דוקטורט בציונות דתית
טקס חלוקת תארי 'דוקטור לפילוסופיה' של אוניברסיטת בר-אילן הוא הזדמנות לעמוד על תרומתה המשמעותית של הציונות הדתית למדינת ישראל. עידו חברוני
אירועי הקיץ הקודם הוציאו את הציונים הדתיים מהארון, חבטו בהם כהוגן וניערו מהם את האבק. כעת, הפכה הציונות הדתית מחיית מחמד לסדרת שאלות שמעסיקות קהל מכל הכיוונים: האם באמת ישנה חיה כזאת? האם היא עדיין רלוונטית? האם יש לה מה להציע לזרמים אחרים במדינת ישראל?
טקס חלוקת תארי 'דוקטור לפילוסופיה', שנערך השבוע באוניברסיטת בר-אילן, החוגגת השנה יובל להיווסדה, מהווה מצע פורה לכמה תובנות חשובות בנוגע לשאלות אלו.
האוניברסיטה הזו, שהוקמה ומנוהלת עד היום ברובה על ידי ציונים-דתיים, מציעה תשובה, ישנה אמנם, אך רלוונטית להפליא – לשאלות העכשוויות.
אם נניח לרגע את הביקורת – והיא ישנה, באופן טבעי – נראה שאוניברסיטת בר-אילן מציגה אפשרות מרתקת של ציונות דתית שיש לה מה לחדש ומה להציע לציבור הרחב במדינת ישראל.
טקס חלוקת התארים מהווה מעין מיקרוקוסמוס לבחינת ערכה הייחודי של בר-אילן. תחילתו בתהלוכת מקבלי התואר – 200 במספר – שסדר צעידתם וגיוונם האנושי משקף יותר מכל את עולם הערכים של האוניברסיטה.
בראש התהלוכה צועדים בוגרי מדעי היהדות, פקולטה שאין כדוגמתה בשאר אוניברסיטאות ישראל. אחריהם באים אנשי מדעי הרוח, החברה והטבע. בין משתתפי התהלוכה ניתן לזהות נשים וגברים, חילונים ודתיים (ההבחנה ביניהם קשה מעט עקב התלבושת האחידה, אך בצד הנשי ניכרות המטפחות המבצבצות מתחת לכובע הרשמי), יהודים וערבים.
הצבת מדעי היהדות בחוד החנית של התהלוכה המגוונת משקפת סולם ערכים בו מהווים אוצרות העבר את נקודת המוצא לעולם
מדע היהדות, תחום שמייסדיו ראו בו הצדעה לעבר הולך ונעלם, או, כפי שניסח זאת מוריס שטיינשניידר, אתר שישמש ל'קבורה הולמת של היהדות', מקבל בבר-אילן זריקת נעורים תמידית. חוקרי היהדות של האוניברסיטה משתמשים אמנם באותם כלים שבהם אוחזים עמיתיהם באוניברסיטאות אחרות, אך תחת ידם הופך הניתוח מפוסט-מורטם להצלת חיים. עצם העובדה שרבים מבוגרי המחלקה לתלמוד משמשים כרבנים, הופכת את חקירת נוסח המקורות מ'ביקורת המקרא' לכלי עזר להמשכתה של מסורת הפסיקה החיה.
מלבד המשמעות הייחודית של החלק השני בתואר "ציונות-דתית", מעניקה בר-אילן תוקף גם לחלק הראשון: ציונות. למול שלילת הציונות המאפיינת רבים ממעוזי האינטלקט הישראליים – כמה מחוקרי אוניברסיטת תל-אביב תמכו ביוזמת החרם על ישראל שהציעו עמיתיהם בחו"ל – מציבה בר-אילן את חיזוקה וביסוסה של המדינה היהודית בראש מעייניה.
באקלים הפוסט-מודרני, המנשב כטייפון במסדרונות האקדמיה הישראלית, נדיר למצוא נשיא אוניברסיטה המשתמש – כמו פרופ' משה קווה - במילים "לאחר אלפיים שנות גלות". מלבד היחס לעבר, נענית הציונות של בר-אילן גם לאתגרי התקופה. בין מקבלי התארים צויין רב חרדי, אב לעשרה ילדים, כנציגם של תוכניות הלימודים הייחודיות שמציעה האוניברסיטה למגזר החרדי.
השמרנות של בר-אילן, המתבטאת גם בלבישת הגלימה הטקסית שהשימוש בה הופסק ברבות מהאוניברסיטאות האחרות, איננה קפיאה על שמרים. היא נובעת מאמונה עמוקה שהעבר אינו איום שצריך להתכחש אליו ושהמסורת היהודית טומנת בחובה בשורה משמעותית להווה ולעתיד הישראלי.
עשרות אלפי בוגרי האוניברסיטה (7,000 מקבלי תארים בשבועיים הקרובים), שחונכו בה על ברכי היהדות והציונות, מהווים עדות לרלוונטיות המתמשכת של הציונות הדתית לעתידה של מדינת ישראל.
ד"ר עידו חברוני, חוקר ספרות חז"ל, קיבל את תואר הדוקטור שלו בטקס שנערך השבוע בבר אילן.
נא להמתין לטעינת התגובות
