המנהיג השחור שמנסה להחזיר את השבויים
שליחותו של הכומר ג'סי ג'קסון להחזרת 3 החיילים הישראלים החטופים מצטרפת למאמציו למען זכויות אדם. זהו סיפורו של המנהיג השחור השנוי במחלוקת
ג'סי ג'קסון, נולד ב-1941 בעיר גרינסוויל שבקרוליינה הדרומית. ממשפחה ממעמד סוציו-אקונומי נמוך הוא הצליח להתקדם במהרה למעמד של אחד מהמנהיגים השחורים החשובים ביותר בארה"ב. סקר בקרב מצביעים שחורים בארה"ב שנערך על ידי סוכנות אי-פי בפברואר 2006 גילה כי השיעור הגבוה ביותר של משיבים (15%) חושבים כי ג'קסון הינו המנהיג השחור החשוב ביותר בארה"ב. מזכירת המדינה קונדוליסה רייס צועדת אחריו במקום השני (עם 11%).
ג'קסון רכש השכלה אקדמאית באוניברסיטאות בשיקגו ובקרוליינה הדרומית ומיד עם תום לימודי תואר ראשון המשיך ללימודי תיאולוגיה. למרות שלא השלים את לימודי הדת, הוא קיבל הסכמה ככומר בכנסיה הבפטיסטית בשנת 1968. באותה שנה הוא הצטרף לפעילות פוליטית של הוועידה למנהיגות נוצרית דרומית, ארגון זכויות אדם בהנהגתו של המנהיג השחור מרטין לות'ר קינג. ג'קסון היה מעורב באופן עמוק בכל אירועי מאבקי השחורים בארה"ב, ובשנת 1971 הקים ארגון פוליטי משל עצמו בשם PUSH (People United to Serve Humanity), הפעיל עד היום עבור זכויות השחורים.
ב-1984 הפך ג'קסון לשחור השני בארה"ב שהעמיד את עצמו לבחירה לראשות המפלגה הדמוקרטית. במהלך מסע הבחירות המשיך לפעול במרץ עבור זכויות קבוצות מיעוטים והקים את ארגון הגג לזכויות מיעוטים "קואליציית הקשת הלאומית". ג'קסון הפסיד את המועמדות לוולטר מונדייל, בין השאר בשל טעות חמורה במהלך מערכת הבחירות - ראיון לעיתונאי "וושינגטון פוסט", בו אמר שהיהודים הם "חיימונים" וכי ניו יורק הנה "חיימונטאון" (והכוונה כמובן לביטוי הגנאי נגד יהודים בארה"ב Hymies, ששורשו בשם היהודי חיים). ב- 1988 ניסה ג'קסון שוב את ראשות המפלגה הדמוקרטית וגם הפעם הפסיד, בשל דעות ליברליות מאוד שהציג, אם כי גם לצבע עורו היתה השפעה.
לאורך כל שנות פעילותו הקפיד ג'קסון לנקוט עמדה גם בנושאי מדיניות חוץ של ארה"ב. בשנת 1984 הכריז כי חלק מהאג'נדה הפוליטית שלו במהלך מערכת הבחירות לראשות המפלגה הדמוקרטית הינה שאיפה להקמתה של מדינה פלשתינית. ב-1984 היה מדובר במדיניות חוץ חריגה ואף קיצונית.
ג'קסון הואשם במשך שנים על ידי הקהילה היהודית בארה"ב כי הוא פרו-ערבי וחברו הקרוב של ערפאת. בכתבת פרופיל במגזין "נאשיונל ריוויו" משנת 2002 מתואר מסעו של ג'קסון לפגישת בכורה עם יו"ר אש"ף הגולה בביירות, ערב מלחמת לבנון (הראשונה). "בשנת 1979 פיטר הנשיא קרטר את שגריר ארה"ב באו"ם, אנדריו יאנג (והשחור הראשון למלא תפקיד זה – ט.ש.), כיוון שנפגש בפרטיות עם נציג אש"ף באו"ם. ג'סי ג'קסון, חברו של יאנג, רמז בפומבי כי יהודים הם אלו שהפילו את יאנג והתלונן כי היהודים אינם 'חברים אמיתיים' של השחורים. חודש לאחר מכן הודיע ג'קסון כי יגיע לביירות להיפגש עם ערפאת".
אולם הפרטים המעניינים ביותר בקורות חייו של ג'קסון (ואשר מתקשרים לביקורו הנוכחי בישראל) מגיעים דווקא מהצלחותיו
ג'סי ג'קסון קנה את עולמו בהיכל המתווכים כאשר בשלהי 1983 חזר מסוריה עם הטייס האמריקני השבוי, סגן רוברט גודמן. מטוסו של גודמן, טייס בן 27 מחיל הנחתים, הופל מעל שמי לבנון בעודו בדרכו למשימת הפצצה של יעדים סורים. לאחר שממשלת ארה"ב לא הצליחה לחלצו, פנה ג'קסון בפניה אישית לנשיא סוריה, חאפז אסד, והצליח להביא לשחרורו של הטייס.
ג'קסון, שטס לסוריה במהלך מסע הבחירות שלו לראשות המפלגה הדמוקרטית, התקבל חזרה בוושינגטון בחמיצות פנים. המגזין "יו-אס ניוז" פרסם אז כתבה על ג'קסון. "לא כולם הריעו למעשיו של ג'קסון. עיתונים כמו 'הוושינגטון פוסט' וה'ניו-יורק טיימס' הוקיעו את משימתו כהתערבות מסוכנת בסיטואציה קיצונית והפכפכה. יהודים אמריקנים ראו את מסעו כהוכחה נוספת לכך שג'קסון, שכבר קודם לכן אימץ את יאסר ערפאת, הינו פרו-ערבי ואנטי ישראלי". מאוחר יותר התעשת הבית הלבן והעניק לג'קסון את הכבוד הראוי לפטריוט אמריקני שסייע להביא שבוי הביתה.
שחרור הטייס השבוי היה רק תחילתה של פעילותו הבינלאומית של ג'קסון. על פי דיווח בעיתון "ניו-יורק טיימס", ביוני 1984 הצליח ג'קסון להביא לשחרורם של 16 אמריקנים ושבעה אסירים פוליטיים קובנים שנאסר עליהם לצאת את גבולות קובה. לאחר פגישה של כמה שעות עם הנשיא פידל קסטרו, הוא השיג את שחרורם של העצורים והעלה אותם על טיסה חזרה לוושינגטון.
באפריל 1999, במהלך מלחמת קוסובו, הביא ג'קסון לשחרורם של שלושה חיילים אמריקנים שפטרלו יחד עם כוחות שמירת השלום של האו"ם בגבול מקדוניה. מזכ"ל האו"ם, קופי ענאן, ונשיא ארה"ב דאז, ביל קלינטון, לא הצליחו לקדם מו"מ כלשהו שיביא לשחרורם של החיילים. ג'קסון, שיצא למשימת התיווך ללא הסמכת הממשל האמריקני, הצליח לשכנע את נשיא סרביה, סלובודן מילושביץ, לתת לו להיפגש עם השבויים ויותר מאוחר הביא לשחרורם תוך הבטחה כי הוא יפעל להפסקת ההפצצות של נאט"ו.
ב-2005 יצא ג'קסון לפגישה שנויה במחלוקת עם נשיא ונצואלה, הוגו צ'אבס, המקפיד לתקוף את ארה"ב ואת הנשיא בוש באופן אישי בשנים האחרונות. מחלקת המדינה האמריקנית הודיעה כי זכותו של ג'קסון להיפגש עם מי שירצה כראות עיניו, אך ברור היה כי בוושינגטון לא רואים בעין יפה את הדיפלומטיה הפרסונלית של מנהיג השחורים.
ג'קסון ידוע כמבקר תכוף בשגרירות ישראל בוושינגטון והוא שומר על קשר הדוק עם שגריר ישראל בוושינגטון, דני איילון. בינואר 2006 נאם ג'קסון בשגרירות בטקס לכבוד יום מרטין לות'ר קינג. בנאומו חזר ג'קסון על דברים שכבר השמיע בעבר, בנוגע לקווי הדמיון בין סבלו של העם היהודי במלחמת העולם השנייה ובשואה לבין סבלם של השחורים בימי העבדות בארה"ב. "שני העמים ידעו עבדות, שני העמים ידעו גלות ושני העמים ידעו שידו של אלוהים הנה המפתח להישרדות", אמר.
נא להמתין לטעינת התגובות
