אפשר גם אחרת
תחנות הסגר רשותיות הן בדרך כלל כלובים מוזנחים וכלבים מסכנים שמחכים למותם. תמר מרי ביקרה בכלביית לוד ומצאה פנינה אחת בים האומללות. היא גילתה שם השקעה במבנים, יחס חם לבעלי החיים ווטרינרית רשותית מאד לא שגרתית
בכלבייה העירונית גרים כ-250 כלבים כדרך קבע, אבל כמעט תמיד תמצאו שם אורחים נוספים מכלביות אחרות, שד"ר רז הסכימה בטוב ליבה לסייע ולקלוט באופן זמני רק כדי להשאירם בחיים.
תחנת ההסגר מקבלת כלבים מלוד ומהמועצות המקומיות שוהם, באר יעקב, גן רוה, גזר, יישובי גדרות ורשויות נוספות, שאין להן כלביות עירוניות משלהן. כמו כן, במקום ישנה חתוליה עם כ-50 חתולים לאימוץ.
כלבים חדשים מגיעים לשם כמעט מדי יום, לאחר שנלכדו על-ידי הרשויות- רובם כלבים ביתיים במקור, שאבדו או ננטשו, ולא ניתן לאתר את בעליהם מאחר ואין להם שבב. ישנם כלבים אבודים עם שבב, אך בעליהם לא רוצים בהם ואז הם הופכים למועמדים לאימוץ.
כלביית לוד היא תופעה חריגה ביותר בקרב הכלביות העירוניות בארץ, אך לא תמיד היא היתה כזאת. "ההתחלה היתה קשה", נזכרת ד"ר רז, "הגעתי לפני שבע שנים לתחנת הסגר רשותית שמנתה 20 כלבים בלבד. הכלבים ישבו במבנים מעופשים וקטנים מבטון וגגות מאזבסט, שאי אפשר לנקות באמת. זהו מבנה שהוקם בימי המנדט הבריטי, וכך זה גם נראה".
הרוח בחורף היתה מקפיאת עצמות, וד"ר רז החלה לעטוף את המבנים בניילונים, כדי לבודד אותם מהקור והגשם. בשנת 2000, כמה חודשים לאחר כניסתה לתפקיד, היא נפנתה לשפץ ולשקם את המקום. לשם כך גייסה את תמיכתם של גופים ציבוריים ועמותות שונות.
המשרד להגנת הסביבה העניק 600 אלף שקל לבניית כלבייה חדשה לפי תקנים מתקדמים, שכללה שני מבנים חדשים כשבכל אחד 60 תאים. הקרן הקיימת לישראל תרמה כ-60 עצים, פרחים וצמחים בשיתוף עם משתלת "צמד". עמותת "תנו לחיות לחיות" סייעה באספקת חיסוני
במסגרת תפקידיה כווטרינרית רשותית, ד"ר רז אחראית על בריאות הציבור והפיקוח על תנאי הייצור והשיווק של כל מוצרי הבשר והדגים בלוד. לא מעט פעמים היא חושפת מגדלי בשר, שברשותם טונות של בשר לא חוקי אותו היא מחרימה. כמו כן, היא אחראית על חיסוני כלבת והשתלת שבב אלקטרוני לכל כלבי העיר והמועצות המקומיות שהוזכרו.
למעשה, הפעלת הכלבייה, המאמץ האדיר להחזיק את הכלבים בחיים ולהצליח למסור אותם לאימוץ היא יוזמה פרטית שלה, ומאוד יוצאת דופן בקרב וטרינריים רשותיים. יתרה מזאת, העיקרון המנחה לפיו לא מרדימים בכלבייה אף כלב, למעט במקרי מחלה קיצוניים, הופך את המקום לקרן אור בעולם האכזרי של תחנות הסגר רשותיות, שמנהליהן בוחרים לרוב בדרך הקלה של המתת הכלבים לאחר פרק זמן קצר מאוד.
לדברי ד"ר רז, המציאות בכלבייה לא יפה, שוחקת ומדכאת. הכלבים משוועים לבתים מאמצים והעובדים שבורי לב. הצוות עושה מאמצים עילאיים לדאוג לכלבים ולהקל עליהם את השהות במקום. כך למשל יש אוכל חופשי ללא הגבלה, הכלובים נשטפים כמה פעמים ביום, כל הכלבות עוברות עיקור וניתן טיפול תרופתי לכולם. ד"ר אור מצידה יוצאת מגדרה כדי שיאמצו, החל בתספורת לכלבים, ניקוי שיניים, אילוף - רק שייצאו מהכלבייה לבית מאמץ. אין לכך תקציב, והכל נעשה בזכות קשרים אישיים ובהתנדבות של אנשי מקצוע.
אחת הבעיות שמאוד מקשות על הצלחת תהליך האימוץ, מספרת ד"ר רז, היא התפיסה המוטעית של רבים מהמגיעים לאמץ: "מצפים מכלב שיהיה גולדן גזעי, בן שלושה חודשים, בהיר, מאולף ומחונך לצרכים, עם תואר במדעים וגינוני נימוס של בית המלוכה הבריטי. אין מה לדבר על אימוץ כלבים נכים, ואם נולדת שחור, אז אתה בבעיה חמורה, כי הישראלים לא אוהבים כלבים שחורים. הציפיות הללו והדעות הקדומות, יוצרות פער עצום מהמציאות שמסתיים בשברון לב".
וכמובן ששבורי הלב המרכזיים הם הכלבים. ליאו, כלב מקסים וידידותי הוא דוגמה טרייה לחוסר רגישות משווע של משפחתו המאמצת, שלאחר חצי שנה החזירה אותו לכלביה, בטענה שילדי המשפחה לא מוציאים אותו מספיק לטייל, וההורים מסרבים לקחת חלק בנטל. ליאו מסתכל על עובדי הכלבייה מבעד לסורגי הכלוב ולא מבין איפה טעה.
סולו הוא אחד מהדיירים הותיקים. הוא הגיע בעצמו לכלבייה לפני שנתיים, ועמד מאחורי השער, מביט ומרחרח. ד"ר רז שידלה אותו להיכנס, ולאחר כמה הפצרות הוא הסכים. הוא עבר אילוף אצל אורי בקמן. יש לו מנהג משונה: הוא אוהב לישון על הגב כמו חתלתול, ותופס את כל המקום על הדרגש הקטן. מי שחולק איתו את הכלוב מרגיש די מקופח בשל גודלו העצום. הוא יהיה כלב שמירה נהדר, אך גם מתאים למשפחה. זקוק נואשות לבית חם ואוהב אחרי שנתיים בכלוב קטן, ממנו הוא כמעט ולא יוצא.
"מי שמוסר כלב לכלבייה, כל כלבייה, וחושב שבכך הציל אותו, טועה בגדול. צריך להבין שמדובר בפיתרון אחרון, כשממש אין מוצא. זו מכה קשה לכלבים וצריך למצות לפני כן את כל האפשרויות למצוא בתים מאמצים", מוסיפה ד"ר רז.
התקציב של הכלבייה מגיע מעיריית לוד שמשתפת פעולה ותומכת בכלבייה. עמותת "רוטרי לוד" שנרתמה לסייע אף היא, מאפשרת את מימונן של פעילויות המשפרות קצת את איכות חייהם של הכלבים והחתולים: חיסונים, תרופות, עיקורים וסירוסים, מימון ניתוחים. זה אולי נשמע בסיסי, אך חשוב לזכור שעל פי חוק, העירייה אחראית רק על מתן חיסון כלבת לכלבים בהסגר הרשותי.
ובינתיים, החלומות הגדולים לשיפור תנאי המחייה בכלבייה מתממשים לאט לאט, בצורת פרויקטים מוגדרים וממוקדי מאמץ. אחד הפרויקטים שד"ר רז גאה בהם במיוחד הוא הקמת החתולייה, שהתחילה כחלום, ובזכות אנשים טובים הפכה למציאות. תחת מבני בטון קטנים וצינוקיים מימי המנדט, הוקם מבנה מרווח של 50 מ"ר, עם אין ספור מתקנים וצעצועים.
לחתולים יש מדפים ליד החלונות כדי שיוכלו להציץ החוצה, ובשלב הבא מתוכננת מרפסת חיצונית כדי שיוכלו ממש לצאת החוצה מתוך המבנה. לימי החורף הקרים הוכן חלון ענק לידו יוכלו לשבת ולהתחמם בשמש על הכריות. במבנה פינות רבות להתחבא ולהסתתר בהן, בתוך איגלואים, מדפים ומיטות. בובות עכברים מתנדנדות מכל המתקנים, ושרוולים למשחק פזורים בכל החתוליה.
ישנם עוד פרויקטים רבים על הפרק, שזקוקים עבורם לתרומות: החשוב והדחוף בהם הוא הקמת חצרות טיולים מסודרות לכלבים, שחלקם מעבירים שנים ארוכות בכלובים הקטנים בלי לטייל בחוץ. בחתוליה צריך להתקין מזגן, כדי שבימי החורף הקרים יהיה גם חימום. עיקור וסירוס חתולי רחוב וארגון ימי אימוץ בדרך קבע בערים הגדולות הם פרויקטים נוספים שזקוקים למימון, והרשימה עוד ארוכה.
באתר הכלביה המושקע תוכלו למצוא מידע רב ותמונות מעודכנות של כלבים לאימוץ. לתרומות ישירות לכלביה דרך עמותת רוטרי: בנק לאומי, סניף 937, חשבון 68779/54.
כלביית לוד היא מופת ודוגמא לאנושיות, אהבה ענקית לבעלי חיים ורצון עז לאפשר להם חיים טובים יותר בעתיד. הדרך ארוכה, אבל לא בלתי אפשרית, וזה תלוי רק בכם.
נא להמתין לטעינת התגובות
