לטאת מחמד
האישיות העדינה, העובדה שהוא חי זמן רב וגידולו, שאינו דורש הרבה, אלה הסיבות שחומט כחול הלשון נהיה פופולרי כל כך בקרב מגדלי הזוחלים בעולם
חומט כחול הלשון, Blue-tongued Skink, הנקרא גם Irian Jaya Blue Tongue Skink על שם האזור בו התגלה, נעשה בשנים האחרונות החומט הפופולרי ביותר בגידול בשבי. מקורו באוסטרליה, באינדונזיה ובגיניאה החדשה, שם הוא חי באזורי יער טרופיים או בסוואנות. האזורים שהוא התגלה בהם נודעו לראשונה במאה ה-16, ורק בתחילת המאה ה-20 הם מופו, ולפיכך גם עד היום לא נחקרו אזורים אלה עד תום.
בטבע החומט כחול הלשון ניזון מצמחים ומחסרי חוליות, הוא פעיל בשעות היום, מגיע עד אורך של 60 ס"מ, והוא חי 20 שנה בממוצע. העדפת חומט זה מאחרים הניתנים לגידול בשבי נעוצה בראש ובראשונה בעובדה שיתר החומטים קטנים למדי ואינם מחבבים מגע יד. היות שמאוסטרליה לא ניתן לייצא בעלי חיים למסחר, קמו בעולם חוות גידול המתמחות בגידול החומט כחול הלשון.
הוא הפך פופולרי בארה"ב ובאירופה, ולישראל הגיע לפני כעשר שנים. ייבואו לארץ מועט מאוד, בעיקר עקב מחירו הנע בין 800 ל-1,000 שקלים, אך בשנתיים האחרונות נעשה חומט זה חיית מחמד פופולרית יותר, וכיום רוב המסחר שלהם בארץ נעשה ע"י מגדלים מקומיים שמרבים אותם.
בית הגידול המתאים לחומט כחול לשון צעיר הוא טרריום באורך 90 ס"מ לפחות וברוחב 40 ס"מ. בבגרותו, כדי שיוכל להתהלך בנוחות, על בית הגידול להיות בגודל של 120 ס"מ לפחות. היות שבעזרת תזונה מאוזנת גדלים החומטים במהירות בתוך שנה רצוי לגדלם עוד בתחילת הדרך בטרריום גדול.
סוגי מצע הטרריום שניתן לגדלם עליו הם אדמת כבול ללא דשן, שבבי עץ טבעיים (יש לשים לב כי כמה מכחולי הלשון יכולים לפתח אלרגיה לשבבים) ושטיח סינטטי. ניקיון המצע יתבצע בהתאם לסוגו ולכמות הלכלוך.
את הטרריום יש לאבזר בכמה מקומות מסתור אשר ניתן לאלתר אותם בעזרת עציץ שבור הפוך, גזעי עץ חלולים ומחסות מיוחדים לזוחלים אשר ניתן לקנות אותם בחנויות. אפשר להוסיף לאווירה צמחייה טבעית בתוך עציצים, ואם שמתם בטרריום אדמת כבול, ניתן להכניס לתוכו צמחייה טבעית, בתנאי שהיא חזקה מספיק ואינה רעילה.
החומט אוהב מים! ולכן קערת מים גדולה תוכל לשמש לו כלי שתייה, אמבטיה וליצירת לחות. כלי המים חייב להיות יציב כדי שהחומט לא יהפוך אותו וכן רחיץ וקל לחיטוי. המלצתי היא להשתמש
הטמפרטורה האידאלית בטרריום ביום היא בין 28 ל-32 מעלות ובלילה בין 18 ל-20 מעלות. רצוי לחלק את הטרריום לאזור חם ולאזור קר - האופציה האופטימלית היא באמצעות חלוקת כבל חימום בצד אחד באופן צפוף יותר מהצד האחר. קיימות אופציות נוספות לחימום, כגון מנורת חימום, אולם חובה להשתמש באלה המיועדות במיוחד לזוחלים כדי ליצור עבורם אשליה של יום ולילה. מכיוון שמספר תאי העצב הקיימים בעורו של החומט נמוך והוא יכול בקלות להיכוות מן המנורה ולא להרגיש כאב, יש למנוע מגע ישיר בינו ובין מנורה – מגע כזה עלול לגרום כוויות. אופציות נוספות הן אבן חימום ופלטת חימום - אם משתמשים באלה, יש לבדוק שקיים בהם טרמוסטט.
אם מאירים את הטרריום, רצוי להשתמש במנורה בעלת ספקטרום רחב (מנורת פלורסנט מיוחדת לזוחלים). ללטאות מנגנון הנקרא צירקדיאני (שעון פנימי המסונכרן עם זמני יום ולילה), על כן חשוב לשמור על איזון בין זמני היום ובין זמני הלילה אצל חומטים הגדלים בשבי.
גם בשבי חומט כחול לשון ניזון מן הצומח ומן החי. תפריטו מגוון ומורכב מתולעי קמח גדולות, מוולדות עכברים וחולדות, מבשר איכותי הניתן לגורי חתולים, משניצל חי, מכבד עוף חי, מבשר אדום חי, מחלזונות וממזון יבש של גורי חתולים מושרה במים. מן הצומח ניזון החומט מפירות מגורדים או חתוכים לקוביות: תפוח עץ, אננס, בננות, אגס, משמש, אפרסק, אנולה, ליצ'י, ענבים ושזיפים (חשוב שיהיו בשלים); מירקות מגורדים או חתוכים לקוביות: מלפפון, גזר, קישוא ופלפל; ומפרחים – היביסקוס ואמנון ותמר.
את הצעירים שבחבורה יש להאכיל מדי יום, ואת הבוגרים מומלץ יום כן יום לא. על כל פנים, מזון שלא נאכל שמונה שעות יש להוציא מן הטרריום. לתפריט זה יש להוסיף קלציום לזוחלים וטיפות ויטמיןD3 העוזר לספיגת הקלציום בגוף.
חומט לפני השלה מסתגר בדרך כלל יותר מהרגיל ומתחבא. התנהגות זו היא אינסטינקט טבעי מכיוון שבטבע בתקופה זו החומט פגיע יותר לסכנות ולטורפים. חומט צעיר משיל כל שלושה שבועות בממוצע, לעומת חומט בוגר, המשיל כל שלושה חודשים בממוצע. ההשלה סוחטת ממנו אנרגיות רבות, ולכן קצב חילוף החומרים שלו יורד; הוא אוכל פחות, ולפיכך כמות הצואה יורדת. לאחר ההשלה החומט בדרך כלל נעשה רעב. נצפתה תופעה אצל חומטים בוגרים של אכילת הנשל.
בחורף הפעילות המטאבולית של החומט יורדת. אם נקטין את שעות האור שלהם לשמונה (בחורף הימים קצרים יותר) ונמשיך לחמם את הטרריום, הם ייכנסו לנמנום חורף. החומט יתחפר בחלק הקר ביותר בטרריום ויצא משם רק לאכול ולעשות צרכים. אם הטמפרטורה תרד ל- ל- 16 או אף 14 מעלות, ייכנסו כמה מהזנים למעין תרדמת חורף שתימשך כשלושה חודשים בערך.
עונת ההזדווגות מתחילה לאחר התעוררות החומטים מנמנום החורף, ומראה זיווגם נראה אלים למדי. הזכרים מסתובבים סביב לנקבה ומציגים את עצמם, ברגע שזו מאשרת הם מטפסים עליה, תופסים את צווארה ומזדווגים. כארבעה חודשים לאחר ההזדווגות הנקבה משריצה בין חמישה ל-20 צאצאים.
בעת היוולדם יש להוציאם לטרריום נפרד, וגידולם קל יחסית - יש להאכיל אותם בחרקים ובחסרי חוליות. הצאצאים נעשים עצמאים רגע לאחר ההשרצה. בנוגע להבדל בין המינים ישנם מגדלים שטוענים שניתן להבחין בו בכך שלנקבה יש גוף רחב יותר מראשה ולזכר ראש רחב וגוף צר. ככל שהנקבה תהיה גדולה יותר, כן הצאצאים שלה יהיו גדולים יותר.
עם הגיעם של החומטים למקום חדש הם יסתתרו בימים הראשונים, ובניסיון לגעת בהם הם ישמיעו לחישות, יפתחו את פיהם ויציגו את הלשון הכחולה, אשר ככל הנראה בטבע תפקידה להפחיד את אויביהם - יונקים ודורסים. מלבד זאת, בשעה שנרים אותם הם ישחררו את צרכיהם, אך התנהגות זאת תחלוף לאחר שיתאקלמו בטרריום ויתרגלו למגע שלנו. חומטים אלה נוחים מלטאות אחרות להחזקה ביד ומתרגלים מהר למדי למגע ידינו.
ניתן לשחרר אותם גם מחוץ לטרריום, ובתוכו הם יכולים להסתדר גם עם זוחלים אחרים. בגידול ביתי רצוי לגדל את החומט לבד היות שמדובר בטרריום קטן יחסית. אם אתם מצרפים אליו זוחלים נוספים, חשוב מאוד שיהיו אלה זוחלים בגודלם פחות או יותר (כדי שלא יטרפו), וכן שהטרריום יהיה גדול דיו ובעל תנאים מתאימים. בנוגע לילדים - לעומת לטאות אחרות חומט כחול הלשון אינו נשכן גדול.
לחומטים שיניים אשר משמשות לא ללעיסה אלא לתפיסת טרף, ולפיכך בשעת נשיכה הם אינם מרפים והלסת שלהם ננעלת. על כל פנים, התנהגות זו אינה נפוצה אצלם, ובמקרה של נשיכה יש לרחוץ את היד היטב עם מים וסבון ולשים חומר חיטוי.
חומט כחול הלשון יכול לחלות בכמה סוגי מחלות, אך לא יותר מזוחלים אחרים. טפילים חיצוניים, בעיות הנשלה, מחלות עצם מטבוליות ובעיות מעיים הם המחלות הנפוצות יותר – ואלה תלויות בעיקר במקור שלהם ובטיפול בהם. על כל פנים, לפני שאתם מצרפים את החומט לחיק המשפחה רצוי לקחת אותו לבדיקה רפואית.
רוצים לקרוא כתבות נוספות מעיתון חי? הירשמו כאן
נא להמתין לטעינת התגובות
