מת להיות
גלעד יהודאי על האיש שמת להיות צביקה הדר, דידי הררי
התבנית של הררי פשוטה. הדיאלוגים באולפן נגזרים מסרטי בורקס. הצחוקים והאווירה מתנגנים מתוך אורגן אפקטים משנות השמונים. העם צוהל, וממהר להתחבר. וכשעם עולה כבר לשידור, הוא מרגיש כאילו ביקר בחצר הרב החשוב של התקופה.
אך מעבר למתכונת התוכן המכובסת והמטרידה, הררי הוא המלך של העם בגלל הרבה דברים אחרים. ראשית, הוא איש מכירות מיומן וקריאטיבי שמנהל ביד רמה מבצעי שיווק אגרסיביים שלא תמצאו אצל מיטב הלובות בסופרמרקטים, גם לא לקראת החג הקרוב. אין מוצר שיווקי שלא עבר פמפום מסחרי תחת המיקרופון שלו.
שנית, המוזיקה שהררי מנגן מגובה בדחיפה אישית ומצליחה להפוך שירים ואומנים זניחים ללהיטים חמים בשוק. לא מן הנמנע כי הררי מרוויח פה יותר משיר טוב. אך כמו רומנטיקן משומש, גם הררי קונה את האהבה שלכם במתנות - ומחלק מידי יום כמויות פרסים איכותיים כאילו שהחליטו
לפרק את נכסיו של דונאלד טראמפ במכירת חיסול. הנה לכם דודו טופז של הרדיו. פרסים ואינפנטיליות על הסקאלה. משיח ההמונים רוכב על הלהיט המזרחי התורן ומחלק די.וי.די בחינם.
למרות ההשוואה, הררי לא מצליח לעלות כיתה ולהפוך לטופז החדש בטלוויזיה. המדיה המצולמת מתמידה בסירובה העיקש לקלוט ולעכל אותו. נדמה כי הקרקע הטלוויזיונית מבצעת סריקה ודחייה אוטומטית, ומונעת ממנו להכות שורש. כל ביקור של הררי על המסך הופך להיות יותר פתטי מתוספות השיער של גדי סוקניק - ופחות אמין וסימפטי ממערכת יחסים עם עופר גלזר.
תחלואות האכזבה המרה של הררי הולידו את ההכרה בבינוניות. אם הוא כבר נשאר ברדיו, הוא מספק רק רמת תוכן זולה. מבחינתו קצת איציק שקשוקה, אייל גולן וסוף שבוע באילת. והקהל נשאר שבוי.
גם הררי יודע שהיום, הוא כבר היה צריך להיות כוכב גדול יותר. וכוכבות גדולה, כאמור, רוכשים רק בטלוויזיה. נדמה שהוא היה נותן הכל כדי לעמוד אתמול על במת גמר "כוכב נולד" במקום צביקה הדר. ובכלל, מי יותר מתאים ממנו ללוות במשך העונה את זמירי הפריפריה שנדחו בסלקציה בתור ללהקה צבאית?
הוא גם מוכן להתפשר ולהנחות את גמר "רוקדים עם כוכבים". אבל למה ללכת רחוק? עזבו פריים טיים בערוץ 2. השבוע הררי היה כבר מת להיות אפילו ציפי שביט - רק כדי להנחות את גמר "יורדים בגדול".