דנקנר יפצה את בן-גביר בשקל
ביהמ"ש העליון קבע כי עורך מעריב, אמנון דנקנר, יפצה את איתמר בן-גביר בשקל, לאחר שקרא לו "נאצי"
את תביעת הדיבה הגיש בן גביר בעקבות שידורה של התוכנית 'פופוליטיקה' באוקטובר 1995. הימים היו ימי החתימה על הסכם אוסלו, הרחוב הימני סער וההסתה נגד רבין הלכה וגברה, עד שהגיעה ההפגנה המפורסמת בכיכר ציון. בהפגנה הוצגה תמונתו של רבין במדי אס.אס. בפאנל התוכנית התנצחו ביניהם דנקנר ובן-גביר עד שהראשון אמר: "מותר להתגונן מול איתמר הקטן הנאצי הזה", ו"סתום את הפה נאצי מלוכלך".
בן-גביר תבע את דנקנר בבית משפט השלום וזה קיבל את התביעה אך העמיד את סכום הפיצוי על שקל אחד בלבד. לבית המשפט המחוזי בעיר, הוגשו כבר שני ערעורים, האחד של בן-גביר על סכום הפיצויים והשני של דנקנר, על קבלת התביעה. בסופו של דבר, קיבל המחוזי את ערעורו של דנקנר וקבע כי הדברים נאמרו בתום לב וללא כוונה להוציא דיבתו של בן גביר רעה.
הבוקר כאמור, קיבל העליון, ברוב דעות של השופטות אילה פרוקצ'יה ועדנה ארבל, מול דעת המיעוט של המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, אליעזר ריבלין, את ערעורו של בן-גביר. פרוקצ'יה, אף סברה כי על דנקנר לשלם פיצויים לבן גביר בסך 15 אלף שקלים, אולם בסופו של דבר התקבלה עמדתה של השופטת ארבל והסכום הועמד על שקל אחד בלבד.
פרוקצ'יה, קבעה כי התבטאויותיו של דנקנר כלפי בן-גביר, מהוות לשון הרע וציינה כי דנקנר "חרג מגבולות הבעת הדעה, ופגע בשמו הטוב". היא הוסיפה כי "גם שמו של אדם, המעורב בענייני ציבור, החשוף בעמדותיו ובהתנהגותו לביקורת נוקבת ככל שתהא, אינו הפקר, וכבודו אינו נתון למירמס ואין חירות לנאצו ולהלום בו בדרך החורגת מתחום הסביר". עם זאת ציינה השופטת כי הרקע האידיאולוגי ממנו בא בן-גביר, "אשר טמונים בו זרעי רעיונות גזעניים ומעורבותו בהפגנה שכללה מערך התרסה חמור כנגד רה"מ", לדבריה, הם שתרמו להתבטאויותיו הפוגעניות של דנקנר ואלה מקהים באופן מסוים מחומרת המעשה.
עוד היא הוסיפה כי "האמירות הפוגעניות הוטחו במבקש במסגרת שיח ציבורי, קבל עם ועדה. עם זאת, מהותן האמיתית של האמירות הפוגעניות אינה ביקורת עניינית על האידיאולוגיה של המבקש. עיקרן בפגיעה במבקש במטרה לבזותו ולהשפילו. הן נתקבלו והובנו כדברי נאצה אישיים וקשים, שאין דבר בינם לבין ביקורת, נוקבת ככל שתהיה, על השקפותיו והתנהגותו. הן הוטחו במבקש בלא קנטור והתגרות מצידו. אמירות אלה, לא קידמו באופן אמיתי את תכלית חופש הביטוי
"הפגיעה בכבודו האנושי והאישי של המבקש מהאמירות שהוטחו כלפיו היא פגיעה עמוקה. הביטוי 'נאצי' המוטח כלפי יהודי, באשר הוא, במדינה עברית, שזיכרון השואה חי ושולט בהווייתם מהווה פגיעה קיצונית על פי כל קנה מידה.. ייחוס ליהודי בישראל השתייכות לתנועה הנאצית או השוואתו לנאצי, היא פגיעה החורגת מכל אמת מידה סבירה של הבעת דעה על אדם, על האידיאולוגיה שהוא דוגל בה ועל מעשיו יהיו אלה נלוזים ככל שיהיו", כתבה השופטת בהחלטתה. לסיכום הוסיפה פרוקצ'יה: "החופש להתבטא מעל במה ציבורית הוא רחב, אך אינו מוחלט, ותוחמים אותו קווים אדומים".
בן-גביר אמר בתגובה להחלטה: "אני מרוצה מדעת הרוב אך הרבה פחות מגובה הפיצוי. אם דנקנר היה אומר את הדברים כלפי חבר בתנועה האיסלמית, להבדיל, אין לי ספק שהעליון היה פוסק פיצוי גדול יותר. בסך הכל זהו פסק דין עקרוני שקובע שיהודי באשר הוא יהודי אסור לכנות אותו נאצי. אני שוקל להגיש בקשה לדיון נוסף ולהרחבת ההרכב כדי להגדיל את גובה הפיצוי". עורך מעריב, אמנון דנקנר, החליט לא להגיב לידיעה.
נא להמתין לטעינת התגובות
