נטייה הפיכה

בעקבות הסערה שחולל מצעד הגאווה, מתוודה רב המלמד בישיבה תיכונית על עברו, ופוסק מנסיונו האישי והמקצועי כי כל 'נטייה הפוכה' היא בת שינוי

nrg יהדות | 16/11/2006 14:26

בשבועות האחרונים סערה הארץ והמגזר סביב סוגיית מצעד הגאווה. מעבר לדיון אם ראוי לקיים מצעד המניף את דגל החד מיניות בחוצות עיר הקודש, התעורר הפולמוס בעניין הדתיים ההומוסקסואליים.

מחר יתפרסם במדור "בסוד-שיח" של שאול שיף בעיתון 'הצופה' מכתב שנשלח מר"מ שמלמד באחת הישיבות התיכוניות הבולטות במגזר, ובו הוא מתוודה על עברו ופוסק כי מניסיונו האישי והמקצועי - כל 'נטייה הפוכה' היא בת שינוי וכי "ניתן לשלוט על היצר".

"אני ר"מ בישיבה תיכונית ומצעד התועבה החזיר אותי לשנות נעורי", כותב הר"מ בעילום שם. "את חטאי אזכיר היום. בהיותי נער צעיר בישיבה תיכונית, קיימתי קשר "הפוך" עם חבר מספר פעמים. אני זוכר את עצמי חושש האם אני נורמלי? האם אוכל להתחתן ולהקים משפחה?

לשמחתי, חשד בנו המדריך ובשיחת בירור שערך עימנו, הסביר לנו שבגיל הנעורים יש כאלו שהזהות המינית עדיין לא מגובשת אצלם ולכן הכל תלוי בהתנהגותם. "אם תמשיכו, בהחלט יתכן שלא תוכלו להתחתן, אך אם תלמדו לסייג את הקשר ביניכם, לא להיות הרבה ביחד, אף פעם לא להיות לבד רק שניכם, תימנעו מלהביט זה בזה במצבים של חוסר צניעות ולחשוב זה על זה, לאט לאט תצאו מזה ותהיו כאחד האדם".

השתדלנו שנינו ליישם את דבריו. זה לחלוטין לא היה קל, אך בהתמדה ובכוח רצון של שנינו הצלחנו. חברי הקים משפחה ואף אני אב לשישה ילדים, אוהב את אשתי וחי באושר ובשמחה.

מאז ועד היום למדתי קצת את הנושא והתברר לי, שאכן ישנו אחוז מסוים בין בני הנוער (מ-1% לממעיטים ועד 10% למרבים) שאכן הזהות המינית שלו עדיין לא מגובשת והוא נמשך לשני המינים (דו-מיני). מעשיו והתנהגותו בגיל ההתבגרות הם אלו שבדרך-כלל ישפיעו על דמותו העתידית. אם יתן דרור ליצריו ומחשבותיו - הוא בהחלט עשוי למצוא את עצמו בבגרותו משתייך לקהילה ה"הפוכה". אך אם יתמודד וינסה לשלוט על משיכתו לחבריו ויתרחק מכך, אמנם לא יהיה לו קל, אך הוא בהחלט עשוי להתגבר ולהחליש את הנטיה הזו עד שאכן יוכל למצוא את עצמו ראוי להקים משפחה בבגרותו ולחיות באושר ושלימות עם אשתו.

לאור עברי, יצא לי כבר לטפל במספר תלמידים עם בעיות דומות וכולם למיטב ידיעתי די הצליחו לצאת מזה. ידוע לי שישנם הטוענים שזהו פגם מולד, אך לאור ניסיוני, אין זה כך וניתן להתגבר על נטיה זו....

לא אכחד שיתכן שהמשיכה לבנים נשארת במודעות במידה מסוימת, אך היא הולכת ונחלשת ככל שהנער מתמודד עימה נכון.

חשוב לדעתי להביא דבר זה לידיעת התלמידים, ההורים והמחנכים, דווקא כעת שהנושא עלה כל-כך חזק על הפרק. אני חושש שבני הנוער החשים בבעיה זו אינם מודעים לכובד האחריות המוטלת עליהם ואינם יודעים עד כמה התנהגותם עתה תוכל לקבוע את עתידם בנושא זה. מטעמים מובנים אין באפשרותי להזדהות פומבית".