מסלולי יסורים
מירוץ הסוסים הראשון החוקי בישראל יתקיים מחר בהיפודרום החדש שנבנה בגלבוע. הימורים אמנם אסורים, אבל ראש המועצה משוכנע שלמרות זאת יהפוך בזכותו האזור למוקד תיירותי ותעסוקתי תוסס. ורק בעמותת "הכל חי" מתעקשים לקלקל את החגיגה, לטעון להתעללות בסוסים ולבקש עזרה מבג"ץ
גם הרב הראשי שלמה עמאר התבקש להוציא תחת ידיו פסק הלכה שיתווה דרך. בקיצור, בלגן. מירוץ ראשון וחגיגי ייערך מחר, אבל לא כולם מוצאים סיבה למסיבה. מבחינת מגדלי הסוסים והמועצה האזורית גלבוע, מדובר ביום חג. מבחינת עמותת "הכל חי" זה יום אבל, ומבחינת המועצה להסדר ההימורים בספורט, יום רביעי יהיה סתם עוד יום חול.
בתוך הקלחת הזאת הנקראת "מירוצי סוסים בישראל - כן או לא" מעורבים לא מעט גורמים, כשכל אחד מהם מושך לכיוון שלו, וטוען בלהט נגד הצד האחר. "אנחנו מתנגדים למירוצי הסוסים, כיוון שמדובר בהתעללות בבעלי חיים", מסביר ידין עילם, מנהל עמותת "הכל חי", "באנגליה, למשל, מתים מאות סוסים בשנה על המסלול, ואלו נתונים שמספקים מארגני התחרויות עצמם. אורך חיים ממוצע של סוס מירוצים הוא שש שנים, לעומת 25 שנה של סוס שאינו מתחרה. הדבר היחיד שהמגדלים אומרים הוא שהם שומרים מאוד על הסוסים שלהם".
ואני מניח שהם צודקים.
"אילו הייתי מנהל בית בושת, הייתי דואג לשמור על נערות הליווי כי זה מה שמביא לי את הכסף. זה לא אומר שמה שאני עושה איתן הוא הגון. תראה, סוס הוא חיה שאוהבת לרוץ אבל לא בהכרח אוהבת להתחרות, או שירביצו לה בשוט".
לחיזוק טענותיו עילם מפנה למאמר שהתפרסם בעיתון ה"גארדיאן" האנגלי, שבו נטען כי סופם של סוסי מירוץ זקנים מדי, איטיים מדי או כאלה שאינם קופצים טוב מספיק, הוא אכזרי וברוטלי. "כדור אקדח ברקה או יתד ברזל לצדי המוח", נכתב בעיתון האנגלי, "אחר כך גופותיהם מועמסות על משאית שלוקחת את בשרם לצרפת, שבה הוא נחשב למעדן". ועוד מוסיף עילם: "מאה אחוז מהם סובלים מכיבי קיבה".
מה, זה מהסטרס של התחרות?
"כן. וזה עדיין בלי לדבר על הנדסה גנטית שמעורבת בתחום. גם אם קארל לואיס ומריון ג'ונס יתחתנו, לא בהכרח ייוולד להם אצן מעולה. ככה זה גם בסוסים. מה עושים עם סוסים שלא מתאימים? הורגים אותם".
עילם והעמותה שבראשה הוא עומד פנו לרב עמאר כשגילו כי במירוץ סוסים שהתקיים בפסח האחרון בקיבוץ אורים, היתה נוכחות דתית לא קטנה. "אין לסייע למירוצי הסוסים,
ההיפודרום המדובר, שבו 8,000 מקומות , נמצא בחבל התענך, אזור שקיבל את תהילתו בזכות אחוזי אבטלה גבוהים והודות לשוער עבר ששמו גולן מלול. עכשיו יש הזדמנות להוריד את האחוזים האלה כשיציע ההיפודרום תעסוקה לכ-3,500 איש שיעסקו בתפעולו ובאחזקתו בכל הרמות והתחומים. "זה ספורט מדהים", מהלל עטר, "זה עולם תרבותי שלא מוכר ולא ידוע בארץ. זה מנוף כלכלי, תיירותי, תעסוקתי וחקלאי. נוסף על כך, זה פרויקט חינוכי ממדרגה ראשונה. המדינה טעתה כשלא השכילה לפתח את הענף במשך השנים, כמובן עם בקרה על התחומים שבהם יש פוטנציאל בעייתי".
עטר מכוון להימורים ולהתעללות בסוסים, אלא שלטענתו המתנגדים לקיום מירוצי סוסים מציגים נתונים לא מדויקים. "ביקשתי להיפגש עם הרב עמאר, והצגתי עובדות שונות לחלוטין", מפרט עטר, "איפה שיש בעולם סוסים ומירוצים שאינם מוסדרים, שם יש התעללות. היכן שיש בקרה מחמירה לפי הסטנדרטים הקשוחים ביותר, שם שומרים על הסוסים. במדינה שיש בה הסדרה ופיקוח, הסוס מקבל חיים טובים יותר. בתקנות, מעבר לנושאים של וטרינריה, פיקוח על שימוש בסמים ופיקוח על מזון, נקבעו תנאי פנסיה לסוס עם בקרה בינלאומית".
וכשעטר מדבר על תנאי הפרישה, הוא מתכוון לתנאים שלא היו מביישים את הפנסיה של לי אייקוקה, ובהם הקפדה על מזון משובח, טיפולים וטרינריים ובקרה תקופתית, מספר מספק של שעות המוקדשות לטיולים וגם הסבה מקצועית. למשל, סוס שגמר את הקריירה יכול לעבור לחוות רכיבה, לטיולי כרכרות וכדומה. "אני בטוח שיש בין מיליון לשני מיליון איש בישראל שהיו רוצים שתנאי הפנסיה שלהם יעוגנו לפי תנאי הפנסיה של הסוסים", מסכם עטר.
מירוצי סוסים לא חוקיים קיימים בישראל הרבה שנים, והם מוקד משיכה ידוע להתפתחות הימורים לא חוקיים גם כן. "משחר ימיו של האדם, איפה שיש סוסים רצים, יש הימורים", אומר יאיר שרת, בעל חווה לגידול סוסים מגזע ערבי, שמחר מתכוון להריץ שלושה סוסים בהיפודרום החדש. "כל עוד לאדם אחד היה סוס, לא קרה כלום. כשלאדם נוסף גם היה סוס, הוא אמר לראשון שהסוס שלו מהיר יותר, ואז הם התערבו. ככה זה התחיל. אני לעולם לא אהמר על סוסים, כל עוד זה לא מוסדר, וככה זה אצל רוב בעלי הסוסים הערבים".
אבל לא כולם כמו שרת. אל המירוצים הלא חוקיים שנערכים בארץ מגיעה קבוצה קבועה של כמה עשרות אנשים, שעומדים בצד ומתערבים על המירוצים. "על אף שחלקם נחמדים", אומר גורם בתחום גידולי הסוסים, "לא הייתי רוצה להיות חבר שלהם. בכל מקרה, מתגלגלים שם סכומי כסף לא קטנים. הבעיה בהימור הזה היא שחוץ מהם אף אחד לא מרוויח מהעניין. הכסף לא חוזר לסוסים. הקטע היפה בהימורים מוסדרים הוא שחלק נכבד מסכום ההימורים חוזר לבעלי הסוסים, למאמנים, לג'וקים (הרוכבים, י"ה), לבעלי השטח, וחלק ענק חוזר למדינה".
בשנת 2004, בימים שבהם עדיין היה בנימין נתניהו שר האוצר, ולימור לבנת עמדה בראש משרד החינוך, התקבלה ההחלטה להסדיר את נושא מירוצי הסוסים וגם את נושא ההימורים. זה לא קרה, בעיקר בשל התעקשות המדינה לא לאפשר הימורים על מירוצים שנערכים מחוץ לישראל. מה הבעיה? מבחינת המועצה להסדר ההימורים בספורט, השוק המקומי לא מצדיק את ההשקעה. "מאז שנת 1989 היו ניסיונות להסדיר את העניין", מספר שאול שניידר, מנכ"ל המועצה להסדר ההימורים בספורט, "מאז ועד היום זה לא הוסדר. לפני שנתיים וחצי הגשנו תקנות לשרים הממונים. זה עבר לממשלה, לאישור הקמת שני היפודרומים. אנחנו, כגוף שמפעיל הימורים על אירועי ספורט, נערכנו לעניין והכנו תוכנית עסקית מקיפה. השורה התחתונה אומרת שהיקף ההשקעה הראשונית הוא של 24 מיליון דולר, ולאחר השנה השמינית יהיה אפשר להרוויח כסף".
אבל משרד האוצר מסרב לאשר הימורים על מירוצים בחו"ל
"מבחינתנו אין היתכנות עסקית לפרויקט כזה, כי לעולם לא נצליח להחזיר את ההשקעה. אף בנק לא ייתן מימון לתוכנית שרק כעבור 25 שנה יהיה אפשר להחזיר את הכסף".
כל המעורבים בתחום מסכימים לכך כי בלי הימורים חוקיים, אין זכות קיום לענף. "בלי הימורים חוקיים, אין כסף", אומר גורם מהתחום, "מי נכנס במצב כזה? גורמים שליליים ששטופים בתאוות הימורים. ברגע שהעסק לא מוסדר, אין בדיקות ששומרות על הסוסים מבחינת שימוש בחומרים אסורים, ומהר מאוד אנשים מגיעים לפתרונות קלים שמאוד לא טובים לסוסים".
ומגדל הסוסים יאיר שרת מסכם: "בעלי הסוסים, הג'וקי קלאב וכל הגופים הרגולטוריים, יש להם אינטרס אדיר לשמור על הסוסים. אנחנו שומרים על הסוסים לא בשביל עמותת 'הכל חי' אלא בשבילנו. אני לא אומר שכל הנימוקים שלהם מצוצים מהאצבע, אבל צריך לזכור שהסוס מקבל תנאים של אתלט על. אני הייתי רוצה להיות סוס שלי. עדיף להיות סוס שלי מאשר ילד שלי, ואני אוהב מאוד את הילדים שלי".
נא להמתין לטעינת התגובות
