הגשם הלא נכון
ליאור לבד לא סבור כי הפעולה בעזה מענישה את האחראים לחטיפה או משרתת את ישראל
ההססנות הטירונית של אהוד אולמרט ושר בטחונו עם מתקפת הטרור בכרם שלום, נובעת מחוסר התאום ביניהם, ואולי אף חוסר תיאום של כל אחד מהם עם עצמו, באשר לסיבות המצב ולמטרות תגובתו של הצבא.
מצד אחד, מוכרז כי מטרת העל הינה שחרורו מהשבי של גלעד שליט ללא שערה אחת חסרה מראשו, אך מצד שני, ישראל חוטפת מספר בכירי חמאס (אשר אילולא הייתה מתרחשת התקרית הזו, מלכתחילה לא היו נחטפים) ויוצאת בהכרזות רשמיות כי לא יתקיים כל משא ומתן עם החוטפים, בעוד שגורמים אחרים מדווחים כי אכן מתקיים מו"מ ובשלב מסוים שרת החוץ אף מודיעה על כשלון המאמצים הדיפלומטיים.
גם כאשר מתקבלת ההחלטה להניע כוחות מאסיביים לכיוון הרצועה ואף להיכנס לתוכה ולשטחי הגדה, היקף הפעילות הפוטנציאלית במקרה של חזרת ישראל לרצועה מסויג מידית מטעמי דימויה של תכנית ההתנתקות (עשרה חודשים לאחר ביצועה), דימויה של תכנית ההתכנסות העתידה לבוא, תלותה של ישראל בחסדי מצרים, חוסר הביטחון באשר למידע על מקום הימצאו המדויק של החייל, מצבו וכוונת חוטפיו. ובל נשכח- שלושת חדשי ההתלמדות של ראש הממשלה, ושני חודשי תפקודו של שר ביטחון, שהיה מעדיף להשבית מפעלי קסאמים מאשר להפציצם.
אז נכון, אכן מדובר בבני אדם שרק נכנסו לתפקידם וכבר נחתה עליהם התמודדות עם המצב הקשה ביותר איתו מנהיגים עלולים להתמודד, אך סטירה כואבת זו, שקיבלנו כולנו על פנינו במהלך השבוע האחרון, צריכה להעיר את תוואי הדרך ולהחזיר את ישראל לימי אנטבה, אייכמן ומבצע אופרה.
ישראל מוכרחה לשוב לימים בהם הצטיירה ככל יכולה, כמדינה עצמאית, קטנה וחכמה שביכולתה להדהים את אומות העולם כולו בנחישותה, בהצלחתה ובמאבקה למען זכויותיה ובטחונה.
הרי ברור לכל כי האינטרס המרכזי להכשיל את המו"מ בין הפת"ח לחמאס באשר לחתימה על מסמך האסירים (צעד אשר קירב בין שתי התנועות וחיזק את חמאס העזתית עם צירופה לאש"ף) הוא בידי שני מנהיגי חמאס אשר מפחדים לאבד מכוחם- ראש הזרוע המדינית של חמאס, חאלד משעל, אשר חוסה באחד ממחנות הפליטים שבאזור דמשק ומשתדל להפגין את עוצמתו ושליטתו בשטח, והשני- ראש הזרוע הצבאית של חמאס (גדודי עז אדין אלקסאם), מחמד דף, אשר ירד בצורה מוחלטת למחתרת בעקבות ניסיון ההתנקשות השני בו בשנת 2002 (ומכאן ההסבר לפרסום המפתיע היום של קלטת הראיון איתו, בעוד שהראיון עצמו בוצע בחודש פברואר).
מכאן נובעת תמיהה לא קטנה- מדוע, אפוא, ישראל העדיפה להאשים את ממשלת אבו מאזן- חמאס בתקרית, ולהעניש אותם ואת תושבי הרצועה והגדה, בעוד שהאשמים האמיתיים הם אלה שניסו לטרפד ניסיון רציני ראשון להשגת אחדות
גם אם החזרה הזמנית לתוך שטחי רצועת עזה היא בבחינת "אוויר לנשימה" לצבא, והיא יכולה למצות שלל הזדמנויות לפגוע במפגעים שונים ומשונים ולחסל את ירי הקסאמים על שדרות, אז לא רק שזה סותר לחלוטין את ההססנות הממשלתית אותה ציינתי מקודם, אלא שרציונל הפעולה משולל בסיס לחלוטין- ישראל מעמיקה לעצמה את הביצה העזתית בכך שהיא מחלישה את השלטון ברשות (אשר כאמור, חותר לאחדות ולביסוס הנהגה יעילה ואחראית), מגבירה את האנארכיה, פוגעת בתשתיות הבסיסיות ומגבירה את התלות הפלשתינית בישראל, ובכך נופלת בפח הפרובוקציה המאוד כואבת אותה הכין משעל, הגה סמהדאנה וביצע דף.
אחד מהם כבר לא איתנו- הגיע הזמן לדאוג לו לחֶברה ולקחת את גורלנו בידינו.
הכותב הינו עתודאי, סטודנט למדעי המדינה ולהיסטוריה של המזה"ת באוניברסיטת תל אביב.
רוצים שטור אישי שלכם יתפרסם באתר? קחו את המקלדת ליד ותתחילו לכתוב. את הטור שלחו אלינו בדואר האלקטרוני.
שימו לב, לאתר יעלו טורים שאורכם אינו עולה על 300 מילה, ובכפוף לשיקולי מערכת החדשות של nrg מעריב.
ציינו את שמכם המלא, וכמה מילים על עצמכם. אל תשכחו לצרף תמונה.
הכתובת למשלוח טורים:
ithink@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
