בכפפות של משי
יהודה משי זהב, מאד מאוכזב מהפשרה שהושגה עם "הבית הפתוח". מבחינתו המאבק צריך להמשך עד שמבערים סופית את הנגע. עינת ברזילי פגשה אותו לראיון אישי
ראיון עם יהודה משי זהב
במסלול המקורי של המצעד, הידסו פרות וחמורים ב"מצעד הבהמות" של איתמר בן גביר וחבריו. ירושלים מתנהלת במין אנדרלמוסיה מטורפת של מחאה, זעקה ומאבק, משני הצדדים. על כל אלה מנצחת משטרה מבוהלת, שהתריעה מראש על המלחמות היהודים הצפויות, אבל נאלצה לממש את החלטת בית המשפט העליון, הנמצא מרחק מטרים ספורים ממשרדו של יהודה משי זהב, יו"ר זק"א.
משי-זהב היה בעבר מלך ההפגנות הלא חוקיות, ואף נעצר 34 פעמים. היום הוא מסמל בעיני רבים דווקא את האפשרות לקירוב לבבות בין דתיים וחילוניים. אלא שבנושא המצעד, דעתו חד משמעית: מדובר באנשים
חריגים, שמטמאים את ירושלים ואסור לתת לזה לקרות.
את שאלת האלימות הוא מנסה לגמד. בעיניו "כמה פחי זבל בוערים זה לא אלימות, זה פרובוקציה"
התקשורת כמובן, מגזימה ומקצינה, והמשטרה נוהגת ביד קשה מדי במפגינים: "זרנוקים של מים משפריצים לאנשים לתוך הבתים, נלחמים בבחורים צעירים עם סוסים ואלות".
את הילדים שלו הוא לוקח להפגנות. מבחינתו, הפגנות הם חלק מן החינוך של הילדים, כי על אמונה משלמים מחיר והיא לא רק שכר על מעשים טובים. הוא מסביר להם שההומוסקסואלים הם כמו האנשים מסדום ועמורה, המתוארים בפרשת השבוע "וירא" -"רעים וחטאים".
את יום שישי, לדבריו הוא מעדיף לבלות במטבח, בהכנות לשבת. נוכח ההיסטוריה שלו, אפשר להמר הטענה הזאת לא ממש נכונה. משי זהב, עד כמה שהדבר תלוי בו, היה הולך עם המאבק עד הסוף.
צילום: חגי דקל עריכה: אייל רותם
נא להמתין לטעינת התגובות
