עפים עם הרוח
העונה החמה, היבשה והארוכה למדי מזמנת לנו מיני פרפרים ועשים שאינם פעילים באביב המרובה פרחים. בעונת הקיץ עד חודש נובמבר חלה גם נדידת הפרפרים; אלה יוצאים למסע ארוך, ועבור רבים מהם סופו אינו ידוע
בניסויים שנעשו על פרפרים בעונת הנדידה נתגלה שדרך הניווט של אלה היא רגישות לקטבים (צפון-דרום). בניסויים יצרו תא מלאכותי סגור ובו קטבים – צפון ודרום, הכניסו אליו את מיני הפרפרים הנודדים, ואלה נדבקו לדופן מסוים. כדי לבדוק את מהות הקוטביות החליפו את צדי הקטבים ואכן, גם הפרפרים החליפו את צדיהם. יש לציין שנדידת הפרפרים לא תמיד חכמה; ישנם פרפרים שחולפים על פני קילומטרים רבים של אזורים המתאימים למחייתם ובוחרים לנחות דווקא באזורים שהם אינם יכולים להתקיים בהם.
נדידות כאלה קשורות לרוב להתפוצצות אוכלוסין שהייתה באזור המחיה המקורי והורגשה בשלב הזחל. להמחשת התפוצצות האוכלוסין: במצב רגיל לכל זחל יש שטח משלו במקרה זה כמה זחלים מצטופפים יחדיו על עלה ומתחרים על מקורות המזון. תחרות זו יוצרת ככל הנראה דחף אצל הבוגרים, המשכילים להבין שכאן הם לא ימצאו את מבוקשם, ופשוט נודדים לתור אחר מקום טוב יותר. הצפיפות יורדת באזור האוכלוסייה המקורית והתחרות על מזון פוחתת.
פרפר דנאית תפוח סדום ממשפחת הנימפיתיים הוא בן מיני הפרפרים הנודדים הידוע ביותר בארץ. מין זה מגיע אלינו בכל שנה מאפריקה מחודש יולי ומקים כאן דורות כל הקיץ. הוא עובר דרך אילת ומטפס לאורך החוף או לאורך הערבה, בעמק הירדן ובעמק החולה. לעתים הוא מגיע לריבוי גדול ממדים בארץ; אז ניתן לראותו בעשרות, מאות ולעתים אף באלפים באזורים מסוימים שפונדקאיו גדלים בהם.
אחת מנקודות ההתרבות הידועה ביותר של פרפר זה היא אזור מעגן מיכאל; שם צמח החנק המחודד גדל, ונקבת פרפר הדנאית מטילה עליו את ביציה. זחלי פרפר זה נמצאים גם על תפוח סדום באזור ים המלח ובאילת. תפוח סדום, כמו החנק המחודד, שייך למשפחת האסקלפיים, וכמו שאר בני משפחתו מכיל רעלים.
חרקים הניזונים מצמחים רעילים גם הם רעילים לטורפיהם, ולכן מאופיינים בצבעים עזים ובטעם מר. לזחל ולפרפר דנאית תפוח סדום צבעים בוהקים של לבן, שחור ואדום. ציפור שצדה דנאית תשחרר אותה מיד לאחר שנתפסה עקב טעמה המר, וזו תעוף לחופשי ללא פגע. לאחר שטורפי הדנאית 'נכווים' פעם אחת הצבעים
לדנאית מופעים שונים הקשורים בדרך כלל לתנאי מזג האוויר; צבעי כנפיה משתנים לפיהם. כמה מהם נפוצים ואחרים נדירים מאוד בארץ אך נפוצים באפריקה. עם בוא הסתיו ועם ירידת הטמפרטורות מין זה, כמו פרפרים טרופיים אחרים, נעלם מהשטח. מינים טרופיים רגילים לטמפרטורות חמימות, ובבוא החורף הם מתים מקור – פשוטו כמשמעו. עם זאת, נבחנת אפשרות שבאזור ים המלח מין זה מצליח לשרוד את החורף.
ביבשת אמריקה מעופפת קרובת משפחה של דנאית תפוח סדום - הדנאית המלכותית, זו נודדת כל שנה מרחבי ארה"ב למקסיקו ובחזרה בשל תנאי מזג האוויר. פרפרי הדנאית המלכותית מגיעים ליער מקסיקני ומכסים עצים במאות אלפי פרפרים לעץ. מכיוון שאכן מדובר בכמויות אדירות של פרפרים ישנו איסור על בני אדם במקום להתקרב לעצים אלה. החוק נחקק לאחר שאדם נחבט מענף עמוס פרפרים ונהרג.
מעניין לדעת שכמה מפרפרים אלה פשוט תועים בדרכם, חוצים אוקיינוס ומגיעים לאנגליה או לאוסטרליה. מרחק עצום ותמוה על פי כל קנה מידה.
מינים נודדים של פרפרים לרוב מאריכים חיים לעומת פרפרים אחרים, ולשתי הדנאיות שהזכרנו משך חיים ארוך ביותר - הם יכולים לחיות כמה חודשים (פרפר שאינו נודד חי בין שבוע לשלושה שבועות). גופם מותאם לגמיאת מרחקים – הוא קטן לעומת שטח הכנפיים, ומעוף הדאייה שלהם חוסך אנרגיה.
מיני פרפרים נודדים אחרים, כגון לבנין הכאסיה והלבנין המשויש ממשפחת הלבניניים מגיעים גם הם מאפריקה בחודשי הקיץ, אם כי לא בכל שנה בהכרח. הלבנין המשויש מעופף כבר השנה בכל הארץ ולבנין הכאסיה, נכון לכתיבת שורות אלו, נצפה עד עתה באילת בלבד, שם הוא הקים אוכלוסיית קבע על מיני עצי כאסיה ששתלה העירייה - החשיבות בשתילת פונדקאי פרפרים בתוך העיר גדולה ביותר. הלבנין המשויש מטיל את ביציו על שיחי הצלף הקוצני ואת זחליו ניתן למצוא בקלות בכל חלקי הארץ.
גם מינים אלה, כמו דנאית תפוח סדום, עשויים להגיע למצב של ריבוי עצום בארץ, אם כי לעתים רחוקות יותר. עם זאת, מחוץ לישראל נצפו מיליוני פרטים של הלבנין המשויש בהתפוצצות אוכלוסין.
נמפית הלחך ונמפית ריסן הם מינים שאינם ישראלים ושנצפו בארצנו בעבר. אלה מגיעים מאזור שמדרום לנו ונכון לעכשיו הם רק 'בודקים' את השטח. פרפר נמפית חורשף הוא פרפר נודד בתחומי ארצנו מדרום הארץ לצפונה, ולעתים נסיעה ברכבכם הפרטי תלווה במשק כנפיהם של פרפרים אלה.
עובדה מעניינת ביותר בנוגע לפרפרים הנודדים, שעבורם הכול פתוח – בדרכם הם מטילים ביצים בכל מקום, ולעתים נשארים במקומות מסוימים עקב תנאי מזג אוויר, צמחייה וכדומה.
מינים נוספים הבולטים בקיץ שאינם נודדים הם לבנין הצנון וזנב הסנונית הנאה. אמנם אלה פעילים גם באביב, אך בקיץ הם נפוצים ביותר לעומת פרפרים אחרים הנראים פחות אם בכלל.
פעילי קיץ אחרים הם עשים גדולים בני משפחת הרפרפיים. את זחליהם, הגדולים והמגושמים מאוד, נמצא על הגפן, על הרדוף הנחלים ועל מיני צמחים רבים אחרים. בקצה גופם האחורי 'זנב' אופייני, וצבעיהם לרוב מרשימים ביופיים. בשל גודלם קל מאוד לאתרם, דווקא בזכות ערמות הגללים המתגלות מתחת לצמחים הנאכלים.
שני המינים הנפוצים והבולטים במשפחה זו בארץ הם רפרף הגפן ורפרף ההרדוף. את אלה ניתן לראות בכמויות גדולות בשטחים עירוניים דווקא, בזכות ריבוי עלי הגפן והרדוף הנחלים שמתמשים רבות בהם בחצרות פרטיות ובחלקי העיר. רפרף ההרדוף הוא מין נדיר ביותר באירופה המגיע למדינות מסוימות ביבשת פעם בכמה שנים טובות; בכך הוא נעשה פריט מבוקש בקרב אספני הפרפרים.
שני מינים אלה אינם פעילים בשעות היום, נמשכים בלילות החמים לגופי תאורה, ונצפים לרוב נחים על קירות בצד תאורת הלילה. הרפרף הבוגר גם הוא לרוב גדול מאוד ואף שעיר, וצורת מנוחתו אופיינית – כנפיים פרוסות לצדדים (צורת משולש). אם נפריע לרפרף הוא ירפרף בכנפיו במהירות כמה שניות כדי שתעלה טמפרטורת גופו לרמה כזו שיוכל להתעופף ולברוח.
צורת אכילתו של הרפרף שונה מזו של הפרפר בדבר אחד – הרפרפים אינם נוחתים על פרחים אלא יונקים נקטר תוך כדי מעוף - כמו יונק הדבש. הדבר מתאפשר בזכות חדק היניקה הארוך שלהם (במדגסקר למשל ישנו רפרף שאורך חדק היניקה שלו מגיע ל- 30 ס"מ!), שמותאם לאורך גביע הפרח אשר הרפרף ניזון ממנו וכדי לאפשר לו לעבור במהירות מפרח לפרח בלי להתעכב.
מעופו המהיר של הרפרף מצריך אנרגיה רבה; כמו יונק הדבש, כנפי הרפרף כמעט אינם נראות עקב שכשוך הכנפיים המהיר, והוא מחויב לצרוך כמות מזון גדולה מאוד בשל כך. לא כל מיני הרפרפים פעילים בלילה; כמה מהם, כגון רפרף הדבקה, פעילים גם בשעות היום. בשנים האחרונות התגלו כמה מיני רפרפים חדשים שעכשיו אינם במגדירי הפרפרים והחרקים. בתצלומים של אלה ושל שאר מיני רפרפים, פרפרים וחרקים אחרים בישראל ניתן לצפות באתר הטבע הישראלי.
כתבה זו תצא בגליון אוקטובר של עיתון חי. רוצים לקרוא כתבות נוספות? הירשמו כאן
נא להמתין לטעינת התגובות
