נגמר טוב בפוקס. ובפעם הבאה?
כבר בתחילת החודש התקבלו באיגוד הכתבים הזרים בישראל התרעות על כוונת ארגוני טרור פלשתיניים לחטוף עיתונאים. ב-14 באוגוסט זה קרה, ושני עיתונאים בכירים מרשת "פוקס" נחטפו. אתמול שוחררו השניים, אבל הכתבים הזרים כאן לא נרגעו
אחרי אינספור שיחות שהתקבלו במהלך הלילה ממנהלי רשת "פוקס" האמריקנית, שעדכנו אותו בזמן אמת במתרחש בעזה, כמו גם שיחות עדכון ממחלקת המדינה האמריקנית שעם אנשיה היה בקשר הדוק בשבועיים האחרונים - הגיעה השיחה המיוחלת. היא היתה קצרה ועניינית. "קן, אני בסדר", הודיע סטיב סנטאני לאחיו בקול נרגש. "נדבר אחר כך". ביום ראשון בערך שעה 11, הרשה לעצמו קן סנטאני להניח את הראש בפעם הראשונה ולהירדם. ליד הטלפון, כמובן.
"עברו עלינו שבועיים קשים מאוד", מספר סנטאני בשיחת טלפון מקליפורניה. "היינו מוטרדים מאוד, בעיקר אחרי הימים הראשונים שלא שמענו ממנו מילה, ולא שמענו דרישות משום ארגון. כשיצאה הקלטת הראשונה הוקל לנו, משום שאז זה נראה כמו עוד אירוע חטיפה סטנדרטי של כתבים זרים בעזה. קשה לומר על דבר כזה סטנדרטי, אבל זאת פשוט המציאות שם".
"האירוע הסטנדרטי" התרחש כאמור לפני כשבועיים ברחובות עזה. כתב רשת "פוקס" סטיב סנטאני (60) מארצות הברית וצלם הרשת אולאף וויג (36) מניו זילנד נחטפו מתוך רכבם על ידי ארגון, אשר בהמשך הזדהה כ"גדודי הג'יהאד הקדוש" - ארגון לא מוכר עד אז, שאף לא שחרר כל דרישה או הצהרה בימים הראשונים לחטיפה. היעדר הדרישות
רק לאחר תשעה ימים בשבי שחרר הארגון קלטת וידאו, ובה נראו השניים מבקשים ממשלותיהם ללחוץ על הרשות הפלשתינית למען שחרורם. לקלטת צורף מסמך שהציב בפני הממשל האמריקני אולטימטום של 72 שעות, עד לשחרורם של כל האסירים המוסלמים בארצות הברית. בממשל האמריקני מיהרו להגיב. אנחנו לא נושאים ונותנים עם טרוריסטים, הודיעו.
"אין ספק שהטרידה אותנו העובדה שהממשל שלנו אפילו לא היה מוכן להקשיב לדרישות, אפילו רק כדי למשוך זמן, אבל הבנו למה", אומר קן סנטאני. "בסופו של דבר נראה לי שאפילו הארגון עצמו הבין שהוא דרש יותר מדי, לכן כל הסיפור הזה פשוט דעך".
הזדמן לך לדבר איתו פעם על החשש שלו בעבודה בעזה?
"האמת שהוא מעולם לא דיבר על זה. תמיד יש חשש שמשהו יקרה, אבל זה אף פעם לא הטריד את סטיב. כולנו ידענו שהוא תמיד באזורים מסוכנים, אם זה בעיראק, אם באפגניסטן ואם בעזה, אבל זו העבודה שלו. הוא תמיד האמין שמפני שהתפקיד שלו הוא לספר את האמת, אז אף פעם לא יקרה לו כלום. במקרה הספציפי הזה, כמו שראינו, הוא טעה בגדול".
מאז החטיפה של וויג וסנטאני הכתבים הזרים ממעטים להגיע לעזה. אף אחד מהם לא ממהר לדבר על הסלמה מהותית בשטח, אבל באותה נשימה, אף אחד גם לא מוכן לקחת סיכונים מיותרים. כבר בתחילת אוגוסט התקבלו התרעות באיגוד הכתבים הזרים בישראל (FPA), שהזהירו כי כתבים זרים בעלי דרכון אמריקני או בריטי נמצאים כעת על הכוונת. אולם לנוכח החטיפות הקודמות בעזה, 20 במספר בשנים האחרונות, לא ניחש איש שהפעם מדובר במשהו אחר.
במרבית המקרים, אם לא בכולם, היו החטיפות בעזה תולדה של אינטרסים כלכליים או אישיים של חמולות בעזה. משפחות גדולות המונות 40-30 גברים מובטלים קיצרו את הדרך ללשכת התעסוקה, על ידי חטיפה של עיתונאי או אזרח זר. במרבית המקרים זה גם עבד. כפי שהעיד לאחר שחרורו לורנצו קרימונזה מהעיתון האיטלקי "קוריירה דלה סרה", שנחטף בעזה ב-2005: " כל מה שהחוטפים רצו הוא שתמונתם תופיע באל-ג' זירה".
הפעם היתה ההתנהלות שונה. מאחורי החטיפה עמד ארגון שהתבסס על אידיאולוגיה של ממש. ככל הנראה, בהשראת אל-קאעידה.
"כל חברי אגודת העיתונאים הזרים, כ-500 במספר, מוטרדים מאוד מההתפתחויות האחרונות", אומר סימון מקגרגור-ווד, כתב איי-בי-סי ויושב ראש איגוד העיתונאים הזרים בישראל. "על אף שחלקנו נמצאים כאן כבר הרבה מאוד זמן, לאחר החטיפה האחרונה נראה כי כללי המשחק השתנו בעזה. אני עצמי ביטלתי נסיעה לעזה בגלל המצב".
ואיך אתם מתכוונים להתמודד עם המציאות הזו?
"אני חושב שכרגע המצב בעיקר מעציב אותנו. עזה היא חלק חשוב בסיקור שלנו בישראל, ואני מקווה שהמצב שם יירגע בקרוב. נכון להיום, לא הוצאנו אזהרות מיוחדות לכתבים מעבר להוראות הזהירות הסטנדרטיות. הדבר החשוב ביותר מבחינתנו הוא שכתבים ימצאו שם אנשי קשר טובים, שיוכלו לדאוג להם. למיטב הבנתי, כשנחטפו השניים הם היו ברכב ללא איש הקשר המקומי שלהם שם. בכל מקרה, אני מקווה שהאירוע הזה היה חד פעמי. אני משער שגם ברחוב הפלשתיני לא ממש היו מרוצים מהאירועים האחרונים. הרי אלה בדיוק האנשים שצריכים שהסיפור שלהם ייצא החוצה".
ואכן, גם ברחוב הפלשתיני לא ממש הבינו את ההיגיון שעמד מאחורי החטיפה ואת הדרישות הקיקיוניות של החוטפים. "אני חושב שהלחץ מהרחוב ללא ספק פעל על החוטפים", אומר נאצר אנחאם, עורך סוכנות הידיעות הפלשתינית "מען". " אני חושב שהחוטפים הופתעו מהגינויים שהם ספגו מכל מקום אפשרי, אם זה מהכיוון הפוליטי, ואם מהכיוון הדתי או העממי. כולם הבינו שמדובר בנזק של ממש לעם הפלשתיני".
השאלה שעדיין עומדת בעינה היא, האם לכתבים הזרים יש באמת סיבה לחשוש כיום?
"אני חושב שלא. אמנם אף אחד לא ממש שומע על זה בישראל, אבל מרבית הפגיעה בעיתונאים בעזה היא כלפי עיתונאים פלשתינים דווקא. רק בחודש שעבר הותקפו שתי תחנות רדיו, נשרף משרד של אל-ג'זירה, ועיתונאי אחד נרצח ועד היום לא ידוע על ידי מי.כך שאפשר לומר שיחסית לעיתונאים הפלשתינים, הכתבים הזרים מוגנים כאן מאוד".
אחד שקצת יתקשה ליישר קו עם ההצהרות של אנחאם הוא ריאד עלי, כתב רשת סי-אן-אן שנחטף ב-2004 בעזה , ושוחרר כעבור 48 שעות. גם הוא, כמו עמיתו האיטלקי, הצהיר כי זכה לטיפול כראוי, והוא יחזור לסקר בעזה בשנית. עד היום, אגב, לא דרכה שם כף רגלו. "אני מעדיף לא להתייחס למה שקרה שם", אומר עלי. "אני רק יכול לומר שאני שמח ששני העיתונאים מ' פוקס' שוחררו והם בריאים ושלמים".
ואתה תחזור אי פעם לעזה?
"אני מעדיף לא להגיב על זה".
בינתיים , גם באגודת העיתונאים הפלשתינית מוטרדים ממה שעלול לקרות בעתיד הקרוב. בשבועיים האחרונים הם הפגינו כמה פעמים נגד חטיפת שני העיתונאים הזרים, ומבטיחים לתת את חסותם לכל עיתונאי שיגיע לעזה וייתקל בבעיות דומות. "התפקיד שלנו הוא להגן על עיתונאים באשר הם", אומר נעים טובאסי, יושב ראש אגודת העיתונאים הפלשתינית. "אמנם לעתים אני מרגיש שכל העיתונאים שנמצאים כאן יושבים בכלא אחד גדול, אבל אני יכול להבטיח שאנחנו נעזור לכל עיתונאי שמגיע לעזה. בין שהוא פלשתיני, ובין שהוא ישראלי או זר ".
נא להמתין לטעינת התגובות
