה שללא גיבוי פוליטי ראוי, פעילותו היא כמעט בלתי אפשרית.
לצערי כיום נמשך המצב בו גורמים שונים ממשיכים לעשות בחוף כמעט ככול העולה על רוחם, ללא תגובה ראויה של המשרד להגנת הסביבה. עניין אחר לא פחות שערורייתי היא נושא ”ההיטל להגנה הסביבה החופית“. כבר שנתיים מאז נכנס החוק לתוקף והמשרד להגנת הסביבה לא הצליח להרים את התקנות ליישום חלק זה של החוק.
החלק העיקרי של החוק שכן מיושם הוא ”הוועדה לשמירת הסביבה החופית“. ככלל הוועדה עושה עבודה לא רעה, מלבד כמה מקרים שלדעתי היא קיבלה החלטות שלא מתיישבות עם הגדרה ”שמירת הסביבה החופית“, הבעיה העיקרית שאני מזהה בוועדה היא חיבה יתרה ולא נכונה לתפיסה של שריון החוף, שמשמעו בניית אלמנטים כמו שוברי גלים וקירות ים שכביכול נועדו להגנת החוף.
כמעט כל הרשויות מקומיות שיש להן חוף, מתוכנתות לשריין את חופיהן. מקומות כמו: הרצליה, אשקלון, נתניה, חיפה, בית ינאי, שדות ים ועוד היד נטויה. בעולם כבר הבינו שניסיון "לנצח" את גלי הים בהוספת אלמנטים קשיחים נועד לכישלון. באירופה, אוסטרליה וארה"ב יש מגמה לפרק שוברי גלים וקירות ים ובמקומם לטפל בחוף באופן "רך", בעיקר על ידי הוספת חול.
לא ברור איך בישראל, לאחר שכבר הוכח מעבר לכל ספק ששוברי גלים גורמים נזק, עדיין יש מתכננים וראשי רשויות שמקדמים רעיונות כגון אלו. שוברי גלים הם לא רק פצע קשה בנוף ופגיעה במפגש הטבעי בין הים ליבשה, הם גם גורמים נזקים לחופים שכנים לפעמים במרחקים של קילומטרים. מדובר לא רק בנזקים סביבתיים אל גם בנזקים כספיים גדולים, הן כי הערך התיירותי של החופים הניזוקים יורד והן בשל ההשקעה הכספית האדירה שדרושה לתיקון המצב.
חוק החופים הוא אמנם שיפור מהמצב הקודם, אבל השיפור הזה לא יביא לשינוי מגמה. חופי ישראל יימצאו בדרך למטה, אם החוק לא ישונה. מצבם של החופים יימשך להיות עגום ואנו נמשיך לחזות בהתדרדרותם. לצערי, אני לא רואה שום כוח שיכול לעמוד מול גורמי ההון והנדל“ן שנמצאים היום בשלטון וימשיכו לעשות מיליארדים מן החופים.
הכותב הוא חבר בהנהגת מפלגת הירוקים
נא להמתין לטעינת התגובות
