ראשי » חדשות » בעולם

השיבה להודו

גילי חסקין שמע על נועה חביב שנעצרה בהודו ונזכר בשלושת החודשים שעברו עליו בכלא שם

בומבי, נמל התעופה. היא עומדת שם, נערה צעירה, עם חלומות רבים על טיול אקזוטי, על שווקים תוססים, על נשים לבושות ססגוני, על גברים משופמים חבושי טורבאנים, על אשראמים בהרים, על הארץ ממנה יצאו המשלים, הסיפורים והמזמורים. על ארץ ששמם של חכמיה יצא למרחקים כבר לפני 500 שנה. כעבור רגע החלומות היו כלא היו. במקום חיוכים היא נתקלת בארשת פנים רצינית. חוששת. מאיימת. נוקשה וקרה. באחת מתגלה לה ארץ אחרת ממה שדמיינה.

הודו נמצאת במצב לא קל, בעולם שהחיים בו הולכים ומסתבכים. שכנה לפקיסטן ולבנגלדש, לא רחוקה כל כך ממלזיה. האסלאם הקיצוני מרים את ראשו. ההינדואיזם המיליטנטי מסוכן להודו לא פחות. ראשיה שומעים את הקולות. בעולם הזה אסור לקחת צ'אנסים.

לא ברור מה עובר בראשו של אותו פקיד מכס. מבחינה טכנית, יש כאן עבירה על החוק. מבחינות אחרות, נראה שמדובר בטעות. האם הוא מתלבט? האם הוא חושש לעורו? האם הוא באמת סבור שהיא מסכנת את הביטחון?

מה עובר בראשו, לעולם לא נדע. ברור רק שהיא נלקחת משם, חיוורת כסיד, מפוחדת עד אימה. היא נלקחת לחקירות, מטיחים בה שהיא טרוריסטית. לילה חאלד לפחות. הם לא מכירים את המציאות הביטחונית בה אנו חיים, שכל הארץ מלחמה וכל העם צבא. הם רואים בה איום על ביטחונה של הודו.

היא נחקרת שוב ושוב. אולי בנימוס, אולי בצעקות. היא מובלת מול שופט המורה להשליך אותה לתא המעצר. היא עומדת שם, מול החומות הגבוהות, השחורות, מתבוננת לחצר האפלה. עשרות זוגות עיניים ננעצות בה. עוברים עליה רגעים קשים. חפציה האישיים נבדקים, פרטיותה נרמסת.

היא מופשטת, הסוהרות מחפשות בגופה סימני זיהוי והיא נדחקת אל תא קטן, עם עוד עשרות עצירות פליליות, שומעת מאחור את נקישתו הקרה של הבריח והיא לבד, לבד. מכונסת בעצמה, מתבוננת בסיבובו החורק

של המאוורר ומנסה לכסות את עיניה מהאור המכה בהן בחוזקה, כל הלילה.

חם, לח, היא מזיעה, כובשת דמעה, לא יודעת מאין תבוא עזרה. בראשה היא שומעת את האסירות מתלחשות, רואה מישהי מצביעה עליה. היא חרדה. מנסה להיות אופטימית אך בו בזמן מריצה בראשה את כל סרטי האימה שראתה.

היא רועדת מפחד, ממתינה בציפייה שהלילה הנורא הזה יעבור. בעוד מספר שעות תתעורר לצחנה של ליזול, תובל לרחצה בגיגית, תנסה לטעום מהמזון הדלוח. בני מעיה יתהפכו עליה. 

אינני מומחה לטרור ולא למשפט. גם לא לבית סוהר. אינני יודע מה קרה שם בדיוק. זה גם לא נראה לי חשוב. ברור לי שאפילו אם חטאה, צריך לעזור לה. אני סומך על הקונסול הכללי שלנו בבומבי, דני זונשיין. הוא יגיע אליה. מן הסתם כבר בא. אני סבור שגם אשתו ליאורה, היתה שם וחיבקה אותה בחום. כך גם הקונסול, דני סיוון, איש מקסים ורגיש אף הוא.

אני מאמין שגם שגריר הודו בישראל יחלץ לעזרתה וינסה לגשר על הפערים במציאות ובתרבות בין שני העולמות. הם יעשו את כל מה שצריך כדי לחלץ אותה מן הסיוט. מקווה שהרבה יותר מהר ממה שקרה במקרה שלי.

האם אני בטוח שמדובר במטיילת תמימה? מנין לי? אינני יודע. זה גם לא חשוב כעת. אם חלילה חטאה בהברחת נשק, דבר הנראה מופרך כרגע, בית המשפט והחברה יתחשבנו איתה. אם לא, כולנו נשמח על שחרורה. כעת, המבקרים, המלעיזים והמקטרגים מתבקשים לדום, לתת למי שצריך לעשות את עבודתו, להחזיק אצבעות, לחבק אותה ולהתפלל.

לכם המטיילים, אני מציע, ללמוד מהמקרים הללו. להיזהר. להיזהר מאוד. אנא, נערו את התרמילים שלכם בבית. אנא, בדקו שהדולרים שלכם אינם מזוייפים, קנו אותם רק מהבנק. אנא, הקפידו מאוד להיות בצדו הנכון של החוק.

אין קשר בין המקרה הזה למקרים של ישראלים שנעצרו בעוון החזקת סמים. אנא, אל תתקרבו לסם, למרות שהאווירה מעודדת זאת, למרות שהצ'ארס משובח, למרות שאפילו האל שיווה מעשן סמים בהימלאיה. אם תעצרו בעוון סמים, אפילו אם תהיו במונית ליד מישהו שמחזיק סם, אפילו הקונסוליה לא תעזור לכם. תהיו לגמרי לבדכם.

הודו היא מקום נפלא לטיול. פגיעתה קשה, אך אני עדיין שבוי בקסמה. אני קורא לכם לצאת ולטייל בהודו, אבל בזהירות.

גילי חסקין, בן 48, נעצר בתחילת השנה לאחר שנמצא ברשותו קליע של אקדח. הוא הוחזק בבית מעצר שלושה שבועות ועוד שלושה חודשים במעצר בית בדרום הודו. בתקופה זו הוגש נגדו כתב אישום בגין החזקת נשק שלא כדין.

בתחילת אפריל, לאחר שבית המשפט העליון קיבל את ערעורו על תנאי מעצר הבית שלו, הוחזר לו דרכונו והוא חזר לארץ, תוך התחייבות מצידו להתייצב למשפטו בהודו ברגע שיידרש.

לפני כחודש הוחלט על סגירת התיק מחוסר עניין לציבור. חסקין זכה להתנצלות בשם העם ההודי והוזמן לשוב ולבקר במדינה כתייר. לאחרונה הוציא ספר בשם "שבוי בקסמה" בהוצאת "מוזה", המתאר את חוויותיו בהודו.

בהכנת הכתבה השתתפה אפרת פורשר

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...