תנו לנו לשנוא אתכם
בשעה שחובשי כיפות ותושבי התנחלויות ממשיכים לההרג על קידוש ה' בגבול, השמאל מייחל לסרבנות כתומה. לא יעזור לכם. איתמר מור משיב ליעל משאלי
לא אכחד, כשסיימתי לקרוא את מאמרך הדבר הראשון שעלה בראשי הייתה אותה המחשבה שעלתה כשקראתי בשבוע שעבר את דבריו של אולמרט על המלחמה שהפכה להיות "מלחמת שלום ההתנתקות" שהיו המשך ישיר לדבריו למגורשי ניצן שבוע לפני כן. דברים בהם הסביר ראש הממשלה מדוע בקשתם של מגורשים לפיצויים היא קטנונית ונרגזת.
והמחשבה הזאת אומרת שגם את וגם אולמרט אומרים את מה שאתם אומרים מסיבה אחת ויחידה: אתם מנסים להרגיז את הכתומים. אתם באמת ובתמים רוצים סרבנות כתומה.
גם את רואה וגם את שמה לב איך מעשי ידיהם ומאמציהם של יועצי ראשי הממשלה, הנוכחי והקודם, שעמלו במשך שנתיים (וגם הצליחו) להשחיר את פניו של המחנה הכתום ולצייר אותו כשטן המאיים על הדמוקרטיה ושלמות העם, הולכים וטובעים בים סערת המלחמה הנוכחית.
גם את יודעת שקונספציית הנסיגות החד-צדדיות מתה במלחמה הנוכחית. וגם את, כמו אולמרט, יודעת שהדרך היחידה להחזיר אותה למרכז הזירה היא באמצעות שנאה מאותו הסוג שאיתה הצליחו להעביר את התוכנית הקודמת בניגוד לכל האמירות, הסיכומים, המפקדים והמשאלים. שנאה שגם אם לא תהפוך את ההתכנסות לרעיון טוב, היא לפחות תכשיר אותה כנקמנות מול מגזר "פונדנטליסטי, פאשיסטי שמחזיק את החברה הישראלית בני ערובה להזיותיהם המשיחיות".
את אומרת שאת לא מתלהבת מכך שאפילו "סרבנות סמלית לא נרשמה בין הכתומים לפני או אחרי האמירה של ראש הממשלה". את עוטפת את דברייך בצידוק אנתרופולגי לפיו שום טובה לא תצמח מכל "שלא נוצר שבר אמיתי... שיצמיח התחלה של יחסים אחרים בין "המתנחלים" לחברה הישראלית כולה".אני קורא אותך. אני שומע את אולמרט מדבר בפאתוס על רועי קליין הי"ד ועל מעשה גבורתו ואני מתקשה להאמין. לא מצליח למצוא שבריר קלוש של כנות בדבריכם.
אני חושב שסרבנות כתומה תשרת היום כל-כך טוב את האליטה השלטת ואת חברייך בשמאל, שאתם משתגעים בכל פעם שרשימות החללים מתפרסמות ומתברר שוב ושוב ש-40 אחוז מתוכם הם חובשי כיפות למרות שאלה מהווים רק 10 אחוז מהאוכלוסיה. קשה מאוד להשחיר מחנה שבניו נשכבים על רימונים בכדי להציל את חיי חבריהם. היה הרבה יותר קל לו אפשר היה להתשלח בהם כשהם ספונים בגבעה שלהם, מכונסים בכעסם "הילדותי" ומתעלמים מכל מה שקורה מסביב.
אבל כשהכותרות, השדרנים והאתרי האינטרנט חוזרים שוב ושוב על שמות כמו רועי קליין, עמיחי מרחביה, בנג'י הילמן, שמעון דהן, רפאל מוסקל ויונתן איינהורן זה קשה. אפילו בלתי אפשרי.
המלחמה הרסה לכם את התזה, וכשאני אומרת "לכם" אני לא מתכוון רק אלייך ואל אולמרט אלא לכל האליטה השלטת המחזיקה במושכות התרבות, המשפט, המוסר,
לא, אינני חושב שההתגייסות הגדולה למלחמה נובעת מהכרה בתזה ה"קונספרטיבית" שציירתי כאן.
אתמול בלילה, כשנסעתי למחנה "ירדן" בואכה צומת בית המכס ברמת הגולן כדי לומר שלום לעוד חבר "כתום" שגוייס בצו-8, ראיתי מסביבי עוד הרבה כיפות שהמשותף לכולם היא תחושה גדולה של אחריות ואהבה גדולה לעם והארץ הזאת. אהבה שהמנהיגים הנפסדים שלנו הופכים אותה לקרדום חפירה. אהבה שמסופקני אם באי בתי הקפה וגודשי חופי הים בתל אביב יצליחו לחוש אי פעם באותה עוצמה שהם יודעים לשנוא.
איתמר מור הוא עיתונאי ופובליציסט ב"מקור ראשון"








נא להמתין לטעינת התגובות


