האגו של פרץ
עמיר פרץ, מי שעד לפני זמן קצר היה על המסלול לראשות הממשלה, נמצא כעת על מסלול ההתרסקות. חבל הצלה יכול לבוא מלא אחר מאהוד ברק. דוח בנגל
בחודש האחרון פרץ תופס את ראשו בידיו כמי שלא מאמין איך עבר מהמסלול לראשות הממשלה אל המסלול המהיר להתרסקות. אילו הייתי שר התמ"ת, הוא בוודאי חושב לעצמו, הייתי יכול להיבחר לראשות הממשלה בבחירות הבאות. לפרץ וליועציו ברור שבחירתו בתיק הביטחון במקום בחברה וכלכלה, הייתה משגה והפכה לפארסה, להתאבדות פוליטית.
פרץ נפל בפח שטמן לו ראש הממשלה כאשר סירב לתת לו את תיק האוצר. ברגע של שכרון כוח, העדיף מנהיג הפועלים המוערך לוותר על הנישה שבה הוא היה המלך הבלתי מעורער, ובחר בתיק הביטחון, ששם הוא זוכה לכבוד של טוראי שרק עכשיו יצא את שערי הבקו"ם.
ואולם היום, אחרי המלחמה, התברר שבפח שטמן לפרץ, הפיל אולמרט גם את עצמו. הציבור מאשים אותו ששיקוליו הפוליטיים גרמו לכך שאת המלחמה ניהלו, בחוסר הצלחה, שני פוליטיקאים חסרי ניסיון מדיני וביטחוני.
עכשיו הוא רוצה לתקן טעויות. "אולמרט היה רוצה היום לשנות את מפת הממשלה", מודה מקורב אליו. ראש הממשלה היה שמח להכניס לממשלה פנים חדשות, למשל דן מרידור. אולי, הוא סבור, זה ישקם במעט את התדמית המרוסקת של הממשלה.
אבל ממשלה שבה יוסיף פרץ לכהן כשר הביטחון, לא תזכה לאמון הציבור. אולמרט מפנטז שפרץ יתפוס את החבל - יקבל לידיו את תיק הרווחה, אולי גם את ראשות הקבינט הכלכלי-חברתי, ויוותר על תיק הביטחון. במקרה כזה, יצניח ראש הממשלה למשרד הביטחון גנרל שיוכל לשקם את הצבא ולהשיב לממשלה את אמון הציבור.
השאלה המהדהדת עכשיו היא: האם שר הביטחון ינצח את האגו שלו, או שהאגו שוב יביס אותו. פרץ צריך לקחת נשימה עמוקה ולומר לציבור - מודה ועוזב ירוחם. אם יארוז את חפציו ויפנה את לשכת שר הביטחון, הוא אולי יספוג ביקורת קשה, אבל יוכל בעתיד,
האגו של פרץ פער תהום בינו לבין הציבור שבחר בו. רק אם יו"ר העבודה יחזור עכשיו לטפל באנשי הפריפריה ולדאוג לעניים ולמקופחים, הוא יחזיר לעצמו את הסיכוי לשקם את הברית עם בוחריו. רק אם יממש את הבטחתו להגן על עתיד ילדיהם, הוא יוכל להחיות את התקווה של האנשים האלה, את האופטימיות שלהם, את התפילה, שנעלמה ומתה במלחמה.
מפלגת העבודה היום מפוצלת ומפולגת: יש את הקבוצה של פרץ - יולי תמיר, איתן כבל, יורם מרציאנו, שלי יחימוביץ' ונדיה חילו; יש את "המורדים" - עמי אילון, מתן וילנאי, דני יתום, אבישי ברוורמן וקולט אביטל; יש את הצעירים הוותיקים - אופיר פינס, שלום שמחון ויצחק הרצוג. ויש את כל השאר.
נראה שמנהיגותו של פרץ משולה לסוס מת. אם לפני המלחמה מתנגדיו נתפסו כ"מורדים" שבכל פעם שעלו על הבמה הפוליטית הם זכו לקריאות בוז, הרי שהיום, הם "הגנרלים והאדמירלים" המוערכים שהולכים וצוברים מעמד וכוח.
חברי "החמישייה הסודית" הסכימו ביניהם על קוד אתי: לא משמיצים אחד את השני. וכמו בצבא - קוד כזה לא מפרים. ארבעת הגברים שבחבורה מתכוונים להתמודד על ההנהגה. גם אז, הם מבטיחים, יהיה קרב הוגן והגון.
כאשר פרץ מסתכל על אילון-ברוורמן-וילנאי-יתום מתכנסים, מחייכים, מאושרים, שמחים לאידו, ידו הופכת לאגרוף קפוץ. הוא יודע שהוא כבר לא יכול להם. לא לבדו. אם הוא רוצה להכות בהם מכה ניצחת, הוא זקוק לגנרל מספר אחת, ליריבו המר מכולם - אהוד ברק. "רק ציר פרץ-ברק יכול לחסל את המורדים", סבור בכיר בעבודה.
שילוב ידיים בין פרץ לראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק, יכול להיתפס בטווח הקצר כחולשה של פרץ, אבל בטווח הארוך, זו יכולה להיות ההצלה שלו. גם במקרה הזה, כדי שציר פוליטי כזה יצא אל הפועל, ייאלץ פרץ למחול על כבודו, לגבור על האגו שלו, ולהכניס את ברק לממשלה. אולמרט יברך על מהלך כזה, וחברי מרכז העבודה יהיו מאושרים.
נראה שברק זקוק לפרץ כמו שפרץ זקוק לברק: הוא יוכל להתמודד על ההנהגה מלב הזירה הפוליטית ולא כמחזר דחוי שישן על מדרגות הכניסה לבית. אם ייכנס לממשלה - כשר ביטחון או שר אחר עם חברות בקבינט המדיני-ביטחוני - הוא יזכה באחת ללגיטימציה. עם ציר מדיני-ביטחוני וכלכלי-חברתי, בראשות ברק ופרץ, הציר של אילון ברוורמן יהיה קצת פחות אטרקטיבי ונוצץ.
"אילון עשה טעות שכרת ברית עם ברוורמן בשלב הזה", העריך השבוע בכיר בעבודה. "ברוורמן הוא לא פוליטיקאי ואין לו מתפקדים". לפי הדיל של ברוורמן ואילון, מי שיזכה ליותר תמיכה יתמודד על ההנהגה, וחברו יגבה אותו מהמקום השני.
אילון, שנחשב למועמד עם סיכויים טובים, סגר את הדלת בפני ברית אפשרית עם ברק או עם וילנאי. בניגוד לברוורמן, לשני הגנרלים הללו, יש צבא של חיילים בקרב פעילי העבודה. לברוורמן יש ציון מצוין בכלכלה, אבל, לפי שעה, ציון נכשל בעבודת השטח.
נא להמתין לטעינת התגובות
