תורמים למטרות רווח
יותר ויותר בעלי הון תורמים מכספם לארגונים סביבתיים וחברתיים שהם מקימים למטרות רווח. הם לא יכולים להפסיד וגם העולם יכול רק להרוויח. האם יש בכך טעם לפגם? רז גודלניק סבור כי מדובר בתופעה מבורכת שצריכה להתקיים לצד ארגונים שלא למטרות רווח
ההצהרה של ברנסון זכתה לכותרות בגלל היקפה יוצא הדופן. מעניינת לא פחות היתה העובדה שהוא לא מתכוון לתרום את הכסף לגופים ו/או ארגונים שפועלים בחזיתות שונות נגד ההתחממות הגלובלית, אלא להשקיע אותו בעצמו במיזמים של אנרגיה נקייה, עם אופציית רווח בצידם.
ברנסון לא הראשון שעושה זאת. מי שקדם לו היתה חברת Google, שמייסדיה החליטו שהגיע הזמן לתרום מהונה ורווחיה של החברה לטובת מטרות סביבתיות וחברתיות. הם הקימו לשם כך את Google.org, שאמורה להיות הפלטפורמה לביצוע המהלך והתחייבו להעביר אליה אחוז אחד מהון החברה ואחוז אחד מרווחיה מדי שנה. מה שמאד יוצא דופן בכל הסיפור, הוא ש-Google.org הינו ארגון למטרות רווח ולא ארגון שלא למטרות רווח, כפי שהיה מצופה מסוג פעילות שכזה.
אז מה קורה פה? האם מודל התרומות שלא למטרות רווח (non-profit), שהוא הבסיס לפעילות של רוב הארגונים והקרנות שנלחמים בבעיות סביבתיות וחברתיות, מתחלף במודל חדש של תרומות לשם רווח (for-profit)? האם זה משרת בצורה יותר טובה את המטרות ומי בדיוק מרוויח מזה?
נתחיל בברנסון. מרגע שגמלה בליבו ההחלטה שחשוב וצריך להשקיע כסף במלחמה בהתחממות גלובלית (צעד שלקח לו לא מעט זמן ודרש גם שכנוע ידידותי מצידו של אל גור), היו לברנסון מספר אפשרויות למימוש ההחלטה. הוא יכול היה, לדוגמא, לנהוג כפי שעשה כמה חודשים מוקדם יותר וורן באפט, שהודיע כי הוא מעביר בהדרגה 85% מהונו (סכום צנוע של למעלה משלושים מיליארד דולר) לקרן הפילנתרופית של ביל ומלינדה גייטס. התרומה הענקית של באפט תכפיל את הונה של הקרן של משפחת גייטס, שעוסקת בפעילות בתחומי חינוך, מלחמה בעוני ובריאות (עם התמקדות במלחמה במחלות כגון מלריה, שחפת ואיידס) ברחבי העולם. הקרן פועלת במסגרת הרגילה של ארגון ללא מטרות רווח, שנותן מענקים לארגונים, מחקרים ופרויקטים שפועלים לקידום מטרותיו.
אולם ברנסון בחר לעשות את הדברים אחרת: הוא החליט שכל רווחיה של קבוצת Virgin מעסקי התחבורה שלה (חברות תעופה ורכבות) בעשר השנים הקרובות, המוערכים בשלושה מיליארד דולר, יושקעו ביוזמות פיתוח של אנרגיה נקייה, גם בתוך החברות הללו וגם בפרויקטים חיצוניים. מפירוט ההתחייבות באתר של ועידת קלינטון, עולה כי הפלטפורמה העיקרית כרגע לביצוע ההשקעות הינה חברה חדשה, שהוקמה בתוך הקבוצה בשם Virgin Fuels, שיושקעו בה 400 מיליון דולר במשך שלוש השנים הקרובות.
Virgin Fuels אמורה להתמקד בדלקים ידידותיים לסביבה לתעופה ולתחבורה ממקורות צמחיים (ביו-דלק), כגון אתנול וביו-דיזל, כולל מחקר ופיתוח
ברנסון, הידוע כאיש עסקים ממולח ויוצא דופן, לא בחר בדרך שנקרא לה 'תרומה למטרת רווח' באופן מקרי. מה הוא יכול להרוויח מהצעד הזה? ראשית, הרבה כסף. המרוץ של השקעות באנרגיה נקייה נמשך במלוא עוזו ומי שיצליח לזהות ולהשקיע באלטרנטיבה הטובה ביותר לדלק מחצבי, ירוויח מכך בסופו של דבר הרבה כסף. מעבר לכך, חברות התעופה של קבוצת Virgin צורכות כ-700 מיליון גלון דלק לשנה וברנסון מניח שהוא יכול לחסוך הרבה מאד כסף מדלק ידידותי לסביבה (בהנחה שמחירו של האתנול מתאית שהוא מפתח יהיה זול יותר מהדלק שהמטוסים שלו זוללים היום).
קופון נוסף שהוא מקווה לגזור קשור למותג Virgin. ברנסון עצמו הודה כי הוא מקווה שהמהלך ימצב את הקבוצה כמובילה במלחמה בהתחממות הגלובלית ויתרום להפיכת Virgin למותג המוערך ביותר בעולם. לא ברור אם זה מה שיקרה בסופו של דבר, אבל אין ספק שהמוניטין של הקבוצה קיבל וימשיך לקבל חיזוק משמעותי מכל המהלך, מה שבוודאי לא יזיק לעסקים.
מה ברנסון יכול להפסיד מכל המהלך? כלום. בהנחה, כמובן, שאת הכסף הוא היה נותן, כך או אחרת, לטובת המאבק בגזי החממה ובהתחממות הגלובלית. במקום לתת את הכסף לארגונים חשובים כאלו ואחרים ולא לראות ממנו אגורה בעתיד, הוא משקיע את הכסף בסל השקעות מגוון וזוכה לתהילת עולם כפילנטרופ נדיב , שמתגייס להצלת העולם. אפילו קלינטון שיבח אותו בועידה על הדרך בה הוא בוחר להשקיע את הכסף וטען שזו דוגמא מצוינת לכך שאנרגיה נקייה טובה לא רק לעולם, אלא גם לעסקים. מה שנכון, נכון.
גם מייסדי Google, סרגיי ברין ולארי פייג', חושבים באופן דומה. היומרות שלהם לא פחות שאפתניות מאלו של ברנסון וגם הדרך שלהם דומה, אולי אפילו נועזת יותר. הם החליטו להקים את Google.org, כזרוע הפילנתרופית של החברה שתתרכז בנושאי עוני, מיגור מחלות והתחממות גלובלית. הם מעמידים לרשות הקרן הון של כמיליארד דולר (אחוז אחד מהון החברה) ואחוז אחד מרווחי Google מדי שנה. גם הם בחרו באופציה של 'תרומה למטרת רווח' כפי שמעידה העובדה ש- Google.org אינו ארגון שלא למטרת רווח. עם זאת, כל דולר שהגוף החדש ירוויח יחזור אליו בחזרה ולא ילך לחברת האם (מה שאמור למנוע רינונים על כך שמדובר בעצם בחברת בת לכל דבר במסווה של ארגון פילנתרופי).
מה הם מרוויחים מכך? בעיקר חופש פעולה גדול יותר. במסגרת זו הם יוכלו ליצור שיתופי פעולה עם חברות וקרנות הון סיכון, לשלם ללוביסטים בקונגרס לקדם נושאים שהם ירצו לקדם, להקים חברות ובכלל, לנסות להשיג את מטרותיהם הסביבתיות והחברתיות עם כמה שפחות מגבלות וחסמים. מה הם מפסידים? בעיקר, תשלום מיסים ש- Google.org תהיה חייבת בו במקרה שאכן יהיו לה רווחים.
השמועות טוענות שהפרויקט הרציני הראשון ש- Google.org תשקיע בו הוא דגם חדש של מכוניות היברידיות, שינועו על שילוב של דלק, חשמל (כולל אפשרות לחיבורן לאספקת חשמל חיצונית) ואתנול. בינתיים,אתר הארגון מדווח על מספר השקעות ראשוניות שהחברה כבר ביצעה בתחומים שונים, כגון מחקר בתחום המים, השקעה בארגון שמקדם ידיעת קרוא וכתוב בהודו, השקעה בקרן הון-סיכון שלא למטרות רווח (עוד שילוב מעניין), שמשקיעה בפתרונות מבוססי-שוק במדינות מתפתחות למיגור העוני (ברוח הקפיטליזם בר-הקיימא).
המבנה החדשני של Google.org יוצר שילוב מעניין של רצון להרוויח, אך כמטרה משנית למטרה האמיתית – מתן פיתרון לבעיות הסביבתיות והחברתיות שהארגון מנסה לעזור בפתרונן. ד"ר בריליאנט, מנכ"ל הארגון, אמר בראיון לניו יורק טיימס: "אני מקווה שהפרויקטים והיוזמות של הארגון יהיו רווחיים, אבל אם לא, לא יהיה איכפת לנו כי אנחנו לא עושים זאת עבור רווחים ואם לא נחזיר את ההשקעה, אז מה?, הדגש הוא על החזרים חברתיים, לא כלכליים".
האם הגישה הזו תעבוד? ימים יגידו. יש הרבה שהרימו גבה או שתיים לגבי הניסיון של Google והיכולת שלהם לעשות את הדברים בצורה טובה ויעילה יותר, לעומת ארגונים אחרים שפועלים בצורה הקלאסית של ארגון ללא מטרות רווח ולא נותנים משקל לגורם הרווחיות בהחלטותיהם. אין ספק שמדובר בניסיון מעניין וחדשני, שקורא תיגר על הקונספציה הקיימת.
הטענה הבסיסית של Google היא שהמגבלות הרבות שקיימות על ארגונים שלא למטרות רווח למעשה מסרסות את היכולות שלהם להשיג את מטרותיו בצורה יעילה וטובה. הראיה היא ההישגים המוגבלים למדי של הארגונים הללו. לטעמם, רווח היא לא מילה גסה והכנסת הגורם של רווחיות למשוואה יכול לתת לארגון את אותו מרכיב מוטיבציוני שקיים בחברות רגילות ומסייע להן לעמוד במטרות העסקיות שהן מציבות לעצמן.
גם ברנסון וגם Google.org הם חריגים כיום בנוף של התורמים והעושים למען הסביבה והחברה. רוב החברות והתורמים פועלים עדיין בתבניות הקלאסיות של ארגונים פילנתרופיים שלא למטרת רווח. עם זאת, אני משוכנע שנראה עוד ועוד דוגמאות של התבנית החדשה, כזו שיוצרת שעטנז מסוג זה או אחר בין רווחיות ועשייה למען הסביבה והחברה ואני חושב שצריך לברך על כך.
העולם מוצף היום בבעיות חמורות כדוגמת עוני, התחממות גלובלית, מחסור במים, מחלות וכדומה, שדורשות גם עוד כספים למחקר ופיתוח וגם אולי גישות קצת פחות קונבנציונליות לצורך פתרונן, או לפחות יצירת שיפור במצב הקיים. לכן, כשמדינות המערב, וארה"ב בראשן, לא טורחות להתייצב ולהילחם בבעיות הללו, צריך לברך על כל שחקן שעולה למגרש ומוכן לעשות מעשה, גם אם תוך כדי כך הוא יוצר ערך למותג שלו, או נוקט בשיטות פחות קונבצניונליות.
הארגונים שלא למטרות רווח עדיין חשובים מאד ורצוי שלא ייעלמו מן העולם. יש בעיות במדינות מתפתחות שצריך לפתור, אבל אין בהן פוטנציאל לרווחים וחשוב שמישהו ייתן כתף גם למאמצים הללו. לכן, צריך לראות בתרומות למטרות רווח מעין 'מוצר משלים', כזה שמעשיר את מגוון התרופות שיש על המדף ועוזר לנסות לפתור את כל החוליים הבלתי נגמרים של הכדור שלנו.
רז גודלניק הוא כלכלן, בעל תואר שני במנהל עסקים, יועץ לשעבר לשר הפנים ועוסק בפיתוח עסקי של עסקים ירוקים בהווה. כתבות קודמות של רז גודלניק:
פרמיה ירוקה: על כוחן של חברות הביטוח להשפיע על קובעי המדיניות בארה"ב לאמץ חקיקה ירוקה
מיחזור פסולת מחשב: רז גודלניק סוקר את תכניות מיחזור המחשבים של החברות המובילות בשוק. הנושא מהווה את אחת ההתפתחויות המעניינות ביותר בתחום הפסולת האלקטרונית
לאן נושבת הרוח: טורבינות רוח קטנות לצריכת חשמל ביתית הופכות בימים אלה לפיתרון אטרקטיבי עבור צרכנים שמעוניינים לחסוך בחשבון החשמל
סופר-צמח ושמו המפ: צמח ההמפ אסור לגידול בארה"ב בשל קרבת המשפחה למריחואנה. רז גודלניק סבור כי כדאי לאפשר לתעשייה לשגשג
הדרך השלישית: בבריטניה חשבו על שיטת הקצאת מכסות פליטת פחמן לפרטים כפיתרון אפשרי למאבק בזיהום אוויר. רז גודלניק על יעילותה של הדרך השלישית
טעם החיים: בדיקות של משקאות קוקה קולה ופפסיקו העלו כי הם מכילים כמות נאה של חומרי הדברה. רז גודלניק סבור כי הכתם הזה לא יימחה כל כך מהר
כתבות נוספות >>>
נא להמתין לטעינת התגובות
