המוזות מתחילות לדבר
רונן דוד מאוכזב מהמפקד העליון, מאוכזב מתוצאות המלחמה ומתקשה לישון בשקט, אך לא שוכח להודות לתושבי המרכז, שלא הותירו אותו לבד במערכה
במשך השבוע היו נותרות אשתי ובתי בלעדיי, בחוף מבטחים, ואני הייתי חוזר לצפון לעבוד כרגיל, על מנת להראות ללקוחות החברה בה אני עובד שעסקים אצלנו כרגיל, וגם בימי לחימה ממשיכים אצלנו בשגרת החיים העסקיים.
במשך הנדודים ברחבי הארץ עברנו מקיבוץ איילות אשר בדרום, דרך צור הדסה שליד ירושלים ועד כפר שמריהו במרכז. בכל אחד מהישובים הללו, פגשנו משפחות ואנשים נהדרים ורחבי לב, שפתחו את ליבם לקראתנו ועשו הכול על מנת להשכיח מאיתנו את העובדה שביתנו נותר עזוב מאחור. ברגעים כאלה מתקרבים הלבבות שבין תושבי הארץ המקסימה הזו, מטשטשים הגבולות והדעות הקדומות אצל האנשים, מה שגורם לתחושת מאבק ביחד והתגייסות למען מטרה משותפת.
"תדע כל אם עבריה שמסרה גורל חיי בנה לידי מפקדים, ראויים לכך" – משפט זה שנאמר בשנת 1963 על ידי מי שהיה ראש הממשלה ושר הביטחון הראשון, מהדהד בראשי לאחר שהייתי נתקל בו רבות ניצב גאה על שלטים בבסיסי האימונים בקורסים השונים שעשיתי כחייל וכמפקד בצבא הגנה לישראל. נזכרתי במשפט לאחר שחלפה במוחי המחשבה – האם הוא באמת נכון?!
האם יש מפקדים בצבא שלמרות שחונכו על ערכים ומוסר מאד אופייניים לצבא הגנה לישראל - אותו צבא אשר למענו חירפתי את נפשי לא פעם ולא פעמיים ואשר במסגרת שמירה על ביטחון המדינה נפגעתי והוכרתי כנכה צה"ל - האם ישנם מפקדים בצבא המאמינים בלב שקט וללא כל נקיפות מצפון שזה נכון לנהל את תיק ההשקעות הפרטי שלך
אני מצטער, אבל מעשים כאלה מרתיחים את דמי וגורמים לי לשאול הרבה שאלות שאין לי עליהן תשובה מיידית ורק ימים יגידו אם היה נכון לנהוג כך או לא. ואולי אותו מעשה מסמן תחילתו של ריקבון ומשהתגלה, אסור להתעלם ממנו? האם חינוכם של חלק ממפקדיי הצבא לוקה בחסר והערכים עליהם חונכתי כאיש צבא, לא נכונים לגביי כלל המפקדים בצבא?
אנחנו בצפון לא מרוצים, בלשון המעטה, מתוצאות המערכה. אי אפשר לומר שניצחנו את המערכה, כאשר איום הטילים לא הוסר מעלינו, וחיזבאללה לא פורק מנשקו. רק ביום האחרון לקרבות נורו לעבר שטחנו מעל ל-250 טילים, מספר שיא. אני בכל אופן הולך לישון בלב לא שקט, ולמרות השקט הכפוי הופך להיות נביא זעם ויודע בתוך תוכי שזה רק עניין של זמן עד שתתפתח לה מערכה חדשה מצפון, רק שעכשיו יצטרפו להן מדינות כמו סוריה ואיראן, שישבו מהצד והביטו כיצד מדינת ישראל מאבדת את כוח ההרתעה שהיה לה עליהן בהסכימה לתנאים שהציבה לה מועצת הביטחון.
עלינו להפיק את הלקחים מהקרבות, כמו למשל שהמערכה הייתה ארוכה מידי, הרבה בגלל ששמנו את מבטחנו בחיל האוויר הנהדר שיש לנו וציפינו שהוא יכריע אותה. וההיסטוריה הוכיחה כי כמעט ואין מערכות שהוכרעו דרך האוויר והייתה חובה, זו דעתי הפרטית, להפעיל את כוחות הקרקע המשולבים כמה שיותר מוקדם, ולא להמתין עד שלושה ימים בלבד לפניי תאריך הפסקת האש. כל את על מנת להפתיע את האויב ולהכריע כמה שיותר מהר כשידנו על העליונה ולעמוד במטרות שהצבנו לעצמנו בתחילתה.
רונן דוד חבר ועד במל"מ – מתמודדים למען מתמודדים - מנחה קבוצה לעזרה עצמית ב'אנוש' ומנהל את הפורום 'ציפור הנפש' בפורטל נכי צה"ל
נא להמתין לטעינת התגובות
