גרור את לוגו מעריב אל סימן הבית שבסרגל הכלים בראש הדפדפן
  1. גרור את לוגו מעריב אל סימן הבית שבסרגל הכלים בראש הדפדפן (ראה תמונה).
  2. בחר "כן" (או Yes) בתיבת הדו-שיח שמופיעה.
  3. זהו, סיימת!

סגור


תלונתו של י'

(מיומנו של מוטרד סדרתי)

יהונתן גפן | 7/10/2006 9:02 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
הרשו לי לייצג, בצניעות הראויה, מגזר מסוים בעם שלא זכה עד כה לחשיפה ראויה - המוטרדים האנונימיים, שאין להם ראיות אבל יש להם בעיות. אני מרגיש מוטרד על בסיס יומי, הבה ונקרא לי י' כדי לא לחשוף את זהותי. ואלה תלונותיו של י', רשימה חלקית:

י' מוטרד בכל בוקר כשהוא צריך לקרוא בכל יום בעיתונות את רשימת הזיונים המשוערים של הנשיא שלו. כמי שחושב שמוסד הנשיאות מיותר ומשעמם, אין לו בעיה שהנשיא רק יזיין, אבל באינטימיות הראויה. י' מקבל בחילה קשה כשחיי המין של נשיאו מפורטים בתקשורת, והליבידו שלו, שגם ככה ספג השפלות לא מעטות, מקבל מכה הפיכה מתחת לחגורה.

באותו עניין, י' מוטרד שכל מה שיש לממשלה שלו להציע לעם במצוקה זה תיקי חקירה נאלחים של שרים רקובים. מפלגת השלטון ששמה קדימה לקחה אותנו 50 שנה אחורה, אין לה כל עניין בשלום, היא מתגאה בכך שאין לה אג'נדה ושום כישרון, ואף אחד לא מצליח להעיר את אריק שרון.

י' מוטרד כהוגן שבתי המשפט לא תפסו עדיין את מה שברור לו כבר מזמן: כל מנהיג שסרח ואמר "שופכים את דמי", "ציד מכשפות" ו"התאגדו נגדי פושעים" התברר לימים שהוא אכן מכשפה לא קטנה ופושע עם קבלות. לכן י' גורס שברגע שתופסים איזה נשיא חרמן או לוקח שוחד קטן בממשלה והוא פולט "שופכים את דמי" - ישר לקלבוש. ואת הכסף שנותנים לעורכי הדין שייתנו לעניים ישרים ולילדים רעבים.

אין לכם מושג כמה מוטרד י' כאשר בכל פעם שיש אצלנו חגים ומועדים, קודם כל עושים סגר הרמטי על הפלשתינים. זה כבר הפך לחלק מהפולקלור היהודי. י' רוצה לחשוב שהוא הומני, וקשה לו לחגוג ולצום ולהשתתף בפולחני עמו כשהוא דורס ומאמלל עם אחר, ואחרי החגים עוד מתפלאים ששוב אין עם מי לדבר.
להקשיב לחכם הסיני

ונמשיך באווירת החגים שכבר נמוגו, ברוך השם: בכל פעם שנופל איזה חג על י' הגלמוד, שזה עתה החליף את כדורי האנטי-דיכאון שלו, הוא מוטרד מאוד מזה שהשלטונות חסרי אג'נדה גם בקשר למגזר הלוקים בהלם חגים שי? הוא אחד ממייסדיו. לא די שביום כיפור צריך להתחשבן עם הקב"ה, גם מציפים אותנו בגל של אבל וכתבות צבע ממלחמת יום כיפור. בכל שנה יש יותר סיפורי גבורה ושכול, וביום אחד י' צריך גם להתאבל, גם לסלוח וגם לא לאכול.

ובאותו עניין, כמו שאומרים-י' מוטרד מאוד שיש כל כך הרבה ימי זיכרון למלחמות ואין אפילו יום זיכרון אחד לשלום.

אם יש דבר שמנחם את י' בקשר למלחמת לבנון הכי שנייה, שבה כידוע הפסדנו, זה שכנראה לא היו בה סיפורי גבורה מפוארים, ולכן אולי ייחסך מאיתנו להיחשף לסיפורי גנרלים בעוד יום חגיגי בכל שנה, כי כמה כבר אפשר לשמוע שהיה חסר ציוד בימ"חים?

למרות חוסר התעניינותו המופגן של י' במלחמות, ברור לו היטב מדוע הפסדנו במלחמה האחרונה: כדי לנצח במלחמות צריך להכיר את הצבא שלך ולהכיר את האויב. אמר את זה לפני

מאות שנים חכם סיני אלמוני. י' גם היה פחות מוטרד אם מישהו היה מגלה לו אם בכל ציטוט שכזה מדובר באותו חכם סיני אלמוני או שיש הרבה חכמים סינים אלמוניים.

י', שאינו סיני ואפילו לא אלמוני, מוטרד משום שברור לו לגמרי שהובסנו בקרב משום שלא קלטנו את כוונות האויב ולא הבנו שהצבא שלנו הפך מצבא העם לצבא מקצועני. הפסדנו אפילו במלחמה על הבית, ולא רק שהיינו צריכים לחבק את הצפון עד שהוא כמעט נחנק, כעת אנחנו מקימים ועדת חקירה שהאשמים מנהלים אותה.

הטרדה שמדירה שינה מעיני הכלב של י' - תרבות החטיפות של האויב והעובדה שהחטופים, אחיו האבודים של י' היו כבר יכולים לחזור הביתה אם היינו מחזירים להם כמה מאות קטינים וזקנים שאנחנו חטפנו, ואולי גם את הממשלה שלהם שממש אין לנו מה לעשות איתה כמו שאין לנו מה לעשות עם הממשלה שלנו. במקום זה נכנסנו באמ-אמא שלהם. בעזה, למשל, מאז חטיפת גלעד שליט הרגנו יותר מ 300 אזרחים. ממשלה שלא הולכת על משא ומתן הופכת מהר לסוחרת גוויות, שהחליטה לעסוק במוות ובאלימות ולא בחיים ובתקווה.
איור: יעל רשף
איור: יעל רשף יעל רשף

לא רק פוליטיקה

שלא תחשבו שרק פוליטיקה מטרידה את י', גם החיים עצמם מטרידים אותו. למשל, בעיקר בראש השנה, מטריד מאוד את י' שהשנים חולפות ונראה שהוא מזדקן, למרות שהוא עושה ספורט ואוכל נכון, ומתלונן בלי חשבון. כשי' הולך עם זה הלאה, מטרידה אותו מאוד העובדה שכנראה לא ימצאו תרופה שתרפא את המחלה שתהיה לו, וגם הוא ימות, והוא אפילו עוד לא החליט על איזה צד הכי נוח לו לישון. ועם מי.

באותו נושא-למרות שי' אינו מאמין באלוהים, הוא חושב שאם הוא אכן קיים, שיידע לו שזה שמתים בסוף זה ממש לא הברקה.

וגם זה שבכל מקום בעולם יש שעה אחרת. אם באמת יש אלוהים, היתה חלה אותה שעה בכל מקום, וי' לא היה צריך להעיר את ידידיו בחו"ל בגלל חוסר שלמותו של האל.

העיתונות הכתובה והמוקרנת מטרידה מאוד את י', שאינו יודע מתי הוחלט לכתוב רק מה שצהוב. הוא מוצא את עצמו בוהה בטורי הרכילות בדוגמניות ובחצי דוגמנים שלא עשו דבר מלבד להצטלם ורק הם מכירים אחד את השני. המטרד הופך למועקה קשה כאשר י, שהוא גם מכור לתשבצים בנוסף לכל, רואה שוב ושוב את פרצופי התחת האלה, אין לו מושג מי הם, וכפותר כפייתי הוא חייב להיכנס למדורי הרכילות באינטרנט כדי לדעת מי האנשים האלה, לעזאזל, ולסיים בהצטיינות את תשבציו ותשחציו.

זאת כמובן רק רשימה חלקית. לכל ההטרדות שעובר י' צריך לפרסם מגזין מיוחד. ואין לו למי להתלונן. רק להיות מוטרד שהוא מוטרד. הוא כבר הגיע למצב שאם מישהו במקרה לא מטריד אותו הוא מחבק אותו בחום ואומר לו תודה. ובלילות הוא חולם- מעניין איך ייראו חיי ללא כל הטרדה, דא?

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

nrgטורסדילים ונופשונים

nrg shops מבצעי היום

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

יהונתן גפן

צילום: דפנה צ'ילאג

משורר, סופר, מופיע עם החומר שלו, בעל טור. פרסם למעלה מ-30 ספרי פרוזה ושירה ושירים למבוגרים וילדים: "שיני חלב", "אישה יקרה" "חומר טוב", "רומן אמריקאי, "הכבש השישה עשר", "אלרגיה" ועוד. ממחזותיו "נומה עמק", "קפריסין", "ג'וני הלך". תקליטורים: "הכבש השישה עשר", "שירה בלי ציבור" "יהונתן גפן אומר שירי אהבה", ועוד. שימש כשנתיים כתב מעריב בלונדון ושנתיים כתב העיתון בניו יורק ובוסטון

לכל הטורים של יהונתן גפן
לאייטמים קודמים לאייטמים נוספים
  • פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים