שמחת תורה ומתן התורה
המקום של התורה בחג השבועות הוא של טקס ואילו המקום שלה בשמחת תורה הוא של חגיגה. שמיני עצרת הוא המשלים של חג הסוכות, שבועות הוא המשלים של פסח. מה בין חג מתן תורה לחג שמחת תורה? הרב יהודה ברנדס מבאר
האמורא רבא דרש את הפסוק הזה כך: "בתחילה נקראת על שמו של הקדוש ברוך הוא, ולבסוף נקראת על שמו! תחילה היא תורת ה', ולבסוף - תורתו של האדם." בתחילה התורה היא משאת חפצו של האדם, אולם היא עדיין רחוקה ממנו, ושרויה אצל הא-להים, לכשעמל בלימודה והגה בה יומם ולילה, היא הופכת לתורתו. היא חלק בלתי נפרד מן האדם ועולמו.
את דרשתו של רבא אפשר להעתיק גם ליחס שבין חג השבועות הקרוי "חג מתן תורה" לבין חג שמיני עצרת, שהוא גם חג "שמחת תורה". חג השבועות הוא מועד קבלת התורה על ידי עם ישראל. התורה הובאה אליהם ממעל, במעמד נשגב ומרומם, משה רבנו עלה בעקבות המעמד הזה אל ההר, לארבעים יום וארבעים לילה, שבהם הם נשארו בעצם בלא רועה ובלא תורה. גם כיום, המקום של התורה בחג השבועות הוא במעמד הטקסי של קריאת התורה בשחרית, בה קוראים את מעמד הר סיני ועשרת הדברות. זהו המצב של "בתורת ה' חפצו". ואילו המקום של התורה בשמחת תורה הוא מקום אחר לגמרי.
זו תורה שכבר סיימנו את קריאתה במשך השנה, אנו מכירים אותה ויודעים אותה, היא חלק מאתנו. לכן התורה היא חלק מן השמחה והחגיגה, קוראים בה פעם אחר פעם, משתפים את כל המתפללים בעליות לתורה ובקריאה בה, לרבות את הנערים והקטנים, רוקדים ושמחים עמה, מוציאים את כל ספרי התורה ומקיפים עימהם את הבימה. אין ספק, שבשמחת תורה התחושה של עם ישראל כולו היא תחושה של "תורתו" - התורה היא שלנו ובה אנו שמחים.
שני המועדים הללו גם קרויים עצרת. חג השבועות קרוי עצרת, וגם היום השמיני של סוכות קרוי עצרת. שניהם מהווים השלמה לחג בן שבעת ימים שקדם להם. שמיני עצרת הוא המשלים של חג הסוכות, שבועות הוא המשלים של פסח. אמנם, פסח ושבועות רחוקים זה מזה ואינם צמודים כסוכות ושמיני עצרת, אולם גם הם מחוברים זה לזה באמצעות ספירת העומר.
חג מתן תורה הוא ההשלמה של יציאת מצרים, פסח הוא חג האביב, ההתחלה, היציאה לדרך, ושבועות משלים אותו בנתינת התורה, כמתוה הדרך וכיעד להשגה. ואילו חג שמחת תורה הוא ההשלמה של חג הסוכות. סוכות הוא חג האסיף, הסיכום, השמחה על האיסוף והיבול, ושמחת תורה משלים אותו כחג של סיכום שנת הקריאה בתורה, האסיף והיבול של שנת לימוד ועיון בתורה.
יש קשר הדוק בין מעגל הזמנים של החקלאים - מחריש וזריעה ועד קציר ואסיף, לבין מעגל הזמנים של הלומדים. גם בלימוד תורה ובמעלות החכמה יש פרקי זמן של "הזורעים בדמעה" ויש פרקי
היא נפתחת בראשית החורף, "אחרי החגים", ומסתיימת אי שם בין ימי הביכורים לימי האסיף, באמצע הקיץ. שנת הלימודים של בתי הספר מתחילה אמנם מוקדם יותר, כבר באלול, אולם הכל יודעים ששבועות ראשונים אלה, שהם שבועות מקוטעים בחגים, הם שבועות של הסתגלות ראשונית בלבד, ותקופת הלימודים הרצינית והמסיבית, גם בבית הספר היסודי והתיכון, מתרחשת בימי החורף.
שמחת תורה מסמנת את קו הסיום של חגיגות הקיץ, תום עידן החגיגות והפסטיבלים, ומכינה אותנו לכניסה לפרק הזמן הרציני, הכבד והעמוס עמל של ימי החורף. תפילות הגשם המלוות את הימים הללו, הן תפילות לכך שלעמל האנושי תצטרף גם ברכת שמים, שתביא בעקבותיה שנה ברוכה ופוריה.
נא להמתין לטעינת התגובות
