צד אחד של הכוונת
גידי גרינשטיין מכניס את התבטאויותיהם של קצינים שפרשו מצה"ל לפרופורציה הנכונה
התקשורת מילאה את חלקה בהצגה ונתנה לרון-טל במה רחבה. מוקד הדיון היה בשני נושאים: בשאלה המהותית האם תוכנית ההתנתקות היתה טובה לישראל ובשאלה הרכילותית מדוע החריש עד עתה. לעומת זאת, השיח הציבורי לא עוסק בשאלה חשובה לא פחות: עד כמה נקודת המבט של אנשי צבא חשובה להבנת תמונת המצב של הביטחון הלאומי של ישראל.
צה"ל הוא הגוף המוביל את עיצוב תפיסת הביטחון הלאומי בישראל. על הכשלים הנובעים ממציאות זו נכתב רבות, ולא כאן המקום להרחיב. לכן חשוב לדון בערכם הציבורי האמיתי של דבריו של רון-טל, משום שערך זה אינו שונה באופן מהותי מערכם של התשומות של צה"ל לתהליכי עיצוב הביטחון הלאומי בידי ראש הממשלה.
בהקשר זה, חשוב לזכור שצה"ל לוקה בארבע בעיות יסוד בבואו לעצב את הביטחון הלאומי: תמריצים מוטים, פוליטיזציה, השכלה חסרה וראיה חלקית.
ראשית, לענין התמריצים: לאיש צבא עדיף, כמעט תמיד, להעצים איומים, להתנגד לנסיגות ולהציע יוזמות צבאיות. זה טוב לדימוי הצבאי, מתאים לתרבות הארגונית, חשוב לצורך דיוני התקציב וטוב לקריירה. מבחינת הצבא, כמעט תמיד, עדיף שהדרג המדיני ימשוך ברסן.
מנגד, התמריצים הנדרשים לצורך עיצוב הביטחון הלאומי שונים לחלוטין. כאן נדרש להתיך לכלל מקשה אחת הפעלת כוח וריסון, טיפוח יכולות צבאיות וחיזוק המגזר האזרחי, לחימה ודיפלומטיה.
עדות מומחה חלקית
שנית, חיי צבא לא מכשירים באופן מלא להתעסקות בביטחון הלאומי, ולכן ראייתם של רבים מאנשי הצבא חלקית. החייל הטוב הופך למ"כ, והמ"כ הטוב הופך למ"מ. כך נמשכת השרשרת אל מפקדי גדודים, חטיבות ואף מפקדי אוגדות. מירב ומיטב שנותיהם של אנשי צבא עוברות בשטח. השכלתם וניסיונם ממוקדים בפיתוח ובהפעלת יכולות צבאיות, כמו גם בהבנת "הצד האדום" של האויב.
מנגד, עיצוב הביטחון הלאומי מחייב הבנה עשירה בהסטוריה, מאקרו-כלכלה, סוציולוגיה, דמוגרפיה, משפט ודיפלומטיה. הבנה כזו מחייבת שנים ארוכות של לימוד והתנסות. רק יחידי סגולה מקרב אנשי הצבא משכילים לשלב בין השניים לאורך קריירה ארוכה.
לבסוף, רבים מראשי הצבא וגופי הביטחון מתכננים את הקריירה הציבורית והפוליטית שלהם בעודם בתפקידם. למציאות זו
השלכות מרחיקות לכת על התנהלותם.
בעיות אלה עשויות להיות חלק מההסבר מדוע ישראל כושלת ביצירת הישג משמעותי בעימותים שבהם המרכיב הצבאי אינו מרכזי, כגון בעימות מול הפלשתינים או בלבנון. צה"ל בנוי, כך אנחנו מקווים, לנצח צבאות. הוא לא מצליח לנצח במלחמות שבהן האויב אינו מאורגן כצבא ולא נלחם ככזה.
לכן, בפעם הבאה שאנחנו מקשיבים לאנשים כמו רון-טל, כדאי לזכור שאנחנו שומעים עדות מומחה המתייחסת רק לחלק מן התמונה. לידל-הארט, מחשובי הוגי הדעות הצבאיים של המאה ה-20, כתב: "לשאול דעתם של גנרלים בשאלות עמוקות של מלחמה, להבדיל משיטות הוצאתה לפועל, הרי זה כמו להתייעץ עם רוקח על דרכי הטיפול במחלה קשה". לפעמים גם לרוקח יכולות להיות תובנות חשובות. אבל בסופו של יום, הוא רוקח.
הכותב הוא המייסד והמנכ"ל של מכון "ראות" לחשיבה מדינית
נא להמתין לטעינת התגובות
