החלום הרטוב של מערכת החינוך הממלכתית
בתי הספר הפרטיים אמנם יקרים יותר, אבל הם גם נותנים יותר. איפה עוד תוכלו לבחור מורה, לזכות ביותר שעות לימוד ואפילו ללמוד קורס בנייה בבוץ
למרות שאין הגדרה כוללת בחוק לבית ספר פרטי, מפעיל משרד החינוך אגף הולך וגדל של בתי ספר מוכרים שאינם רשמיים. בתוך אותה רשימה ניתן למצוא בתי הספר לטבע, לדמוקרטיה, בתי ספר דו-לשוניים ובתי ספר אנתרופוסופיים. המשותף לכל בתי הספר הפרטיים הוא שהם מושכים בעיקר משפחות מרקע סוציו-אקונומי גבוה, אשר נואשו מהמערכת הרשמית.
משרד החינוך מחויב על פי חוק לתקצב את בתי הספר הפרטיים, אלא שהם מקבלים תקציבים בהיקף של 70% מבית ספר רגיל, דבר שמחייב גבייה מוגברת מההורים כדי לכסות את עלות השירותים הנוספים להם זוכים ילדיהם. כדי להבין את הפרשי העלויות, מספיק לבחון את בתי הספר הפרטיים הזולים ביותר, שגובים שכר לימוד של כ-5,000 שקל לשנה. סכומים אלה יכולים לטפס עד 13 אלף שקל לשנה בבתי הספר היקרים ביותר.
באותם הסכומים מצליחים בתי הספר להעניק את חלומו של כל מנהל ממלכתי. כך למשל בבית הספר "קשת", שעובר בימים אלו לאור-עקיבא, לומדים 210 תלמידים, כשהיחס הוא מורה אחד ל-10 תלמידים. "בכספים שאנו גובים, ההורים והוועד המנהל מחליטים מה הם רוצים לממן", אומר מוישיק לרנר, מנהל בית הספר. "אם ההורים רוצים יחס אישי יותר, יש לזה השלכות כלכליות. אם רוצים פעילות שונה ונוספת כמו בנייה בבוץ או חוגי תיאטרון, מוזיקה וקולנוע, זה עולה כסף".
לרנר אומר שהיתרון הבולט הוא בכך שיש לו את היכולת לבחור את המורים שילמדו בבית הספר. "אני אמנם לא נותן להם יותר כסף, אבל כשאני בוחר שישה מורים מתוך 170, זה מאפשר לי לבחור בקפידה, וזה פשוט נהדר".
הבדל נוסף בין בתי הספר הפרטיים לבין שאר בתי הספר הוא היכולת לסנן מראש את התלמידים המתקבלים, ולהבטיח סביבה לימודית נוחה יותר, לרוב עם פחות בעיות אלימות. בנוסף, מערכת השעות בבתי הספר הפרטיים נוטה להיות ארוכה מהרגיל. אם לוקחים את ממוצע השעות של תלמידי החינוך היסודי לפי הנתונים של משרד החינוך, ניתן לראות כי הם לומדים כ-30 שעות לימוד בשבוע.
למניין השעות הזה, הורי החינוך הממלכתי יכולים להוסיף פעילות העשרה בהיקף של עד שלוש שעות שבועיות בלבד. ואילו בבתי הספר הפרטיים, הכיתות ממשיכות לעבוד ולהציע שלל חוגים והעשרה עד השעה 16:00. לדוגמה, בבית הספר "הריאלי" בחיפה יכולים תלמידי היסודי ליהנות מתוספת של עוד כתשע שעות שבועיות במימון ההורים. בנוסף נהנים התלמידים בריאלי ממבנים מרווחים יותר, ממיזוג מלא בכל המוסדות, ממגוון של חוגי העשרה, ממורים שנבחרים בקפידה - וכל זה עבור כאלף שקל בחודש.
"את הבת הראשונה שלנו שלחנו לבית ספר רגיל עם 40 ילדים בכיתה, אבל זה לא כל כך הלך", מספרת דפנה הכהן, אם לשלושה ילדים שכולם לומדים בבית הספר הריאלי. "בריאלי היו באותה תקופה 20 תלמידים בכיתה, וזה גרם לנו להעביר אותה לשם. כשעם ילד אחד ראינו שהתוצאה טובה, שלחנו גם את שאר הילדים".
הכהן מרוצה מאוד מהתמורה שהיא מקבלת בבית ספר הפרטי תמורת הכסף אותו היא משלמת, במיוחד מכמות השעות אותה הם לומדים. "הדגש של בית הספר על נושאי טבע, יחד עם שיעורי בחירה כמו מוסיקה, קורס צלילה, קפוארה וימאות, וכן היחס האישי לכל תלמיד הם הסיבה שאני פשוט אוהבת את בית הספר", היא אומרת. "המדד העיקרי הוא שהילדים הולכים וחוזרים מאושרים".
הכהן מדגישה את העובדה שיש גם הורים רבים מרקע סוציו-אקונומי נמוך, שמעדיפים לשלוח את ילדיהם לבית הספר, "כדי לקבל את החינוך הטוב ביותר".
שרת החינוך, פרופ' יולי תמיר, פחות מרוצה מההסדר הקיים. "מי שרוצה להיות פרטי אינו יכול לקבל כספים מהמדינה", אומרת תמיר. "בואו נחליט החלטה אמיצה שאם יש הורים שרוצים לצאת מהמערכת שיעשו את זה. זה ישאיר המון כסף לחינוך הממלכתי".
נא להמתין לטעינת התגובות
