כאן גר טיבי-ליברמן
אחמד כבר מזמן ישראלי בקולניות ובקומבינה, ואיווט כבר יצא מהנישה. יותר דומים משונים?
אני לא כותב על שאיפתם המשותפת לשגר איש את "רעהו" לכל הרוחות. אם אפשר היה בלחיצה אחת בלבד על כפתור אדום להזניק את הקולגה ישוב על כיסאו שבמליאת הכנסת היישר לעבר התקרה הממוגנת וכמה שיותר רחוק, היו מוצאים את עצמם שם טיבי, חברי סיעתו ואוסף הטלפונים הסלולריים ומחשבי הכיס שלו (טיבי חובב מושבע של גאדג'טס) .
ליברמן "דא" וטיבי חביבי הפכו לחלק מתעודת הזהות הישראלית שלנו, מחוברים בעל כורחם ב"ישות" אחת תוך כדי מופע יריקות הדדי. אפילו מכונת ההישרדות של קדימה לא תצליח להכניס שני חתולים כאלה לשק אחד ולקרוא לו "מרכז". אך אחמד ליברמן הוא אנחנו, חלק מכל מה שהוא ישראלי כאן ועכשיו.
כמה מחברי הכנסת הערביים לדורותיהם נעו במסדרונות הכנסת, כמי שנכלאו במוסד זר וסגור שחונק להם את הנשמה. כמה מהם מתארים את עצמם בפני קהלי יעד בחו"ל, בכתב או בעל פה, במונח חף מכל ישראליות: "ערביי 1948".
אבל אחמד טיבי – ירצה או לא ירצה, תרצו או לא תרצו – הוא פלשתינאי-ישראלי גאה.
הוא היה כזה כבר בימים בהם היה רופא נשים ב"הדסה" על הר הצופים, ונתקל שם באיש ביטחון שלא דיבר אליו בנימוס- כמו שמומלץ לדבר עם טיבי. הוא ישראלי בנאום זועם על פלשתין שהוא רוצה בה, נאום שבשיאו הוא "מחוויר וחש ברע", או בהסתחבקות בוקר רגועה עם זהבה גלאון, על קפה ראשון במזנון הכנסת.
טיבי הוא שלנו בקצב התנועה המהיר, בקיצורי הדרך ובקומבינות התיווך שלו. ביכולת ההישרדות בשדה המוקשים הפוליטי, שבו "סיעה ערבית מאוחדת לשיוויון" קמה ומתפרקת שלוש פעמים בשנה. ישראלי בגט הפוליטי הקולני שלו בשעתו עם עזמי בשארה. לכל ח"כ יש לפחות ח"כ עמית אחד בסביבתו הקרובה שעושה אותו חולה.
הוא
ראיתי אותו מגיע לאירועי יום השואה בכנסת – ח"כ ערבי יחיד שטרח להגיע באותו יום במעין הצהרת אי-התבדלות, בתאריך משמעותי לאלה שיושבים כל השנה לידו.
כן, לפעמים יותר פלשתינאי מישראלי בשכלול תורת הפרובוקציה הממוקדת, במתיחת החסינות הפרלמנטרית עד לגבול הסביר – והרבה מעבר לו. אחד שקרא לרמטכ"ל מכהן (מופז) באמצע מלחמה בטרור "אחראי על רצח".
הוא מופיע קבוע ברשימת חברי הכנסת המאוימים, והוא בין המאובטחים ביותר במשכן.
"הרוסיות" הדובית של ליברמן הפכה עם השנים לישראלית לא פחות מן השפם של פרץ, כולל איומי אבו-עלי בסגנון מזרח תיכוני. המאצ'ו התורן שיחסל כל יריב בזבנג וגמרנו, יעשה משטר נשיאותי וסדר בצמרת המשטרה ביד אחת ויחסל את אחמדינג'אד ביד השנייה. הכל עם תיק אחד ובלי הקופה של גאיידמק.
ישראלים ותיקים כמו אל"מ במיל' אליעזר ("צ'יטה") כהן או רס"ן במיל' אסתרינה טרטמן, הלכו אחרי המנהיגות של "איווט" ממולדובה. החיבור לא היה מלאכותי. הם לא היו שחקני משנה בתיאטרון רוסי. הם מצאו בליברמן קול "דוגרי" בוטה יותר מאשר בצברים שמסביבם. הוא לא נמצא כלל בנישה של "מפלגת עולים".
ליברמן מסמן את טיבי כלא שייך. טיבי מסמן את ליברמן כלא מכאן. ליברמן היה מעביר את טיבי ואת טייבה לפלשתין. טיבי היה מחזיר את ליברמן לרוסיה. טיבי מתבונן בליברמן ורואה פשיסט. ליברמן מתבונן בטיבי ורואה בוגד.
אחמד ואיווט, תאהבו אותם או תתעבו אותם, לא מסתגרים ברחוב שלהם. הם הופכים את מה שנהוג לכנות "הרחוב הערבי" ו"הרחוב הרוסי" לרחובות ישראליים יותר – לא פחות.
רחוב ישראלי הוא רחוב בו שני אנשים משחקים באש שעלולה להבעיר את הבית על שניהם – אך מהמרים שזה לא יקרה.
נא להמתין לטעינת התגובות
