מני, קח אחריות
איש העסקים ארקדי גאידמק תוהה אם אישור המצעד נבע מבורות או מרצון ליצר פרובוקציה. בכל מקרה, האחריות תהיה לא על השוטרים, אלא על היועץ המשפטי לממשלה
מני מזוז מניח כי הדבר משרת את האינטרסים של הדמוקרטיה. המשטרה עלולה שלא להסתדר? ההיתקלות עלולה לגבות מחיר דמים? אלה בעיות של המשטרה. המחאה, למעשה, בפעם הראשונה בהיסטוריה איחדה את אנשי הדת הנוצרים, המוסלמים והיהודים. הרבה מהחילונים, המכבדים את המסורת רואים במצעד הגאווה אירוע, שקיומו בירושלים, לכל הפחות, אינו הולם. אלה בעיות שלהם. התדמית של ישראל נפגעת פעם נוספת? העולם צוחק על מדינת היהודים כשהיא משליכה לפח את ערכיה שלה? זו בכלל איננה בעיה.
וכך בדיוק, הודות למעשי פקידים, החושבים בכנות כי הם יודעים טוב יותר מה נחוץ לטובת המדינה, מתחילות מהומות, מהפכות ומלחמות אזרחים. ההסתמכות על דמוקרטיה כלל אינה במקום כאן. זלזול מופגן כלפי מסורת הדת וערכים קהילתיים, אי יכולת והעדר רצון להפריד בין הצדדים המסוכסכים, שלהוב יצרים למען עקרונות ערטילאיים – אינם סימן לדמוקרטיה, אלא לדיקטטורה.
כמובן, חיי הפרט על כל גווניו בעולם מתורבת, לרבות ישראל, אינם צריכים להיות סיבה לאפליה. אך אין הדבר קשור כלל לאירועים מופגנים של תמיכה באהבה חד-מינית, המתקיימים באזורים שתושביהם מתייחסים לאירועים אלה בשלילה. הפגנות מסוג זה מעידות לא על ניצחון הדמוקרטיה, אלא רק על אתיאיזם שנלחם במסווה של פוליטיקלי קורקט. בירושלים, עיר הקודש של שלושת הדתות, קיום מצעד הגאווה לא יוביל לשום דבר אחר, מלבד יצירת מהומות המוניות.
סביר להניח שהמארגנים מבינים זאת לא פחות טוב מאשר המתנגדים. השאלה היא: האם מה שקורה הוא תולדה של בורות יהירה או שמה זו פרובוקציה מודעת? ואם ההנחה האחרונה היא הנכונה - מי עומד מאחוריה ומהו תפקידו האמיתי של היועץ המשפטי לממשלה בקומבינציה הזו?
יש לציין שהפגנה הפוגעת במגזר הדתי של החברה ובמספר לא מבוטל של אנשים נוספים, המכבדים את ערכי המשפחה המסורתיים, תוכננה להתקיים במקום בו אחריות לביטחון משתתפי האירוע חלה על משטרת ישראל. אותה משטרה, כנראה אינה מעניינת כלל את מזוז. האם מארגני מצעד הגאווה היו מעיזים להתחיל אותו ליד מסגד אל-אקצה ולהמשיכו לאורך מזרח ירושלים? והאם היועץ המשפטי לממשלה היה מעז להתיר קיומו של מצעד שכזה?
אנשים המופקדים על קבלת החלטות לטובת המדינה משוללים זכות לסכן את יציבות החברה. עליהם לדאוג לטובתה של החברה כולה, ולא רק לזו של קבוצה לה הם רוכשים אהדה מיוחדת. ישראל מורכבת מפסיפס רחב של קהילות וקבוצות חברתיות, לעתים בעלות דעות מנוגדות לחלוטין. מלכתחילה לא ניתן לספק ולרצות את
נשכח לרגע את הסלמת המתח בחברה, שממש נוצר משום מקום. נפסיק לשאול שאלות על העדר המעורבות הרגשית של היועץ המשפטי לממשלה בעניינם של קבוצות אלו או אחרות. לא נתעכב על העובדה כי אף מדינה בעולם, לרבות מדינת ישראל, לא קמה הודות לבוהמיה ואינה מתקיימת למענה. נניח לרגע כי ערכי המשפחה, אשר לפני עשרות אלפי שנים שימשו בסיס לציביליזציה, וסטנדרטים רבים שלהם צמחו דווקא מתוך המסורת היהודית, התיישנו ללא שעור. נניח כי מזוז מתעלם בהתנשאות מודעת מפלח משמעותי של אוכלוסיית הבירה לטובת אנשים אלה. נשאל את עצמנו שאלה פשוטה: היכן עובר הגבול של מה אפשרי מבחינה פוליטית בעתיד?
פעולה גוררת פעולת נגד, וזה נכון לא רק בפיסיקה, אלא גם בפוליטיקה. בשנת 2005 פינוי ההתנחלויות בחבל עזה, אותו אישר הממסד ושנתמך על ידי מזוז, נתן לגיטימציה לרעיון הטרנספר של ערביי ישראל.
בשנת 2006 ההיתר לקיום מצעד הגאווה בירושלים שלל את שאלת הלגיטימיות של קיום תפילות היהודים בהר הבית. מה יהיה הלאה? הקמתו של בית המקדש השלישי? שאלות של נחיצות, שלום אזרחי ושל ביטחון כבר אינן עומדות על הפרק. כל עוד הן אינן מעניינות את מני מזוז, מדוע שיעניינו את יורשיו?
פקיד רם דרג, המקבל החלטות מסוכנות, חייב לשאת באחריות על ההשלכות של יישומן. כיום נותר רק לקוות כי ניתן יהיה למנוע את ההיתקלות בירושלים. אם הדבר יקרה, האחריות תהיה לא על השוטרים, אשר יעשו את כל מה שיוכלו, אלא על מני מזוז. אישית.
נא להמתין לטעינת התגובות
