מקלטי הוא מפלטי

זה לא סוד שהמקלט, שהפך בשבועות האחרונים לביתם של אנשים רבים בצפון, הוא בדרך כלל מרחב מכוער, מנוכר, מואר בניאונים ומשרה אווירה מעיקה. אבל זה לא חייב להיות ככה. מעצבת הפנים אנדי דיאמונד החליטה לעצב מחדש מקלטים בצפון, ועל הדרך נותנת לכם עצות איך תעשו זאת בעצמכם

עדי כץ , מעריב | 1/8/2006 11:26

"כולם מדברים על זה שחשוב שיהיו במקלטים מזגנים ודברים בסיסיים, אבל אף אחד לא מתייחס לעיצוב שלהם, שהוא לא פחות חשוב כי הוא משפיע על המורל. אני בטוחה שהמראה של מקלט מוזנח מגביר את הדיכאון ואת החרדות. עם תאורה נכונה, מוזיקה נעימה ומרבץ נוח, הכול נראה אחרת", אומרת אנדי דיאמונד, מעצבת פנים.

דיאמונד, בת 41, החליטה לעשות מעשה: לעצב מקלטים לתושבי הצפון. "כבן אדם שמתעסק באסתטיקה, קשה לי לראות אנשים סגורים במקומות קרים, חשופים וחדגוניים כאלה. אני חושבת שמישהו שנכנס למקום מזמין, חם ונעים, גם בזמן שיש סירנות ונופלים טילים, יכול להירגע בצורה הרבה יותר טובה", היא אומרת.

שני המקלטים הראשונים שדיאמונד הולכת לשנות הם מקלט של בית בקריית ביאליק ומקלט בנהריה. "בקריית ביאליק זה מקלט של בית על שתי קומות, שגרות בו ארבע משפחות בלי ילדים קטנים. אני מתכננת שם משהו רגוע, הרבה פסטלים, בעיקר ירוק וכחול שהם צבעים מרגיעים וציורי קיר של עלים ופרחים. הדיירים שם נותנים לי יד חופשית", היא אומרת.

"במקלטים שיש בהם ילדים, אני אלך על משהו יותר שמח וצבעוני. יהיה לוח קיר שאפשר יהיה לצייר ולקשקש עליו, שולחנות עם צבעים שאפשר לשחק עליהם ולמבוגרים מזרנים וזולות, שיוכלו לצנוח עליהם ולנוח. את כל העבודה אני עושה תוך יום אחד או אפילו כמה שעות, כך שניתן לחזור ולהשתמש במקלט עוד באותו יום.

אני עושה את העבודה בהתנדבות או במחירים מוזלים, מתוך רצון לעזור לאנשים ולעשות להם טוב. זו התרומה שלי. עד עכשיו קיבלתי תרומה של צבעים מחברת'פח תעש', אבל גם אם הדיירים יצטרכו להשתתף בעלויות, הן לא יהיו גבוהות".

"שווה להשקיע"

דיאמונד, בת 41, גרושה ואם לשניים, נולדה בדרום אפריקה והגיעה ארצה כמתנדבת ב-82'. היא לא ידעה מילה בעברית, אבל נדלקה והחליטה להישאר, מה גם שהמצב בדרום אפריקה באותה עת לא פיתה אותה לחזור. היא למדה פסיכולוגיה ועבודה סוציאלית ואז פנתה לעיצוב פנים.

"מה שאני עושה היום זה 'הלבשת בית', סטיילינג, אווירה. אני רוצה שאנשים ייכנסו לחדר ולא ירצו לצאת ממנו. האמצעים שלי הם זולים ופשוטים, אבל כאלה שנותנים אווירה. יש בתים שמרוהטים באלפי שקלים, אבל אין בהם חום. עם קצת צבע, כריות, שטיחים, וילונות ועציצים, אני יוצרת זרימה בבית וזה יכול להיות בסגנון הודי או מרוקאי, מה שלא יהיה. אני מאוד אוהבת צבעי אדמה, אבל הולכת לפי הראש של

הלקוח".

המקלט הראשון שעיצבה דיאמונד היה בכלל ביפו, מקום שנחשב, עד הודעה חדשה, לבטוח מטילים. עוד לפני שנסראללה התחיל לשגר, הוזמנה דיאמונד על ידי מנהלת בית הספר היהודי-ערבי "ויצמן" בעיר לשפר את מראה המרחב הבטוח.

את הפרויקט, שאותו ביצעה בהתנדבות, התאימה לראש הילדותי. "מכיוון שהוא מיועד לילדים, עיצבתי את המקלט מאוד צבעוני ומואר, עם הרבה צהוב וציורי קיר בסגנון קית' הרינג. על הקירות של המדרגות שיורדות למקלט ציירתי דשא ירוק".

לדברי דיאמונד, "שווה להשקיע במקלט. אחרי המלחמה אפשר יהיה לנצל אותו לדברים אחרים. למפגשים, מסיבות, ימי הולדת. חוץ מזה, אנחנו צריכים להשלים עם העובדה שתמיד נצטרך את המקלטים האלה".