גלעד לגלעד
אביעד פרידמן, מגוייס בצו 8 ומשנה למנכ"ל מעריב באזרחות, סופד לבן משפחתו סמ"ל גלעד זוסמן מעלי
לפני כשלוש שנים, עם אירוסיהם וחתונתם, הצטרפה חני למקהלה המשפחתית, ולפני שמונה חודשים הצטרפו פעיותיו של לביא התינוק, הנכד והנין הראשון למשפחות זוסמן ולב-רן, לזמרה ולרון. אתמול נדמה שירה זו, ספק אם תחזור אי פעם.
גלעד היה מהגידולים המובחרים של הציבור הדתי-לאומי. הוא למד בישיבת בניעקיבא ברעננה ובישיבת ההסדר במצפה רמון. גלעד שירת שירות מלא ביחידה מובחרת בצבא ועבד כמאבטח סמוי בחברת אל-על. גלעד, בנם הבכור של יעל ודודו, חי כפי שחונך בבית הוריו. מעולם לא חיפש קיצורי דרך, מעולם לא היה מקורב או קרוב ומעולם לא נהנה ממתת חסד. גלעד היה תמיד
מהנותנים ולא מהמקבלים.
כל חייו היה גלעד מאנשים העובדים קשה ובשקט, בנאמנות ובאמונה. בענווה רבה ובחיוך תמידי על הפנים הקפיד גלעד למלא כל משימה. גם לגיוס הזה בצו 8 הלך גלעד בשמחה ואמר שאין ברירה, חייבים להילחם את מלחמת קיומנו. גלעד וחני חיו בגבעה בעלי, ושם גידלו באושר את בנם הקטן לביא. אנחנו כבר שוברים את ראשנו מה נספר ללביא על אביו ביום שבו יוכל להבין ולהקשיב.
ההספדים תמיד דומים ותמיד עולה השאלה כיצד דווקא הטובים, המיוחדים והנבחרים הם אלו שנהרגים. התשובה הפשוטה והכואבת לשאלה זו היא כי הם נהרגים פשוט משום שהם שם, בראש הכוח, בחוד החנית, מול אש הקרב הלוהטת, החורכת והשורפת.
חני ולביא, יעל ודודו, ארנון, עידן ועפרה, ברכי ונחום. כיצד נוכל לנחמכם ואין בפינו כל נחמה.