ישראל מאיר הכהן מראדין - ה"חפץ חיים" (1838-1933)
רבי ישראל מאיר הכהן מראדין התעקש שלא לקבל שכר על רבנותו והתפרנס מחנות המכולת שהייתה בבעלותו. הוא פרסם ספרים בעילום שם, והחדיר בעם את מגרעות הלשון הרע. יארצייט
בשנת 1873 הוציא את ספרו הראשון, "חפץ חיים", העוסק בהלכות איסור לשון הרע. הוא בחר לעסוק בנושא זה לאחר שהגיע למסקנה כי איסורי לשון הרע ורכילות הם נושא זנוח בספרות ההלכתית וקשר את התארכותה של הגלות בעבירה על איסורים אלה.
בתחילה פרסם את הספר בעילום שם וקרא לו "החפץ חיים" בבקשו לרמוז למקרא: "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב, נצור לשונך מרע ושפתיך מדבֵר מרמה" (תהלים לד, יג-יד).
כעבור שנים אחדות כתב את הספר "שמירת הלשון", ברמזו לדברי המקרא: "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו" (משלי כא, כג), שעניינו דברי חז"ל בתחום זה. מאז נכרך שמו במאבק בלשון הרע. הוא האמין כי אפשר לנצח את הנטייה הטבעית של האדם לדבר לשון הרע, או לפחות
לצמצם אותה.
רבי ישראל מאיר הכהן ('החפץ חיים') נחשב לפוסק הלכה מובהק, ובהמשך פרסם את פירושו ה"משנה ברורה" לשולחן ערוך. ה"משנה ברורה" הוא פירוש מסכם לשולחן ערוך "אורח חיים". הפירוש הכולל את דיני היום-יום בחיי היהודי; תפילה, שבת ומועדים – והפך במהרה לאבן יסוד בספרות ההלכה של רוב תפוצות ישראל.
החפץ חיים התעקש שלא לקבל שכר על רבנותו והתפרנס מעבודה בחנות מכולת שהייתה בבעלותו וממכירת ספריו. עמד בקשר עם שאר רבני אירופה בתקופתו, ובין השאר השתתף בייסוד אגודת ישראל ובהקמת רשת בתי הספר לבנות 'בית יעקב'.
מלבד העניין והעיסוק הרב שלו בעניני לשון הרע וטהרת הדיבור, החפץ חיים היה מעודד כהנים ללמוד הלכות עבודת קרבנות כדי להתכונן לגאולה. לשם כך חיבר את הספר "שם עולם", עודד לימוד סדר קודשים ואף ייסד תוכנית לימודים מיוחדת הידועה בשם "כולל קדשים".
נפטר ביום כ"ד אלול התרצ"ג.
נא להמתין לטעינת התגובות
