שר לענייני אסטרטגיה? לא ממש הכרחי
לקראת מינויו הצפוי של אביגדור ליברמן לשר לענייני אסטרטגיה, שאל nrg שלושה מומחים האם התפקיד נחוץ, מה האיומים בפני ישראל וכיצד לטפל באיראן
לקראת המינוי פנה nrg מעריב לשלושה מומחים בתחום האסטרטגי, כדי לבחון האם יש מקום לשר לענייני אסטרטגיה, להבהיר מהם בדיוק האיומים האסטרטגיים העומדים בפני מדינת ישראל ולשאול כיצד יש לטפל באיום האיראני. בין שלושת החוקרים ישנה תמימות דעים – האיום הראשון במעלה הוא מכיוון איראן ויש להיערך בכל הכיוונים לקראתו, אך אפשר היה להסתדר גם בלי התפקיד החדש של ליברמן בממשלה.
פרופסור עוזי ארד, ראש המכון למדיניות ולאסטרטגיה במרכז הבינתחומי בהרצליה ולשעבר יועצו המדיני של בנימין נתניהו בעת שכיהן כראש ממשלה, סבור שאם הנושא האיראני מוגדר כנושא החמור ביותר מבחינה קיומית, על ראש הממשלה לנהל אותו בעצמו, אם כי הוא יכול להיעזר בשרים אחרים, כמו שרי החוץ והביטחון.
"כשם שבכל מה שהיה מרכז הכובד – הנושא הפלשתיני, השיחות המדיניות, הקשר עם הבית הלבן – ראשי הממשלה ניווטו זאת בעצמם, כך אני מצפה שגם בנושא האיראני הטיפול ינוהל על ידי ראש הממשלה, שיקדיש לכך חלק ניכר מזמנו", אומר ארד. "במי עוד רוצה ראש הממשלה להיעזר, זו הבעיה שלו, אבל הגורם העל-מערכתי צריך להיות ראש הממשלה".
לדעתו של ארד, אין אף איום אסטרטגי שמתקרב לאיום האיראני, ומדובר במבחן המנהיגות ב-ה' הידיעה. עם זאת, ארד זועם על כך שרק כעת הנושא האיראני עולה לצמרת. "אני מבכה מאוד את העובדה שרק עכשיו התעוררו לסמן אותו כמספר 1", הוא אומר ומזכיר שראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון, ריכז את המאמץ העליון בהתנתקות, וכי בבחירות האחרונות שמה מפלגת העבודה את הדגש על הנושאים החברתיים, קדימה על ההתכנסות ורק הליכוד ובנימין נתניהו התמקדו באיום.
"למה רק עכשיו התעוררו? זה נראה לא לעניין",
בכל הנוגע לטיפול באיראן, ארד קושר בין המסלול הדיפלומטי למסלול הצבאי. "הצלחת הדיפלומטיה תלויה במידת האמינות של האופציה הצבאית ושל הסנקציות. ככל שהאופציה הצבאית תרד, כך פוחת המאמץ הדיפלומטי ואיראן תרגיש חופשייה יותר להמשיך", מבהיר ארד.
ד"ר צבי שטאובר, ראש מרכז יפה באוניברסיטת תל-אביב ולשעבר ראש חטיבת המחקר באמ"ן, לא מבין מה יהיה תפקידו של ליברמן בנושא האסטרטגי. "לא ברור מה הוא אמור לעשות", אומר שטאובר. "יש מי שבדרך כלל עוסק בנושאים האלה – ראש הממשלה, שר ביטחון, שרת החוץ, הקבינט".
לדברי שטאובר, לא מזיק אם מזמינים מישהו נוסף לישיבות כדי לשמוע את דעתו, אולם על התיק של ליברמן הוא מוסיף כי "אני לא חושב שיש המצאות חדשות. הכל תלוי בבן אדם".
גם שטאובר מציב את איראן בתור הבעיה המרכזית, אך מזכיר כי גם הסוגיה הפלשתינית היא בעלת קדימות מיידית. לדעתו, על ישראל ועל העולם להיערך כלפי האיום האיראני בכל הכיוונים.
עם זאת, לדעתו של שטאובר יש בעיה נוספת שמצריכה טיפול ברמה האסטרטגית – ארגון סדר העדיפויות של ישראל. "אנחנו פועלים מתוך אנרציה", הוא אומר. "מאיום לאיום כוחנו עולה, אך צריך לסדר את הקדימויות, כאשר בראש ובראשונה יש לטפל בחוזק הפנימי שלנו".
גם פרופסור אפרים ענבר, מנהל מרכז בגין-סאדאת באוניברסיטת בר-אילן, לא ממש מבין למה צריך את המשרה החדשה. "זה פוליטיקה, אז יש עוד שר אחד", הוא אומר. "הוא יכול להקים צוות חשיבה, אבל הוא לא יכול להורות למטוסים לתקוף".
כמו עמיתיו, פרופ' ענבר מציב את האיום האיראני בראש סדר העדיפויות ומוסיף לרשימה גם את הנושא הפלשתיני והזירה הלבנונית, כאשר הסכנה למלחמה רחבת היקף ירדה מאז חתימת הסכמי השלום עם מצרים.
נושא נוסף, שלדעתו של ענבר עשוי לאיים על ישראל בטווח הרחוק, הוא מערכת החינוך הישראלית. "כמו שבוגי יעלון אמר לאחרונה, רבים בנוער כיום הם חסרי זהות יהודית", מזכיר ענבר, אך מוסיף כי לדעתו לא זה הנושא האסטרטגי שבו ליברמן מתכוון לטפל.
לדעתו של פרופ' ענבר, המסלול הדיפלומטי מול האיראנים כשל, כיוון שהאיראנים נוקטים בשיטה של לדבר ולבנות במקביל. "אני בספק אם יהיה לכך השפעה כי איראן מוכנה לשלם את המחיר", אמר ענבר. "האופציה היחידה היא שימוש בכוח או איום".
ענבר מציע לישראל לא לשבת בשקט ולהתכונן לגרוע ביותר, אך כרגע האמריקנים הם שמובילים את המהלך. "ארה"ב תמלא את חובתה לטפל באיום האיראני ואם לא, נקווה שהביצועים שלנו יהיו יותר טובים מהביצועים בלבנון", הוא אומר.
נא להמתין לטעינת התגובות
