מישהו שומע אותי
אנשי הרדיו יוסי סיאס ואיריס קול מתייצבים כל בוקר וכל לילה מול המיקרופון, כדי לייעץ ולפשר בסכסוכים שהמאזינים חולקים איתם. ראיון
סיאס, שמגיש את "שיחות לילה" ברדיו ללא הפסקה ,103FM הוא ממש לא מוכר הפרחים היורד שניסו לעשות ממנו. "זה היה סיפור חד-פעמי ביום האהבה, שהצטרפתי למישהו עם אשתי וחיפשו סנסציה," הוא אומר.
כבר שנתיים שהוא נוסע 50 דקות מהבית השכור לאולפן רדיו, ועושה משם את מה שהוא יודע הכי טוב - לדובב אנשים ולעזור להם. אשתו כלכלנית, עובדת במשרה מלאה. בטכנולוגיה מיוחדת מועבר השידור, שמתרחש מדי לילה בין 23:00 ל,02:00- לציפורי הלילה המשתתפים והמאזינים בישראל.
"הפורמט לתוכנית התגבש במהלך 19 שנות עבודתי ברדיו. זה התחיל בניסיון לגעת במשהו אישי עם
קריאת מכתבי אהבה של מאזינים ")אהבה יומיומית" בשנת (1988 והתפתח לרצון לשמוע את הקולות והסיפורים בגוף ראשון. זו מערכת יחסים שנבנתה עם המאזינים לאורך שנים. בניגוד לתוכניות בידור שממלאות את המדיה, אין כאן שום ציפייה לשפני הפתעה, לשורה התחתונה. ובניגוד לסטיגמה, לתוכניות ברדיו מתקשר מגוון רחב של מאזינים שבוחרים להרים את השפופרת ולחייג אליי."
למה?
"כי לכולנו יש קשיים במערכות יחסים, איזה סוד אפל שקבור עמוק ומשפיע. הקסם הגדול הוא בדינמיקה שמתרחשת בתוכנית. האדם מקשיב לעצמו מדבר בקול רם, הרבה פעמים בפעם הראשונה בחייו, ומקבל פידבק מיידי מאנשים אחרים: הורים וילדים, אהוב בהווה או בעבר וגם ממאזינים זרים לגמרי. התהליך שעובר על המתקשר, עליי ועל המאזינים הוא דרמטי. לפעמים בעוצמות מטלטלות עד כדי כך שלילות שלמים עוברים עליי ללא שינה."
ספר לנו על מקרה כזה מטלטל.
"אני מאוד רגיש לסיפורים של ילדים פגועי הורים, שהמשפחה התפרקה להם, שעברו ניצול מיני או כל סוג של התעללות. אני חייב להודות שיש רגעים כאלה באמצע השידור שאני נאלץ לסגור את המיקרופון כדי שלא ירגישו שאני בוכה. כאב של ילדים, אפילו כשהם גדולים, אני לא יכול לשאת. אני מניח שיותר מכל דבר אחר זה נוגע בי, בתחושות שלי כילד נעזב.
"יש גם תוכניות שחורגות מגלי האתר ומתנפצות ישר לתוך החיים האמיתיים שלי. היתה לי מאזינה שסיפרה שאין לה אפשרות לפרוע את החוב שתפח והחשמל נותק. חייה בסכנה כי היא מחוברת לבלון חמצן מופעל בחשמל. אפילו נשיא המדינה לשעבר, יצחק נבון, ששמע את התוכנית, שלח אליה הביתה צ'ק אישי לעזור לה. הזעזוע הנורא שלי היה חצי שעה אחרי שהסתיימה התוכנית. בתה היחידה התקשרה וסיפרה לי שהיא יושבת מול גופת אמא שלה. האם לא עמדה בעוצמת הכאב, ומיד אחרי שגמרה לספר לי, נפלה ומתה.
"מצאתי את עצמי מתחיל לארגן הלוויה. הילדה היתה בהלם, המשיכה לשבת על יד הגופה, לדבר איתי. ברגע אחד הפכתי לבן משפחה. תשוש מליל שידורים נסעתי לבית העלמין ירקון לחפש את המאזינה שלי. הייתי האחרון שדיבר איתה. זאת היתה סצינה סהרורית. ניסיתי לאתר אותה בין הגופות שעמדו בתור לקבורה ולא מצאתי.
"הלכתי בשבילי בית הקברות ואחרי שעתיים הגעתי לחלקת קבר טרייה. את ההלוויה עצמה פספסתי. רק שלט קטן היה שם. מצאתי את עצמי נזרק על האדמה בבכי קורע. עד היום המוות הזה רודף אותי."
יש מישהו שרצית לבקש ממנו סליחה?
"ממי שהייתי באמת רוצה לבקש סליחה זאת סבתא שלי ז"ל, חסיבה, שגידלה אותי כמו ילד שלה. כשהוריי התגרשו הייתי בן שנה. אמי היתה צעירה וטרודה בבעיות החיים, אבא שלי היה שיכור כל הזמן.
"נשלחתי לסבתא, שניקתה בתים ומכרה סמרטוטים יחד עם אחותה סולטנה בשוק הפשפשים בעכו. בין לבין הצליחה לגדל אותי במסירות ובאהבה, אבל הִזקנה שלה היתה מאוד מעליבה. את השנתיים האחרונות בחייה היא בילתה על מיטה בבית אבות ברמלה. כואבת, מבולבלת, לא יודעת בדיוק מה קורה סביבה. פעם אחת כשנכנסתי לביקור היא היתה בטוחה שאני החבר שלה מימי נעוריה וחיכתה שאתן לה במבה
"לא יכולתי לעמוד בכאב, העדפתי להשאיר אותה בזיכרונותיי ונעלמתי לה. לא הייתי שם בשבילה וזאת הסליחה הגדולה מאוד שאני צריך לבקש. אבל אין ממי, סבתא חסיבה נפטרה לפני חמש שנים."
השיחה עם יוסי נקטעת שוב ושוב. פעם זה טלפון מבית ספר, פעם משהו אישי אחר של מי שמנהל מפעל קטן. סדר היום שלו מתחיל בחמש וחצי בבוקר ונגמר בעשר בערב ")אני צונח מעולף למיטה," הוא מודה.( את הילדים הוא מפזר בין הגנים ובתי הספר בסוג של ואן עם ספסלים, ואז הוא מתפנה ליעל, האישה שאיתו כבר 17 שנה.
מתי יש לכם זמן להסתכל זה לזה בעיניים?
"יש לנו בית קפה שכונתי, בו כל בוקר אני שותה קפה ויעל - תה. הפכנו את שעת הבוקר לחוויה הכי רומנטית שאפשר, בגלל שהחיים כל כך צפופים. מספיק לי לשבת מולה ולהחזיק ידיים, זו תמצית האושר".
מה עם דברים שאנשים עושים, אתה יודע, סרט, חופשה?
"לא זוכר מתי ראינו סרט, מתי יצאנו לחופשה. אף פעם לא הזמנו בייביסיטר."
איך אתה חי עם זה שהכתירו אותך למעין גורו רדיופוני?
"גורו זאת מילה מזעזעת, עם משמעות מזעזעת. אני מאמין שהמאזינים רואים בי חבר טוב. מישהו לשים אותו על יד האוזן לפני שהולכים לישון, שאפשר להרהר בקול באוזניו, מישהו שאכפת לו."
ומי מקשיב לך?
"יעל. לא זכיתי לתענוג של לשכב על ספת הפסיכולוג. אני נשען על האינטואיציה, מטפח אותה כדרך חיים ולא מפחד ממנה. לדעתי, את הטיפול הטוב ביותר יכול להעניק אדם לעצמו, או להיעזר במישהו קרוב באמת. בלי סטופר ביד ובלי ארנק פתוח.".
מי שונא אותך?
'"שנאה' זאת עוד מילה קשה. אני לא חושב שיש כזה, אני מניח שיש אנשים שלא אוהבים את התוכניות שלי או שלא מחבבים אותי, וזה בסדר גמור מבחינתי."
המאזינים שלך, אלה שמתקשרים, למה הם עושים את זה? עבור הרוב, שרק מקשיבים להם, זו בעצם מעין הצגה טובה.
"אני לא חושב שיש מצבים של הצגה. כשמחלוקת רבתשנים נפתרת בתוכנית, זה לא קורה בשנייה אחת. זה לא בסגנון של 'תמו אירועי יום הזיכרון, התחילו חגיגות יום העצמאות.' אין פה קאט חד. אם אנחנו מגיעים לנקודת המפגש, יש זרע טוב שיכול להבשיל בהמשך."
במה אתה מתקשה לגשר?
"ירושות הן נושא קשה לעיכול. יכול להיות שעצם העובדה שגורם הסכסוך כבר איננו בין החיים והוא שולח את דברו. גם בגידות בין בני זוג וכל מה שקשור בהפרת אמון הם עניין כואב כל כך שקשה לעשות את הצעד קדימה, אל האיחוד מחדש."
אפרופו סכסוך. האם יש בך רצון שרשות השידור תתנצל?
"אני לא מצפה להתנצלות על מכתב הפיטורים שהגיע אליי ערב ראש השנה לפני שלוש שנים. בסופו של דבר, זאת היתה עוד החלטה מנהלית אומללה. לא אצטרף לכל אלה שמוכנים להצליף בסוס העייף הזה. אני לא שוכח שהמקום הזה היה בית הגידול שלי, משם ינקתי."
למי אתה מתגעגע?
"לאמא שלי, יפה. אני מדבר איתה המון בטלפון ויודע שהיא צריכה אותי לידה. בשתיים לפנות בוקר היא מתקשרת בדאגה לשאול אם לא מעיק עליי כל מה ששמעתי מהמאזינים, דואגת שלא אסחב איתי הביתה לילדים הרכים את סבל האנושות כולה. נו טוב, גם ממנה אני צריך לבקש סליחה שנעלמתי לכל כך הרבה זמן."
אתה מתכוון לחזור?
"בעיקרון בוודאי. עשר נפשות זה תיק כלכלי רציני. אשתי ואני מנסים לספר לילדינו שהעושר נמצא במקומות אחרים ושהנכסים הגדולים באמת שלנו לא נמדדים בכסף."
מה למדת באמריקה?
"אני חייב להודות שהחוויה האמריקנית לימדה אותי, אחרי 46 שנה, ש'כסף' זאת לא מילה גסה, וניסיון להרוויח לא הופך אותי לאדם ארצי והמוני. זה אולי משהו שאביא איתי אחרי שכל כך הרבה שנים הרגשתי נוח ומאושר רק בעוני".
מתי יש לך זמן ליוסי?
"הפינה המיוחדת שלי בשגרת היום היא שעת היוגה. דווקא כשגברים בני גילי מנסים להילחם בגיל במכוני כושר בניסיונות לסדר להם ריבועים בבטן, אני מרגיש נהדר על המזרן הדק. עושה עמידת ראש נוסח בן גוריון."
מה דעתך על איריס קול, האם היא "תואמת סיאס?"
"למרות המכנה המשותף אנחנו שונים לגמרי. איריס עושה עבודה מצוינת ואין כאן תחרות. אני מרגיש שסללתי את הדרך למגוון תוכניות שבהן הרדיו ממלא את החזון שהיה לי."
"יוסי הוא אבי הז'אנר של הפיוסים," אומרת איריס קול, מגישת התוכנית הנושאת את שמה מדי בוקר בין 9:00 ל11:00- (ברדיו 103FM במרכז וב104.5FM- בצפון.( הפיה הטובה של אנשי הבוקר התקועים בפקקים ושל עקרות הבית. "יוסי הוא לא מודל חיקוי, כי מהיכרותנו הוא מאוד ביישן וצנוע בניגוד אליי, ולצערי אני נטולת השקט הנפשי שלו."
היית מסתדרת עם שמונה ילדים?
"השתגעת? מספיק לי תאומים. אם יהיה אחד נוסף זה בטעות כי שכחתי גלולה, וגם אין לי בלב לאהוב כל כך הרבה."
קול, בת ,36 נשואה לדרור, מוזיקאי, ואמא למאיה וליהלי בני הארבע. ברזומה שלה, שהתחיל כבוגרת בית צבי, מככבת התוכנית הפרובוקטיבית "איריס לא גומרת" (ששודרה ברדיו ,(103FM שבה פרצה לתודעה הציבורית, עד שהגיע בן זוגה (לימים בעלה) ולא אהב את "השרלילה שמדברת בוולגריות," היא אומרת.
מאז היא עברה למשבצת רדיופונית אחרת, שבה היא מפייסת בין צד א' לצד ב' בנושאים שהם במרחב היצירתי שבני אדם יכולים לריב עליו. את השפתונים האדומים והעיניים המעפעפות היא החליפה בלבוש קז'ואל של אמא קרייריסטית, שאחרי התוכנית רצה לאסוף את הילדים מהגן.
הרדיו מאוד מתאים לה, כמי שזקוקה לבמה, אבל לא בנויה להיות עובדת סוציאלית. לעזור לאנשים כשיש מיקרופון פתוח ורייטינג זה דבר אחד, אבל לסחוב את הצרות שלהם על הגב? "לא תודה," היא אומרת.
בשנה הראשונה של התוכנית, שחוגגת שמונה, חיה השדרנית על הקצה, "אבל לא ידעתי את זה. הייתי מאוד עצובה ומיואשת מזה שאני לא יכולה להציל אנשים, שאני מזדהה איתם ונגמרת. באתי ילדה טובה מתיכון מקיף יהוד-סביון, בוגרת נח"ל ובית צבי, לסיפורי זוועה, למציאות שהיתה רחוקה ממני."
לפני כשנה וחצי היא הלכה ללמוד גישור באוניברסיטת בר-אילן כדי להוסיף לעצמה עוד כלי לעבודה בשטח. מתחילת ספטמבר היא מתחילה לעודד את המאזינים למכור לה סיפורי סכסוך ולסגור רגשי אשמה כי "המצפון היהודי עובד שעות נוספות לקראת החגים."
מה מניע אנשים לעשות את זה דרכך?
"אנשים טועים וחושבים שאם יעשו את זה קבל עם ועדה הצד השני לא יסרב. שאם מתקשרים מהרדיו זה מראה רצינות. רבים רואים בי את הצ'אנס האחרון. בונים על כוח השכנוע שלי ורוצים חיזוקים. לפעמים יוצא להם מזה פיוס, לפעמים תמיכה או עצה מקצועית ממאגר שאני מפנה אליהם."
מהם הסיפורים שהכי קשה לפייס בהם, ובאילו סיפורים הכי קל?
"עם ירושות וכספים אין פיוסים. כנראה כי זה עמוק מדי, טעון אמוציות. אמהות ובנות - זה מצליח. אולי יש משהו בגנים הנשיים שמאפשר התקרבות."
מי יותר טוב בלהגיד "סליחה, טעיתי?"
"לא נעים להגיד אבל נשים יוצאות קטנוניות הרבה פעמים. מתקשר הגבר שהיא מתה שיתנצל, וכשזה קורה בשידור חי, היא תיכנס בו עם פנקס פתוח אחורנית עשר שנים."
יש מישהו שאת רוצה להתפייס איתו?
"חברה שאולי אני צריכה לבקש ממנה סליחה. לא מסוגלת, כי עומדת בינינו המילה 'אבל.' אי אפשר לבוא להתפייס עם תנאים. היא מאוד אכזבה וטרקתי לה דלת."
סיפור שריגש אותך בתוכנית והלך איתך?
"יש הרבה. התוכנית שלי מורכבת מסיפורים שקל להתחבר אליהם, מהיומיום. פונים מכל השכבות, גם כאלו שיכולים לקנות פסיכולוג צמוד.
"בתחילת הדרך, כשפנתה אליי אישה בת 75 וסיפרה לי שבתה זרקה אותה מהדירה שלה שהיא נתנה לה אותה תוך הבטחה שתגור שם, התפרקתי. אחרי השידור היא באה לאולפן מיואשת. אישה בלי שיניים, שפעם היתה יפה. ישבתי לדבר איתה. בכינו יחד לנוכח האכזריות וההפנמה מצדי שלא אוכל להציל אותה.
"לפני כמה חודשים התקשרה מישהי וסיפרה שהיא נשואה פלוס שניים, ושאבא שלה נטש אותה בילדות. היא גדלה אצל הסבתא ובמשך השנים ניסתה ליצור קשר עם האבא שהקים לעצמו משפחה חדשה. זה הטריף אותה. היא התקשרה אלינו כועסת, כי אחרי שנים של נתק היא הגיעה לאבא'לה, שנתן לה הרגשה שהיא מטרד. הפנטזיה התנפצה לה בענק.
"יצרנו קשר איתו כדי שידברו, אבל אי אפשר היה לשים לה ברקס. הבחורה לא הצליחה להשתלט על הזעם ונשמע שהיא רוצה לסגור חשבון. היא צעקה לו: 'אתה זבל, אתה לא בן אדם.' לשאלותיי הוא גמגם ולא ענה שום דבר שהרגיע אותה. היא אמרה לו שהיא לא רוצה לדבר איתו יותר ובזה הסתיימה השיחה.
"הסיפור העיק עליי. צלצלתי אליה אחרי שבוע, והיא סיפרה שהוא יצר קשר והזמין אותה לביתו להכיר את המשפחה. הם חיכו לה עם מתנות לילדים שלה ונוצר קשר חם איתו ועם אשתו. העליתי אותם לשידור. כשסיימו, צעקתי 'יש.'! כל פעם מחדש זה מרגש אותי שאנשים מוותרים על הכעס והאגו."
נא להמתין לטעינת התגובות
