מכתב מאימא של הרוג
קרוביו של רס"ל רועי יעיש, שנהרג אתמול בכפר-גלעדי, התקשו לעצור הדמעות כשקראו המכתב של אמו
- ישראל נלחמת: סיקור מיוחד ב-nrg מעריב
המכתב המלא שכתבה אמו של רועי מוצג בפניכם:
רועי שלי,
מה כותבים כשהלב ממאן להאמין,
בגרון חנוק ועיניים דומעות מביטה לשמיים
והשאלה 'למה?' פורצת לה מבין השפתיים
מלאך שלי אהובי,
ולא סתם, כך כולם יעידו.
בשבילי אתה הכל,
חבר, רע, ידיד אהוב.
נשמה טובה, יוצא מגדרו בשביל לעזור,
כל היום שואל 'אמא מה את צריכה?'
'אני יכול ללכת?'
'אולי עוד משהו?'
עשרים ושש שנים ליווינו אותך ואתה אותנו,
בשמחת החיים שלך, אותנו סחפת ולרגע לא עצרת,
איך החיים יראו בלעדייך?
מה נגיד לכל אחיינך?
איפה רועי שלנו?
אם אמשיך לכתוב שנים לא יספיקו,
אשא עיניים למרום ובתחינה אבקש מבורא עליון:
אנא אלי,
בצל כנפייך אותו שמור,
ובגן עדן לנצח תשכון,
ילד אהוב שלי.
מכתב לבן שנהרג בקרב.
כתב שירה ונדבק בחיידק הצילום
"הוא היה נשמה טובה, אוהב, מחייך, מפרגן. אין עוד אנשים כאלה. ממש נשמה טובה בהתגלמותה", סיפרה אילנה, קרובת משפחתו של רועי ז"ל.
רועי היה סטודנט מצטיין לתקשורת באוניברסיטה הפתוחה, ורק אתמול קיבל לביתו את תוצאות המבחנים האחרונים שעבר. הוא עבד כאחראי משמרת בחברת אבטחה, וביום רביעי שעבר קיבל צו 8 והתגייס לשירות מילואים . "הוא מאוד אהב את האופנוע שלו, פשוט אסור היה לגעת באופנוע או בקסדה שלו", סיפר
הגיס שולי. "כשהאחיינים שמעו את האופנוע, הם ידעו שרועי מגיע וכולם התלהבו. בזמן האחרון הוא גם פיתח ג'וק חדש – צילום. הוא היה מצלם כל דבר, ממש מחלה".
רועי גם אהב לכתוב שירה. בביתו מונחים כרכים שלמים של שירים שכתב ובתקופה האחרונה, וקרוביו מספרים כי לאחרונה הוא אף פנה לכמה אנשים על מנת שילחינו את שיריו. רועי השאיר אחריו זוג הורים, ציונה ויוסי, שלושה אחים, יניב, רווית ואמיתי וחברה, ערבה.
נא להמתין לטעינת התגובות
