יהדות פוסט מודרנית
ספרה של ד"ר גילי זיוון, "דת ללא אשליה", משקף את הדילמות של האדם הדתי המאמין בתקופה הפוסט-מודרנית, אך מומלץ רק למי שלא נבהל מטרמינולוגיה פילוסופית
בחלקו הראשון ישנה סקירה מקיפה ומעניינת של החשיבה ה"פוסט-מודרנית", ומוצגים הקונפליקטים בין הלכי רוח אלו ליהדות האורתודוכסית. חלקו השני מציג הספר דגמים אפשריים של ישוב הניגודים והסתירות על רקע הגותם של ארבעה הוגים אורתודוכסים בני זמננו - הרב סולובייצ'יק, פרופ' ישעיהו ליבוביץ, פרופ' אליעזר גולדמן והרב פרופ' דוד הרטמן.
הוגים אלו אינם מתייחסים ישירות לאתגר הפוסט-מודרני, אך מושפעים ממנו, וניתן לחלץ מכתביהם מודלים דתיים חדשים המתמודדים עם החשיבה הפוסט-מודרנית ומעשירים את התודעה האורתודוכסית מסורתית.
עיון במשנתם חושף תפיסה דתית בלתי אשלייתית, הסולדת מכל ניסיון אנושי לתפוס את המציאות מנקודת מבט אלוהית. תפיסות אלו שוללות הנחות מטפיסיות טוטליות על האל, ייחסו לבני אדם, ואופן השגחתו על ההיסטוריה האנושית.
האמיתות האורתודוכסיות אינן יותר מאשר נרטיב אפשרי לתודעה דתית, ומציבות דת נקייה מפרשנות היסטורית קונקרטית מחייבת לאירועים אשר אנו חווים כעם וכיחידים בתקופה היסטורית דרמטית זו. לכאורה דת מזוככת ונקייה מדמגוגיה ומאמונות רוחניות וקבליסטיות למיניהן על גאולת העם והפרט, וגישה אלטרנטיבית להשראת משנת הרב קוק על הציונות הדתית.
הספר עושה אבחנה חשובה בין פלורליזם חזק, ופלורליזם חלש. לפי החזק, המציאות עצמה היא כזו של ריבוי, הן בתפיסת הממשות הפיזיקלית וכל שכן המציאות ערכית חברתית, ואין עדיפות מוכחת לדת או תרבות כזו או אחרת.
הפלורליזם החלש טוען שיתכן כי המציאות הממשית היא מוניסטית אך אין ביכולת התפיסה האנושית והכלים השכליים שלו לתפוס אותה בכוליותה, אלא בריבוי תפיסות והסתכלויות.
אבחנה דומה נעשית ביחס לפוסט-מודרניזם הקיצוני והמתון. הקיצוני מגיע לרלטיביזם מוחלט, לפיו הכל יחסי ואין לנו קריטריון מוסכם ומועדף איזו דת או תפיסת עולם עדיפה על השנייה.
המתון טוען שיש לנו בעיית קריטריון חמורה, אך נכון לבדוק, לעשות השוואות ולהכריע מה יותר ערכי ויותר נכון מהאחר. ניכרת העדפה של המחברת לפלורליזם חלש, ולגישה פוסט-מודרנית מתונה, המאפשרת דיאלוג עם היהדות האורתודכסית שומרת מצוות.
הספר כתוב ברובו בשפה פילוסופית מקצועית, וניכרת השפעתו העמוקה של פרופ' אבי שגיא, אך בסופו ניתנת בתמצית הגישה האישית של המחברת לדת, ומנוסחת בשפה יותר אישית ורגשית.
השאלה העומדת לקורא היא על איזו דת מדובר, מי האל שהדת הזו עובדת ונאמנה למצוותיו, והאמנם באורתודוכסיה עסקינן, או ברפורמיות
מוסווית, או שמא חלילה בכפירה וחילוניות עם כיפה וכיסוי ראש.
מסקנתי היא שאכן המחברת צודקת בפרשנותה להוגים אליהם היא מתייחסת, המותחים את האמוניות האורתוכסית עד לקצה הגבול, עד לסף לפני חילוניות ושמירת מצוות שרירותית ובלתי מובנת.
ללא ספק הספר משקף את הדילמות של האדם הדתי המאמין בתקופה הפוסט-מודרנית. הספר מומלץ למי שלא נבהל מטרמינולוגיה פילוסופית, והיה נכון מצד המחברת, או חבורת האינטלקטואלים המרשימה המתעסקת בחומרים הללו לנסח כתיבה יותר בהירה לאנשים חושבים ומשכילים אשר אין להם רקע פילוסופי.
ד"ר צבי מוזס, הוא פסיכולוג קליני, מנהל מכון "שילה".
נא להמתין לטעינת התגובות
