אין אונות
צביקה פוגל סבור כי מדינה שדואגת לשלום אזרחיה, היתה מטפלת כבר בנסראללה והנייה
מה ההבדל בין בן–לאדן לבין נסראללה והנייה? אין הבדל! אנחנו, במו מעשינו, גרמנו לטרור המופעל נגדנו להיחשב ולהיתפס כטרור לגיטימי. אנחנו בחוסר היכולת לקבל החלטה לחסל את הטרור בחרנו להישען על אמירות פחדניות, לפיהן טרור אי אפשר לנצח, והעדפנו את מלחמת האין ברירה על נקיטת יוזמה, ואת הנסיגה וההתנתקות על לחימה על זכותנו לחיות ולמות בארץ ישראל ולמענה.
אסור היה לנסראללה להשלים את נאומו. אנחנו הרי מכירים את שכונת ד'חייה כמו את כף ידנו. מטוס אחד קטן או רביעייה גדולה היו יכולים לשנות את מאזן האימה ולשחרר את העולם בכלל ואת לבנון בפרט מנוכחותו של מנוול זה. כפילו וצילו, איסמאעיל הנייה, כבר מזמן היה צריך להיות מאחרי סורג ובריח. שחרורו בחיים היה מתאפשר רק תמורת החזרת גלעד שליט, וגם אז נכון יהיה להעבירו למדינה אחרת.
כך מתנהגת מדינה שדואגת לשלומם ולביטחונם של אזרחיה, גם אם מנהיגיה נתונים בשפל בסקרי הפופולאריות וגם תחת איומה של וועדת חקירה זו או אחרת. במקום להפנות את האנרגיות והמאמצים לגיבוש ולחיזוק המפלגה ולאיתור עורכי דין, מן הראוי היה לעצור את מפולת הוויתורים והכניעה.
אינטרס ישראלי מובהק
ראו זה פלא, אפילו בהחלפת שבויים האין אונות בולטת למרחקים. למה לא לנקוט יוזמה ולהודיע שאנחנו מוכנים לשחרר את כל האסירים המצויים בידינו תמורת כל החיילים (חיים ומתים) המצויים בידי חיזבאללה וחמאס?
זו לא כניעה, זה אינטרס ישראלי מובהק. החזרת הבנים תשיב חלק מהביטחון של העם במנהיגיו. שחרור האסירים יחסוך
מי ייתן ושנת תשס"ז תביא עמה רפואה שלמה לאין אונות, מזור לפחדנות ובריאות ליוזמה.
נא להמתין לטעינת התגובות
