ומי יספר לחטופים ש"ניצחנו"?
בקרוב ינסו למכור לנו את 'ההישג' האדיר שהושג בלבנון. החטופים? ההתכנסות חשובה יותר. דעה
מדינה משוגעת. רק לפני כחודש עמד ראש הממשלה על בימת הכנסת, עטוף בקונצנזוס מקיר לקיר - למעט נציגי חיזבאללה ושות' בבית המחוקקים, שהביעו מתחילת המערכה את הסתייגותם מהמהלך אך סירבו לגנות את ראש הנחש – וסיפר לנו על מטרות המבצע. "בלבנון, נאבק על כך שיקוימו התנאים שקבעה הקהילה הבינלאומית זה מכבר, והדברים מצאו ביטוי חד בהחלטת 8 המדינות המובילות בתבל: החזרת בני הערובה אהוד (אודי) גולדווסר ואלדד רגב, הפסקת אש מוחלטת, פריסת צבא לבנון בכל דרום לבנון והוצאת החיזבאללה מהאזור תוך מימוש החלטת האומות המאוחדות מס' 1559", פרט אולמרט, שהוסיף בנחישות כי עד אז "לא נחדל מפעולותינו".
כולנו גם זוכרים את התבטאויותיו של ראש הממשלה באשר לטיב הכוח הבינלאומי שישראל תתעקש שיאייש את אדמת לבנון. "הכוח צריך להיות מורכב מיחידות צבאיות, של חיילים אמיתיים", אמר אולמרט בראיונות לעיתונות הבריטית, "לא פנסיונרים שבאו לבלות כמה חודשי חופשה בדרום לבנון, אלא יחידות של צבא, שמוכן למלא את החלטת האו"ם". ומה קיבלנו? פנסיונרים משודרגים. בוודאי לא כאלו שינסו להתעמת עם מחבלי החיזבאללה בשעת הצורך, הרי זה לא באמת המנדט שלהם, למרות מה שמנסים למכור לנו בישראל.
והחטופים? הם בכלל מוזכרים רק במבוא שנלווה להחלטת מועצת הביטחון של האו"ם. ישראל לא התעקשה באמת להתנות את הפסקת האש בהחזרתם של שני החיילים, אהוד (אודי) גולדווסר ואלדד רגב, לביתם. עליהם נדבר מאוחר יותר, ונשלם – כן נשלם. נסראללה יידע לקבל את המחיר המתאים על שני החיילים השבויים. בדיוק כמו שידע לגבות את המחיר במקרה שבו החזיק בידיו בסוחר סמים עלוב נפש ובגופותיהם של שלושה חיילים נוספים.
החטופים רגב וגולדווסר. נשלם הרבה בשביל להחזיר אותם. עיבוד מחשב עיבוד מחשב
למשפחות החטופים אסור להניח למדינה
הטרגדיה האמיתית מבחינתם של בני משפחות גולדווסר ורגב רק מתחילה. תשאלו את חן ארד, אחיו של הנווט השבוי רון ארד, שבמשך שנים מנסה לפרוט למעשים את ההתחייבות הישראלית להחזיר את אחיו הביתה. לעיתים נדמה כי הוא מכה על חטא על התמימות ועל האמון שנתנה המשפחה במדינה בשנים הראשונות שלאחר נפילתו של רון בשבי. לפעמים גם נראה שהיוצרות התהפכו, והוא (כן הוא) נתפס כנטל על המדינה, שכבר מזמן שכחה והשכיחה את סיפורו של רון ארד.
הרי הבטיחו לנו (ולא באמת האמינו) ששחרורם של דיראני ועובייד יביא ליישומו של חלק ב' בעסקה, שבמסגרתו היתה אמורה פרשיית רון ארד להסתיים בטוב או ברע. אבל בדיוק כמו שהמשפחה המפוכחת חשבה והצהירה מראש, חלק ב' לא ממש התקיים. וכמו שנראה לא יתקיים בזמן הקרוב.
בתחילתה של המלחמה כתב האח חן רשימה מרגשת מאוד שהתפרסמה במעריב. "מלחמת לבנון והתמונה המצהיבה", היתה הכותרת שנבחרה לטור האישי שכתב מי שנאבק כבר שנים על הזכות להמשיך בחיים. "קשה לי מאוד כי אני יודע שהיו מעדיפים לשים את רון מתחת לשטיח", הוא אמר באותם ימים, וקרא לראש הממשלה "להוציא את תמונתו המצהיבה של רון מהמגירה", ולהציב אותה לצד תמונותיהם של אודי ואלדד שניצבים, בהתאם לספין היומי, על שולחנו של אולמרט.
למשפחות גולדווסר, אלדד ושליט אסור להניח למדינה. אפילו לא לרגע. הם צריכים לתבוע היום בנחרצות וחריפות את שחרור בניהם, גם אם המחיר מבחינת מדינת ישראל יהיה כבד ואפילו כבד מאוד. אחרת, לא נעים להודות, גם החיוך שמרוח על פניהם של אודי ואלדד בצילומים יצהיב.
נא להמתין לטעינת התגובות
