למען כבוד המת
דניאל פוליסר מבקש לתקן כמה שגיאות ביחס לבנו של הרצל, שנקבר היום לצד אביו
למען הצדק, למען כבוד המת ולמען מורשתו של הרצל, חשוב לתקן את העוול, בייחוד בנוגע לבנו היחיד האנְס, שנגדו כוּונו ההשמצות החמורות ביותר, אף שלאמִתו של דבר קיים כל חייו קשרים עם העם היהודי ועם הציונות.
האנס, בלשן מחונן, למד עברית בגיל צעיר ובטקס בר המצווה שלו, שהתקיים זמן קצר לאחר מות אביו, קרא ברהיטות מן התורה. הוא נשלח לבית ספר יהודי פרטי באנגליה ושם היה התלמיד הראשון בכיתתו בלימודי העברית והצטיין בלימודי התנ"ך; כעבור שנים, בזמן לימודיו בקיימברידג', זכה בפרס על חיבור שכתב בעברית.
האנְס קיים קשרים גם עם התנועה הציונית. בשנות ה-20 המוקדמות לחייו כתב שהמשימה העומדת לפני הציונות היא "לשמר את חייו, את כבודו המוסרי ואת אושרו של עם מובחר", ושהוא למד להבין "את הצורך המוחלט בתנועה לאומית רחבה כמו התנועה שאבי דיבר עליה לראשונה".
לקראת סוף מלחמת העולם הראשונה, מלחמה שבה זכה האנְס בשני עיטורים על שירותו בצבא הבריטי, הוא קיבל הצעה להצטרף לגדוד העברי ואף היה משרת בו אילולא חתמו קודם לכן על הסכם שביתת נשק.
האנְס, שהיה סופר מחונן, ייחד את זמנו לאחר המלחמה לתרגום יומני אביו לאנגלית, משימה שהשלים אגב התייעצות עם מאורות ספרותיים בעולם היהודי, ובהם ליאון קלנר, ישראל זנגביל ולוסיאן וולף.
"יהודי ליברלי"
מבקרים מתעלמים מן ההבטים האלה בחייו של האנְס ומתמקדים בעובדה שבגיל 33 התנצר, והתנכר לכאורה לעמו. ואולם בקביעה זו יש משום אי הבנה חמורה, שהרי האנְס כתב ביומנו: "אינני סבור שישו היה בן האלוהים, ולכן אינני יכול לקרוא לעצמי בצדק נוצרי".
הוא מצא גם שהכנסייה אנטישמית וכתב ש"ההערות הצורמות הקטנות האלה... מוכיחות לי את אי ההתאמה ביני ובין הכנסייה". פחות משנה לאחר שהתנצר הגיע למסקנה ש"הדרך הנכונה בשבילי היא להצטרף לבית הכנסת היהודי הליברלי", וזמן קצר אחר כך כתב ללוסיאן וולף ש"בכל הנוגע לדת, אני יהודי ליברלי".
כמה שנים אחר כך, זמן קצר לפני מותו, שאל האנְס את חברו
מרסל סטרנברגר אם הוא יכול להצטרף אליו לבית הכנסת: "שם אוכל לפנות להורַי בתפילה, לבקש את סליחתם ולהביע חרטה על כפירתי לפני אלוהים".
מיד לאחר שאחותו פאולינה, שהיתה חולה זה זמן רב, מתה בבורדו, התאבד האנְס - מוטרד מכך שלא הצליח לעשות למענה יותר. במכתב האחרון שכתב ביקש שיקברו אותם לצד אביהם – תחילה בווינה ובסופו של דבר בפלשתינה. האנְס, שמעולם לא עזב באמת ובתמים את משפחתו ואת עמו, הבהיר שהוא רוצה להוסיף להיות חלק מהם גם במותו.
היום נענתה הבקשה האחרונה ההיא – של האב ובנו. כיהודים וכציונים עלינו להיות גאים למלא את המצווה הזאת, וראוי שנמלא אותה בלב שלם.
ד"ר פוליסר הוא יו"ר מועצת הרצל במשרד ראש הממשלה ונשיא מרכז שלם
נא להמתין לטעינת התגובות
