עדיין מפלסות דרכן באקדמיה
נתוני המל"ג מראים שהדיבורים על קידום נשים באקדמיה עוד רחוקים, ויידרשו 'רק' 25 שנה להגיע לשוויון
על-פי הנתונים של המועצה להשכלה גבוהה, בשנת הלימודים תשס"ה (2004-2005) היוו הנשים רק רבע מחברי הסגל באוניברסיטאות ובמכון ויצמן למדע. הן אומנם מהוות 43.3% מהמרצים באוניברסיטאות (הדרגה הנמוכה ביותר של סגל ההוראה הבכיר), אבל רק 11.9% מהדרגה הגבוהה ביותר – פרופסורים מן המניין.
מכל האוניברסיטאות, בולט הטכניון במיעוט הנשים שמלמדות בו. רק 14.8% מסגל ההוראה הן נשים, ורק 4.4% מבין הפרופסורים מהמניין. באוניברסיטת חיפה הייצוג הנשי הגדול ביותר – 32.7% מסגל ההוראה הבכיר, ובאוניברסיטת תל-אביב אחוז הפרופסריות מן המניין הגבוה ביותר – 15.3%. באוניברסיטת בן-גוריון רק 9.3% מהפרופסורים מן המניין הן נשים, אולם האוניברסיטה מתהדרת באישה הראשונה שנבחרה לכהן כנשיאת אוניברסיטת מחקר בישראל - פרופ' רבקה כרמי.
בהשוואה לנתונים של שנת הלימודים תשס"ב (2001-2002) מדובר בעלייה קלה בלבד ברוב הקטגוריות. באותה שנה, 31.6% מסגל ההוראה הבכיר באוניברסיטת חיפה היו נשים, באוניברסיטת תל-אביב אחוז הנשים שהיו פרופסורים מן המניין עמד על 14 ובטכניון היוו נשים רק 13.2% מהסגל הבכיר ו-3.7% מהפרופסורים מן המניין.
אולם ייתכן שגם העלייה הקלה שנרשמה באחוז נשות הסגל היא קוסמטית בלבד בחלק מהמקרים. בשנה שעברה גדל מספר נשות הסגל בטכניון מ-74 ל-77 (מתוכן 11 פרופסוריות מן המניין) אך המספר הכולל של חברי הסגל הצטמצם. "נראה כי השיפור באחוז הנשים הוא פחות תוצר של הגידול במספרן ויותר פונקציה של צמצום כלל הסגל", כתבה פרופ' ארזה צ'רצ'מן, מרכזת נושא מעמד האישה בטכניון, בדוח שנתי על מצב הנשים בסגל האקדמי של המכון.
פרופ' כרמי סבורה שבאקדמיה ישנם חסמים מובנים להתקדמות נשים. שיטת הקביעות, שדורשת כמות מסוימת של מחקרים ופרסומים בתקופה של חמש עד שש שנים, מקשה על נשים, מכיוון שזו בדיוק התקופה שבה "השעון הביולוגי מתקתק". חסם נוסף הוא העדיפות שניתנת לבעלי פוסט-דוקטורט מאוניברסיטה בחו"ל, וזה מטיל על אישה נשואה עם ילדים עומס רציני ובעיה, מכיוון שקשה לה יותר לעזוב את הארץ לכמה שנים.
מלבד זאת, פרופ' כרמי חושבת שהעובדה שבמרבית הוועדות באוניברסיטה, ובראשן ועדת המינויים, ישנו רוב גברי, מקשה על קידום נשים. "חברי ועדת המינויים צריכים להיות פרופסורים
לדברי פרופ' צ'רצ'מן, בטכניון קיימת בעיה נוספת - מרבית החוגים הם חוגי מדע וטכנולוגיה, ואלה תחומים שנשים ממעטות לעסוק בהם. "האוניברסיטאות הן חלק מהחברה", מסבירה צ'רצ'מן. "בתוך החברה הישראלית יש גישה מסוימת אל נשים בכלל, ואל הרעיון שבנות ילמדו מקצועות מדעיים, טכנולוגיים והנדסיים. אם בתיכון לא מספיק בנות לומדות מקצועות ריאליים בצורה מוגברת, אז לאחר מכן מעט מדי נרשמות לפקולטות המדעיות וזה מתגלגל הלאה".
היא הוסיפה כי "אם לא ייעשו פעולות ממש רציניות, אף יותר משנעשה בשנים האחרונות, לקדם סטודנטיות ונשים בסגל, אז השינוי יהיה איטי מדי. צריך להשקיע מאמץ וכסף כדי שיותר נשים ירצו לבוא לפה, וכדי שנשים שיבואו לפה יקבלו את התנאים שיאפשרו להן להתקדם יותר מהר. אם כך יפעלו, בעוד חמש עד 10 שנים המצב יהיה יותר טוב".
כרמי מאמינה שצריך להסתכל על נשים "קצת אחרת", ולהעניק להן הקלות שיאפשרו את התקדמותן. "צריך לתת להן אפשרות לעשות פוסט דוקטורט בארץ, ולעצור את השעון כדי לתת להן לפחות שנתיים אקסטרה בתוך המערכת כדי לקבל קביעות".
היא גם סבורה שבכל אוניברסיטה צריכים להיות מעונות יום, לסגל ולסטודנטיות, קרנות שמעניקות מענקי מחקר לנשים בלבד ומערכת של מנטורים, נשים שכבר התקדמו במערכת, שיוכלו לסייע לנשים בתחילת דרכן.
"מישהו עשה פעם חישוב שעל בסיס התקופה בה החלו נשים להתקבל לאקדמיה, בעוד 25 שנה נגיע למצב של שיוויון", היא מספרת. "אני מאמינה שבהחלט אפשר וצריך לזרז את האבולוציה הזאת".
נא להמתין לטעינת התגובות
