זמן להגיד שלום
חלוץ, הברירה שבפניך אחת: להתפטר עכשיו או להיות מודח * אולמרט, אם לא תרחיב את הממשלה ותכלול בה את ברק ואת נתניהו, קדימה עלולה להתמוסס * קצב, עשה טובה לעצמך ולגילה, ופרוש * שלושה מכתבים לראשי המדינה
מכאן, מגן הכנסת וממבני האבן המוצקים מול קריית הממשלה, ממוקד המחאה של אנשי המילואים וההורים השכולים והתנועה לאיכות השלטון ואפילו חב"ד, נראה לי כי עם כל ההוקרה המגיעה לך - הברירה שבפניך חד-משמעית: להתפטר עכשיו או להיות מודח עוד מעט.
אתה עתיר זכויות. אוהב ישראל ולוחם אמיץ ונחוש ונבון, בעל ראייה רחבה ויכולת טכנולוגית גבוהה, וייתכן שתוצאות המלחמה ותיאורה גורמים לך עוול אישי כבד. אולי גם יש בפיך מענה לכמה מהתהיות המלוות את פעילות צה"ל בפיקודך מאז ה-12 ביולי . למשל שאהוד אולמרט אסר עליך לתקוף את התשתיות בביירות ומנע יצירת מנוף לחץ על ממשלת לבנון.
אך לכמה סוגיות אין תשובה משכנעת. אתה זוכר שבהופיעו בפני קציני פיקוד הצפון אמר ראש הממשלה כי חלף זמן ניכר וטרם קיבל תוכנית התקפית והביכך בפנותו אליך: "נכון, הרמטכ"ל? ", ואתה באצילות לא הגבת. אבל ידעת כי אלוף הפיקוד אודי אדם ישב על מאגר של תוכניות יבשתיות מגובשות שלא הניחו לו לבצען. הרי התוכנית שהציג במעשה קסמים שר הביטחון לשעבר שאול מופז נשלפה מאותן מגירות.
איני יודע אם כאשר הבנת שבמגבלות של הממשלה על תקיפות האוויר אין אפשרות להגיע להכרעה הצעת פעולה קרקעית בלב שלם. אתה טוען שכן. זה עניין לדו-שיח בינך לבין אלוהים. אך לא התכוננת לכך. מצב האימונים והציוד באוגדות המילואים טעונים הבהרה. כיצד ייתכן שבסיורך בשבת במטה האוגדה לא נוכחת בכך, בעוד היא מנהלת מירכתי העורף קרב עקוב מדם בסלוקי?
אמרת לי שם, וזה מקומם, כי בשניים או שלושה ימי המלחמה שהעמידה לרשותך הממשלה יוכל צה"ל להגיע להישגים קרקעיים יבשתיים. גם מתבוננים מהצד נטולי כל ידע צבאי-מקצועי יודעים שהדבר בלתי אפשרי. המבצע היבשתי תבע שבוע לחימה.
ביום רביעי, במלאת כחודש למלחמה, ראיתי מקריית-שמונה הנטושה את הגייסות נעים בכוחות גדולים צפונה. הפעם זה לא נראה כעוד פעולת נפל בכוח קטן, כשחיילי צה"ל נשלחו לשוטט בין הפגזים נגד טנקים יותר מאשר להילחם בהם. אך הם קיבלו פקודה לעצור.
בשישי ישב אדם על גחלים לוחשות בפיקוד הצפון, והפקודה בוששה לבוא. בהגיעה עם לילה, כאשר אולמרט, עמיר פרץ ואתה נתתם לה יד ליומיים וחצי בלבד, בלי כוונה להתעלם זמנית ממועד הפסקת האש של האו"ם - וחבל - ידעתם מראש כי זה כסת"ח, אליבי, מהלך סרק.
אשר על כן, הם ואתה אינכם מבינים את משמעות המחאה. המזון הדל והמימיות היבשות והציוד המיושן אינם לב הבעיה. אילו המבצע הצבאי היה מגיע לסיומו בהצלחה - היה החוסר הופך למיתוס. אגדות היו מסופרות על לוחמים צמאים ורעבים וחשופים בצריח שהביאו ישועה לזרעית ולשתולה ולאביבים.
אנשי המילואים הטובים האלה אינם זועמים שנשלחו להילחם, אלא שלא הניחו להם להשלים את מלאכתם. בכך מתייחדת מחאת 2006. זה עם מדהים, שלוחמיו טובים ממפקדיו וממנהיגיו, האם אינך מבין זאת?
נכון שיש למלחמה הישגים חשובים. הפרופסור ללימודי איראן דוד מנשרי טוען כי ההלקאה העצמית בישראל מחלישה את רישומי המכה שניחתה על החיזבאללה בעולם הערבי, ויש היגיון בדבריו.
שלשום חזרתי להיפרד מזרעית. בשבילי המלחמה החלה שם ביום הראשון לקרבות בשעת הצהריים. כנרת רינת נשארה רוב ימי הלחימה בביתה שבבנייה. אז הגישה תה לצוותי הטלוויזיה וישבנו תחת חלונה כשהצלמים הזרים עוקבים אחרי ירי החיזבאללה ותגובות צה"ל ממסוקיו. עכשיו היא חשה הקלת מה שמוצב כרכום אינו מאויש באנשי החיזבאללה וסבורה כי מאז גורשו העיתונאים הזרים מן היישוב פחת במהלך המלחמה הדיוק בירי הקטיושות לעבר זרעית.
גם דוד אוזאנה חש הקלה. כבר שנה התהלך בתחושה קשה שמשהו רע מתרחש באזור. לעולם לא ישכח את מפקד האוגדה מצטלם ממוגן בשכפ"ץ ובקסדה בעוד איש החיזבאללה ניצב מעליו עם ידיים בכיס. רק בפרוץ הקרבות התברר לאוזאנה כי צה"ל נסוג לפניהם מגדר המערכת הצפונית וזה נראה לו חמור. אחר כך נסעתי למרגלות מוצב כרכום המת-מאיים, ובמושב שתולה פגשתי חייל בודד מהקריה בתל-אביב, שהופקד לשמור על ארגז תחמושת ובשעמומו בעט בתרמילים ריקים של פגזים.
אך הרוגע אינו מכסה על האכזבה. על הצורך לשקם את צה"ל במהירות. להיטיב את יכולת הלחימה והדבקות במשימה. מתוך כ-20 עדויות מזדמנות שגביתי הצטיירה תמונה בעייתית. מחפשים פיקוד עם כריזמה, או כפי שאמר מישהו לאהוד ברק: צריך להקים את צה"ל מחדש כבשנות החמישים. צריך גם מי שיוכל להחזיר לתקציב הביטחון את המיליארדים שהפחיתו שרי האוצר לסדרותיהם.
אתה לא תצלח למלאכה זו. אפילו אם לא תקום ועדת חקירה. מפני שאמון אובד בבת אחת ונרכש רק בתהליך ממושך. אין לך
ייתכן מאוד שנגרם לך עוול; שאתה מתאים מכל אחד אחר בשיקול הדעת ובשקט הפנימי שלך; ושאם תפרוש ותכתוב את גרסתך בספר מנומק לדורות הבאים יתברר כי תביעת אנשי המילואים והמשפחות השכולות להתפטרותך היתה שגויה.
אקדים תשובה לשאלה: הרי בצדק רב תאמר כי הדבר יתפרש כקבלת אחריות בלעדית לתוצאות המאכזבות, ובמה פחת חלקם של אולמרט ופרץ בהשוואה אליך? נכון מאוד, חלקם אינו נופל משלך. אם ידעו ושגו ואם לא ידעו. אחזור למה שכתבתי: המצמוץ של אולמרט במוקדי ההכרעה הוא סיפור העל של הטעות במערכה. אם תחליט לפרוש לא יהיה בכך משום הודאה באחריותך הבלעדית. רק סממן של אחריות עליונה.
אך אולמרט ופרץ פוליטיקאים. ההליכים וכללי המשחק כלפיהם שונים, אחרים. איתם זה ייקח זמן, אם בהצבעת אי אמון בכנסת או בוועדת חקירה. הם יוכלו איכשהו לקרטע אם יעלה בידם למנוע הקמת ועדת חקירה ולחמוק מהבעת אי אמון בכנסת. אתה לא תוכל לשכנע עוד זמן רב את גייסות המילואים גם אם לא תוקם ועדה. לעומת זאת, חשוב מאוד להציב בראש הצבא פיקוד חדש. שיקומו מותנה בכך, ומבחינה זו לא חשוב מי יבוא במקומך - גבי אשכנזי, עמירם לוין, משה קפלינסקי או אלוף אחר.
כציוני ואוהב מולדתו, וכמי שסיכן והקריב וחשב ולחם, אני מקווה כי יעמוד לך כוחך להניח למאפיינים אלה לגבור על כל אגו, שיש באורח טבעי בשאפתן המגיע לעמדה בכירה כרטמכ"ל. בתפיסה התנ"כית-אלוהית גדולים וטובים מכולנו אינם זוכים להשלים את פועלם הענקי. משה רבנו נשאר על הר נבו וראה את הארץ מרחוק, ודוד המלך לא זכה להקים את בית המקדש, ואנא-בידידות ובהוקרה ובהערכה רבה - הצטרף אליהם.
שלום לראש הממשלה אהוד אולמרט,
ייתכן - רק ייתכן - כי אם תרחיב את הממשלה ותכלול בה את אהוד ברק ואת בנימין נתניהו תוכל לשמר את כהונתך. מבחינה זו האזכור כי ביבי קיצץ בתקציב הביטחון (וטעה), בלי לומר כי הדבר נכלל גם בסדר יומך, מוסיף רק שמן למדורה. הצעתי לך היא לפעול במהירות, וזה לא כל כך קשה במציאות שבה אין מחלוקת מדינית באשר לעתיד הנראה לעין.
אם לא תנהג כך כי אז ייתכן - רק ייתכן-התסריט הבא: קדימה תתמוסס. כ-24 מחברי הכנסת שלה יצטרפו לליכוד (זו משמעות מכתבו של השר יעקב אדרי אליך, להקים ממשלת חירום לאומית). מופז כבר אמר פעם כי הליכוד הוא בית שלא עוזבים. היתה לו תקלה, והוא יתקן ברגע שייושרו ההדורים בינו לבין נתניהו.
לכך אתה חותר? שביבי ירכיב ממשלה בלי בחירות? לפי שעה נתניהו מגלה אחריות ויתקשה לדחות הצעה מטעמך. עדיין, הוא עומד רק בראש סיעה קטנה. גם העבודה תמלא פיה מים בהתייצב ברק בשערי הממשלה. הרי הסקרים מלמדים אותה מה מצבה בציבור.
חבל על הזמן.
שלום לנשיא משה קצב,
אתה כבר מבין מה המצב. שקול בחיוב את הצעתה של רוחמה אברהם לצאת לחופשת השעיה. אם לא, יורם מרציאנו יגייס רוב להדחתך. עשה טובה לעצמך ולגילה, ופרוש. גם לא', שכה הרבית לשבח על שהעזה לצאת נגדך, ולמי שאולי נהנו - איך לומר זאת? - ממדיניות החנינות שלך, ולבית ישראל הרואה בשקיעת בית הנשיא. הרי רבי יהודה הנשיא אתה לא.
סגור עסקה. כעצת חכמים, "זקן כי אירע אותו דבר - ייכבד ויישב בביתו". עזר ויצמן יצא בלי כתב אישום. גם אתה. זה הזמן להיפרד, שלום ולא להתראות בפתיחת מושב הכנסת שבו אתה עתיד לנאום.
דליה איציק - לדוכן.
הטור של דן מרגלית מתפרסם מידי שבוע במוסף השבת של מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
