תשובתו של טיבי
ח"כ אחמד טיבי מסביר לבן כספית שהתנגדות לפגיעה באזרחים אינה בגידה במדינת ישראל
כאשר התותחים רועמים, המוזות שותקות, אבל הן אפילו לא שותקות, הן מתלהמות, צורחות ועטות על כל ערבי לרבות חבר כנסת, כדי לנעוץ בו את ציפורני הקונצנזוס. נדהמתי ממאמרך, בן כספית, שכלל אסופה שטחית של דעות סטריאוטיפיות, אנטי-ערביות ופרימיטיביות.
שמת עצמך כתועמלן של פיקוד הצפון וה"בור" בקריה, של שר הביטחון וראש הממשלה, של מי שזועם וזועף על עצם הרעיון של הפסקת אש, ודורש יותר ויותר כוח באומרך "תיכנסו בהם, תיכנסו בהם". אתה מוציא את כל הפחדים הקמאיים שלך ושל הקולקטיב היהודי עליי, על חבריי, וכמעט על כלל הציבור שלנו, ונהנה מכל רגע ומכל "טוקבק".
אתה מתגולל על ציבור הסובל מיחס של אפליה קשה ובוטה במשך כל ימות השנה, ללא ציוץ ממך ומאחרים הרוקדים על פי תופי המלחמה. חלקים מאיתנו נחבטים פעמיים, פעם כקורבנות המלחמה בנצרת ובמרר ופעם כמתנגדיה.
בן כספית, אתה לא מבדיל בין עמדה לעמדה, בין ביטוי לביטוי, בין סגנון לסגנון, ועט על כולנו כמוצא שלל רב ומפריח "אמיתות" ושקרים כיד המלך. מקוממת טענתך שאתה מתקשה להוציא מאיתנו גינויים לפיגועים ב"דולפינריום" או ב"מלון פארק", מקומם ושקרי.
הגינוי שלנו לפיגועים האלה היה ברור, חד כתער, פוליטית ומוסרית שלי ושל כלל עמיתיי. ההתנגדות שלי ושלנו לפגיעה באזרחים בחיפה, בנהריה ובנצרת
אתה יודע מה היחס שלי לערך החיים, אתה אולי יותר מאחרים, ומה היחס שלי אל האחר, והרצון הכן והאמיתי שלי לחיים משותפים המבוססים על שותפות אזרחית תוך שמירת השונה והכרה בייחוד הלאומי שלי ושלך, שלנו ושלכם, ללא יחס של פטרנליזם, אדנות, גבהות לב ויהירות.
"הגיע הזמן שתחליטו איפה אתם ואם אתם רוצים להישאר כאן", כתבת לי. "תצהירו על נאמנותכם. לא רוצים? תאזרו את חפציכם ותתחפפו", אמרת . לא, בן. אני, אחמד מלח הארץ הזאת לא היגרתי לכאן משום ארץ, ולא אארוז את חפציי לשום ארץ אחרת.
זו המולדת שלי, והיא תישאר כך גם כשאני חושב אחרת, וגם כשאני כואב את הריגתם של עשרות הילדים בבית ההוא בקנא על ידי טייסי "הצבא המוסרי ביותר בעולם" ( ! ) שהפציצו לאחר שיצאה הפקודה "לכתוש, לכתוש, לכתוש. . ." ולאחר ששר הביטחון אמר שאין "יותר מגבלות". עוד טעות. אוי כמה טעויות. כמה גופות.
גם כשלא הסכמת איתי, אתה וחבריך, מעולם לא חשתי צורך להציע לך לארוז את חפציך ולחזור לליטא או לאירופה, כמו שאתה ומושא הערצתך איווט ליברמן מציעים. אני כאן וגם אתה כאן, ואולי כשתניח את השכפ"ץ ואת האם-16 בצד , ותחזור לשאת את עט הכתיבה, יהיה אפשר לדבר על חיים משותפים תוך שמירת השוני וכיבוד האחר.
דמוקרטיה, בן, היא לא רק זכותו של הרוב לשלוט, לדכא ולהתנכר - היא בעיקר זכותו של המיעוט להיות שונה אבל שווה. אני גאה בהתנגדותי למלחמה, ואמשיך בדרכי זאת. אמשיך גם להיצמד לאדמתה של טייבה, ולשאוף לשותפות אזרחית מלאה ואמיתית. הבנת את זה, בן?
נא להמתין לטעינת התגובות
