שנתיים של מזל הסתיימו
5 בני אדם, מרביתם ילדים, נהרגו עד היום מפגיעות קסאם בשדרות. הפעם האחרונה: בינואר 2005
ב-15 בינואר 2005, סמוך לשעה שבע בערב, סיימה אלה אבוקסיס בת ה-17 את הפעילות בסניף בני עקיבא בשדרות, ועשתה את דרכה הביתה עם אחיה בן ה-10 ועם חברתה. כאשר היו במרחק של כמה עשרות מטרים מביתם, נשמעה לפתע ההתרעה המודיעה על ירי רקטות לעבר העיר.
השלושה הספיקו לחצות את הכביש בריצה, ואז שמעו את שריקת הרקטה. אלה לא חשבה פעמיים: היא זינקה על אחיה וגוננה עליו בגופה. באותו רגע נחתה רקטת הקסאם והתפוצצה כחמישה מטרים מאחוריה. כתוצאה מהפיצוץ נפצעה אלה באורח אנוש מרסיסים שפגעו בראשה, ונפטרה כמה ימים מאוחר יותר. אחיה נפצע באורח בינוני בראשו, שני בני אדם נוספים נפצעו קל מרסיסים ושלושה לקו בחרדה.
הוריה של אלה, שהיו באותה שעה בביתם, שמעו את הפיצוץ. הם יצאו החוצה וראו את ילדיהם שרועים על הכביש פצועים. אחת השכנות, פלורה איצקוביץ', סיפרה לאחר האירוע: "היינו בבית כשלפתע שמענו 'שחר אדום'. רצתי לחלון כדי לסגור את התריס אבל לא הספקתי, ואז שמענו בום גדול. הסתכלתי החוצה וראיתי נערה שוכבת על הארץ מדממת בראשה, והזעקתי אמבולנס".
דורית אינסו ז"ל. צילום: אדי ישראל אדי ישראל
יובל אבבה ז"ל. צילום: אדי ישראל אדי ישראל
מרבית הקורבנות: ילדים
כשלושה חודשים לפני כן, במהלך חג הסוכות, נהרגו דורית אינסו ז"ל, בת שנתיים, וקרוב משפחתה, יובל אבבה ז"ל, בן 4, לאחר שרקטת קסאם נחתה סמוך לקבוצת ילדים ששיחקו ברחוב. לפחות 30 בני-אדם נפגעו, בהם אחד קשה ו-11 קל עד בינוני.
אינסו ואבבה היו קרובי משפחה, בני הקהילה האתיופית, שבאו לבקר את סבתם בעיר. הרקטה נחתה בין שני מבני מגורים במרכז העיר. עדי ראייה סיפרו כי הילדים ששהו במקום נפגעו ישירות. "הייתי בבית, שמענו את השריקה וראיתי
באופק משהו מבצבץ", סיפרה אז כרמית אליסי, תושבת העיר.
"לא ידענו מה זה, אבל כששמענו את הפיצוץ האדיר הבנו שזה קסאם", המשיכה אליסי. "יצאנו החוצה, השכנים ממש צרחו, היתה התקהלות גדולה מאוד של ילדים במקום. הספקנו לראות ילדים פצועים, היה המון דם. זה היה מחזה מזעזע".
ההרוגים הראשונים מירי רקטות קסאם לעבר שדרות היו אפיק אוחיון (זהבי) ז"ל, בן 3, ומרדכי יוסיפוב ז"ל, בן 50, שנהרגו בנפילת רקטת קסאם ליד גן ילדים בעיר, בחודש יוני 2004. אמו של אפיק, רותי זהבי, נפצעה קשה, וארבעה בני אדם נוספים נפצעו, חלקם קל וחלקם לקו בחרדה.
נא להמתין לטעינת התגובות
