הדס התבשרה על מות אחיה במהלך המבחן
עד כה הותרו לפרסום שמותיהם של שישה משמונת ההרוגים במתקפה המשולבת בגבול הצפון. שיר שוחחה עם אלכס קצת לפני שנהרג; תקוותם של בני משפחתו של וואסים אבדה בלילה; חבריו של יניב מספרים על בחור צנוע "שאהבת חייו היתה בעלי חיים"; אמו של שני המתינה לנציגי קצין העיר בפתח הבית, והיתה מוכנה לבשורה כי בנה נחטף. אך אלו סיפרו לה כי הוא נהרג בהתקפה; אייל חלם ללמוד אדריכלות; נמרוד היה טיפוס משפחתי וחם, שאהב לבלות בפאב של הקיבוץ; גדי היה מלך הסלים של קבוצת הנוער של הפועל עכו; אחיו הקטנים של שלומי מתקשים להאמין שהוא לא יחזור. אלו סיפורי ההרוגים
- לחימה בצפון - סיקור מיוחד ב-nrg מעריב
- "פגענו בטנק של צה"ל שנכנס ללבנון"
- "החיזבאללה מחייבים אותנו לפעול בשתי חזיתות"
- בלבנון חוגגים את החטיפה ומשבחים את נסראללה
- צריך לעשות הכל כדי להחזיר את החיילים הביתה
עד כה, פורסמו מועדי לוויותיהם של ארבעה מההרוגים. רס"ל (במיל.) אייל בנין יובא למנוחת עולמים בשעה 16:00 היום (חמישי) בבית העלמין בקריית שאול. מסע לוויתו של רס"ל (במיל.) שני תורג'מן יתקיים בשעה 18:00, בבית העלמין הצבאי בבית שאן.
רס"מ ווסים סלאח נזאל יובא למנוחות בשעה 14:30 בחלקה הצבאית של בית העלמין בכפר יאנוח. הלוויתו של סמל נמרוד כהן תתקיים בשעה 18:00 בחלקה הצבאית בהר-הרצל בירושלים.
נציגי קצין העיר הגיעו הלילה לבתיהם של משפחות ההרוגים, אך בצה"ל מדגישים כי כל עוד לא קבע רופא את מותם של החיילים (הכוונה לחיילי הטנק שנהרגו בשטח לבנון וקיים קושי לחלצם) "הם לא מוגדרים כהרוגים על פי הצבא.
חבריו של רס"ל אייל בנין סיפרו על בחור נערץ, שזכה לכינוי "המוח האוגדונר". ראש מועצת עומר, פיני בדש, סיפר ל-nrg מעריב על בן היישוב שהפך לבן בית בביתו. "עוד מתקופת הגן, שם הכיר את בני יותם, הוא היה אצלנו בן בית", הוא נזכר בעצב. "במהלך השנים הוא היה הדמות המרכזית בין החבר'ה. קראו לו 'המוח האוגדונר', הוא גילה מנהיגות בצורה בלתי רגילה".
בנין נולד ביישוב עומר הסמוך לבאר-שבע , למד בתיכון המקומי
משפחתו של מפקד הטנק, סמ"ר אלכס קושנירסקי, בן 21 מנס-ציונה, קיבלה בשעות הערב הודעה כי בנם, שהטנק עליו פיקד עלה על מטען רב עוצמה, נפצע אנושות. לאור העובדה שכוחות החיזבאללה מקשים על צה"ל לחלץ הנפגעים, נאמר למשפחות שלא ניתן לקבוע בוודאות מוחלטת שכל מי ששהה בטנק אינו בין החיים. למשפחות הובהר שהסבירות שהחיילים שרדו את עוצמת הפגיעה היא נמוכה מאוד.
לאחר שנציגי קצין העיר והחטיבה בה שירת אלכס הגיעו לבית המשפחה ודיווחו על נסיבות המקרה, החלו להתאסף במקום עשרות קרובי משפחה וחברים, שביקשו לנחם את הוריו של אלכס שעלו מרוסיה לפני 16 שנה, ואת אחותו בת ה-18.
בין הנוכחים היתה ארוסתו של אלכס, שיר אבינועם. "בשעה עשר וחצי בבוקר עוד הספקתי לדבר עם אלכס", היא סיפרה. "ברקע היו פיצוצים, והוא אמר לי שהוא לא יכול לדבר איתי ושיש פה קצת בלגאן. לא נראה לי שהוא ידע שיש חטיפה או משהו כזה. אמרתי לו שאני אוהבת אותו וניתקנו. בדיעבד, אני יודעת שאחרי כמה דקות הוא כבר נכנס ללבנון".
החברה הוסיפה: "בצהריים כתבתי לו בהודעת טקסט שאני אוהבת אותו, ושאני לא יודעת מה לעשות, אחרי ששמעתי על קרבות בלבנון. בשמונה בערב כבר קיבלתי את הבשורה המרה".
משפחתו של יניב בר-און, בן ה-20, התכנסה היום בביתם שבישוב מכבים, עם היוודע דבר מותו. אביו של יניב, אשר, מנהל הרכש במכון וייצמן עלה מדרום אפריקה. אימו, קרוליין, מורה לחינוך מיוחד, עלתה ארצה מקנדה. שניהם בעלי אזרחות זרה.
יניב היה הבן האמצעי מתוך שלושה ילדים. אחיו הגדול, איתן, בן 22, לומד תקשורת, ואחותו הקטנה, הדס בת ה-18, עומדת לפני גיוס. הידיעה על מותו של אחיה תפסה אותה בעיצומו של מבחן בגרות במתמטיקה. אמו של יניב התקשרה באמצע המבחן לבית הספר וביקשה להודיע לבתה להגיע בדחיפות לביתה.
שכן המשפחה, יעקב שליסל, סיפר כי מדובר במשפחה ציונית. "היו להם הרבה פיתויים לחזור לחו"ל והם העדיפו להישאר בארץ. זה המחיר שהם משלמים על כך". על יניב סיפר שהיה בחור צנוע, שקט ומופנם, שאהב בעלי חיים. "הוא כל-כך אהב בעלי חיים, שאם משהו מהשכנים היה נוסע לחו"ל הוא תמיד התנדב לשמור על חיות המחמד".
שליסל סיפר שיניב רצה להגיע לקורס טייס וחדרו מלא בדגמים של מטוסים שונים. "למרות שהוא רצה להגיע לקורס היוקרתי, בסופו של דבר כשהגיע לשריון הוא לא התלונן. אנחנו פשוט המומים, זו אבידה גדולה", אמר השכן.
בתו של יעקב, טלי, היתה חברה טובה של יניב, והיתה בין היחידים שדיברו עם בני המשפחה עם היוודע דבר האסון. שליסל סיפרה כי בהתחלה, כשדיברו על החיילים שנחטפו מהג'יפ, במשפחה לא דאגו משום שיידעו שבנם בטוח, כביכול, ומוגן בטנק. "רק כשהם שמעו על הטנק, הם נבהלו והתחילו לדאוג, היא סיפרה".
אבל כבד ירד אתמול על קיבוץ מצפה-שלם בים המלח, עם היוודע דבר נפילתו של סמל נמרוד כהן שנהרג במהלך ניסיון החילוץ של גופות החיילים. כהן, בן 19, נולד בקיבוץ שהוריו, אסתי ואריה, נמנו עם מייסדיו. נמרוד, שנודע בכינויו "נימי", הוא ההרוג הראשון בקיבוץ. פרט להוריו, השאיר אחריו נמרוד גם אח, דורון, בן שמונה.
את ההודעה על מות בנה הבכור קיבלה אסתי בזמן שהיתה בתל-אביב, והיא הגיעה לקיבוץ בשעת לילה מאוחרת. "איבדנו ילד ענק. בחור נדיר. זו מכה קשה ליישוב", אמרו אתמול בקיבוץ.
נמרוד גדל והתחנך בקיבוץ. לאחר שסיים את בית הספר התיכון, יצא לשנת שירות במסגרת גרעין נח"ל של "מחנות העולים" בחיפה, ולאחר מכן התגייס לגדוד 50 של הנח"ל.
חבריו לכיתה סיפרו אתמול בדמעות כי נמרוד היה ילד מצחיק, ביישן, ובעיקר שקט. "הוא מאוד נהנה משנת השירות. היה לו ברור שזה מה שהוא רוצה לעשות. הוא היה מבסוט מהצבא, למרות שהיה לו קשה עם ההקפדות הקטנות. הוא היה טיפוס משפחתי, שאהב לנגן על גיטרה, לשבת בפאב של הקיבוץ ולשתות בירה".
שלוש משפחות החיילים שהיו על ההאמר שנפגע חוו דרמה מורטת עצבים משעות הבוקר ועד לשעות הערב המאוחרות. זאת לאחר שמפקד פלוגת הנח"ל שהוקפץ לזירת האירוע גילה כי בקרבת הרכב נמצאת גופת חייל, ואילו שני חיילים אחרים נעדרים.
בהתאם לכך, ובעקבות קושי בזיהוי הגופה, הודיעו נציגי צה"ל לשלוש משפחות כי בניהן הרוגים או חטופים. בשעת ערב מאוחרת הצליחו אנשי הרבנות הצבאית לזהות, על פי סממנים שונים, את זהות גופת החייל, והודיעו לבני המשפחה כי בנם הוא הרוג. מדובר ברס"מ וואסים נאזל, בן 26, תושב ג'ת-ינוח.
כבר עם קבלת הדיווח על החשש לגורלו של רס"מ נזאל, מיהרו רבים מבני היישוב ג'ת-יאנוח, שבו התגורר, להגיע לבית המשפחה. טרם קבלת הבשורה המרה, אמר ח"כ מג'לי והבה (קדימה) כי המשפחה והיישוב שומרים על פרופיל נמוך עד שייוודע סופית מה עלה בגורלו של ווסים.
על רקע זיהוי גופתו של נאזל, הודיעו קציני הנפגעים לשתי המשפחות הנוספות כי בניהן חטופים, והביאו לכדי סיום את הדרמה מורטת העצבים. גורמי צבא מסרו ל-nrg מעריב כי צה"ל נהג בזהירות רבה וברגישות בפרשה, על מנת להביא לזיהוי מהיר ומדויק של גופת החייל ולהקל, ולו במעט, על בני המשפחה.
"מהבוקר, כששמעתי את הדיווחים על החיילים החטופים, היתה לי הרגשה רעה", סיפרה אתמול מרסל, אמו של רב-סמל שני תורג'מן, בן 24 מבית-שאן, שנהרג בגבול הצפון. "כששני לא ענה לי לטלפון, הייתי משוכנעת שהוא נחטף", הוסיפה מרסל, "אבל לא העליתי בדעתי שהוא נהרג". בשעה אחת וחצי בצהריים הגיעו נציגי קצין העיר למקום עבודתה של מרסל. "חיכיתי להם בפתח, ואמרתי להם: אני יודעת ששני נחטף", סיפרה , "אבל הם הורידו את הראש ואמרו לי:'שני נהרג'".
רק לפני ארבעה חודשים חזר שני לארץ מטיול ארוך בדרום אמריקה. אחיו הבכור של שני, חיים, סיפר אתמול: "אפילו לא הספקתי לראות את התמונות שלו משם, הוא רק חזר והתחיל לתכנן מה לעשות בחיים".
שבועות ספורים לאחר שנחת בארץ, קיבל צו גיוס למילואים. הוא הספיק לשרת כשלושה שבועות, והיה אמור להשתחרר היום. "רק לפני כמה ימים דיברנו, והוא סיפר לי שהוא יושב במוצב מוגן בקירות בטון, ואין מה לחשוש", סיפר חיים, "לכן כששמעתי בבוקר על ההתקפה לא פחדתי בכלל. הייתי רגוע".
שני עבר רק לאחרונה להתגורר בתל-אביב. הוא התכוון ללמוד אדריכלות, והוריו כבר שילמו את שכר הלימוד. "שני היה ילד יצירתי ואהוב", סיפר אחיו, "היתה לו אישיות מיוחדת. אדם מדהים". עם היוודע דבר מותו של שני, הגיעו רבים מבני העיר בית-שאן לנחם את בני המשפחה: האב אלברט, האם מרסל והאחים חיים ועינב. היום יובא שני למנוחת עולם.
עשרות שכנים, חברים וקרובי משפחה הגיעו אתמול לבית משפחת מוסייב בעכו עם פרסום הידיעה על כך שבנם גדי מוסייב (20), לוחם בחיל השריון, נעדר עם חבריו בדרום לבנון.
גדי, בוגר מגמת אלקטרוניקה בתיכון אורט דרסקי בעכו, שיחק במשך ארבע שנים במחלקת הנוער של הפועל עכו בקבוצות הנערים ונוער. אילן פרומן, מורה בבית הספר, סיפר אתמול: "גדי היה מלך הסלים של הקבוצה, ילד שקט ואינטליגנט שאהב כדורסל וחיכה בקוצר רוח לגיוס לצבא".
ניצה אלזרקי, שכנה של משפחת מוסייב, שבנה קובי היה חברו הטוב של גדי, סיפרה: "הוא כל הזמן אמר לבן שלי כמה זה חשוב להתגייס לקרבי והיה מורעל על הצבא. הוא אהב את השירות בשריון וראה בכך תרומה חשובה למדינה".
השכנה הוסיפה כי אחותו של גדי, ויקי בת ה-22, השתחררה לפני כשנה משירות קרבי בעזה: "מדובר במשפחה שחינכה את ילדיה לאהבת הארץ והשירות הצבאי היה חלק מזה". לגדי שני הורים: אליעזר, עובד רפא"ל, ורוזה, מטפלת בקשישים בעכו, ואחות: ויקי.
אבל כבד נפל על בית משפחת ירמיה, בשכונת רמת אליהו שבראשון לציון, עם היוודע דבר מותו של הבן הבכור במשפחה, סמל ראשון שלומי ירמיה. הוריו של החייל דוד ורותי אספו את אחיו הקטנים נתנאל ואתי והסתגרו בביתם.
בשעות הבוקר כאשר הגיעה הידיעה על כך שירמיה נמצא בתוך הטנק שנפגע, ההורים לא ידעו תחילה מה מצבו. כל העת המתינו בני המשפחה לידיעות, בביתם הצנוע שברחוב יעקב הכהן, כשהם נמצאים בין תיקווה לייאוש. רק בשעות הערב הגיעה למשפחה ההודעה למשפחה את ההודעה המצערת לפיה כל יושבי הטנק נהרגו בפעולת חיזבאללה.
רק בשבוע שעבר חגג שלומי את יום הולדתו ה-20. הוא למד בבית הספר התיכון מקיף ה' שבעיר. מכריו מספרים כי הוא אהב את השירות בצה"ל. דודתו סיפרה כי "הוא היה חמד של בחור. אהב מאוד את הצבא ונהנה מהשירות".
אמש הותר לפרסום כי במהלך יום הלחימה בגבול הצפון ובשטח לבנון נהרגו 8 חיילי צה"ל ושני חיילים נוספים נחטפו. באירוע החטיפה שאירע ליד זרעית נתקלו שני רכבי סיור צה"ליים, מסוג האמר, במארב של החיזבאללה. לעבר כלי הרכב נפתחה אש נ"ט, ומיד לאחר מכן הסתערו פעילי חיזבאללה על החיילים שנפגעו וחטפו שניים מהם. כתוצאה מהירי נהרגו 3 חיילים.
כמה שעות מאוחר יותר דיווחו בחיזבאללה כי פגעו בטנק של צה"ל, שהתקדם לעבר שטח לבנון, סמוך לעיירה עיתה א-שעב בגבול עם ישראל. כתוצאה מהפגיעה נהרגו ארבעת החיילים שאיישו את הטנק. במהלך הפעולות לחילוץ גופות ההרוגים, שעדיין לא הסתיימו, נהרג חייל נוסף. בכך הגיע מניין ההרוגים לשמונה.
אלוף פיקוד הצפון, אודי אדם, כינס אתמול בערב מסיבת עיתונאים, ואמר כי ההערכה היא שהחטופים מוחזקים בחיים. "זוהי נקודת תפנית, והתכנית שלנו היא להרחיק את החיזבאללה מהגדר, ולכן נגיב חזק מאוד. זו מלחמה, ובמלחמה יכולים לקרות גם דברים כאלה. כשמדברים על תקיפה, אין מדובר רק בדרום לבנון או תקיפת יעדי החיזבאללה".
בהכנת הידיעה השתתפו אמיר בוחבוט, משה פריאל, איתמר ענברי, מאיר סוויסה, מורן כץ והדס שפר
נא להמתין לטעינת התגובות
