חכמים
ספרו של הרב ד"ר בני לאו מתייחד בעומק מחשבתי ורעיוני, בשילוב עם ידע היסטורי רחב ומבט בין תקופתי רחב
בשער השני עוסק הרב לאו ב'תקופת הזוגות', בחשמונאים ובכתות של ימי הבית השני. בין השאר הוא עוסק בבנו המתייוון של יוסי בן יועזר ובוחן את 'כיתת הצדוקים', מתעמק בסוגיה המצונזרת של רבי יהושע בן פרחיה ותלמידו ישו(!) ומביא את ביאורו של הרב מלובביץ' לסוגיה זו. הוא עוסק בתקנות שמעון בן שטח ומסיים ברישומו של חנוכה לאורך הדורות.
גם השער השלישי העוסק בשמאי והלל ותלמידיהם מלא וגדוש. הוא פותח בדמותו הדחויה של מנחם (אשר זוהה על ידי חוקרים אחדים בעקבות ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו כאיסיי – ראו למשל ספרו של ישראל קנוהל "בעקבות המשיח"), משווה בין מסורת הבבלי והירושלמי ביחס להגעת הלל לנשיאות, מאבחן את דרכם השונה של הלל ושמאי ומקנח בציטוטים מהרב עובדיה יוסף על הלל ושמאי המודרניים – רבני ספרד אל מול רבני אשכנז.
בשער הרביעי מתמקד הרב ד"ר לאו במחלוקת ובקנאות אשר פשו בישראל לקראת סוף ימי הבית השני, קנאים, כוהנים וחכמים, ובשער החמישי הוא ממשיך ומציג את האווירה ששררה בארץ ישראל מסביב לחורבן, ובדמויות השונות שבלטו בתקופת השבר הזו, זכריה בן אבקולס, רבן יוחנן בן זכאי, רבן שמעון בן גמליאל ורבי צדוק.
הספר מסיים במעין אפילוג, תוך הבאת שלוש סוגיות מהתלמוד הבבלי, המגיבות לחורבן הבית השני. הסוגיה האחרונה, של מפגש רבי יוסי ואליהו בחורבה אחת מחורבות ירושלים (בבלי ברכות דף ג ע"א), מועשרת בציטוט של המשוררת 'זלדה'. הספר מסתיים בכאב החורבן המתנקז אל בית הכנסת ואל התפילה בציבור של היהודים ההולכים בדרך וקוראים אל ה'.
אני מודה שהתואר רב דוקטור עושה לי את זה. היו שנים שחשבתי ללכת על מסלול רבני-דוקטורי. לצערי או לשמחתי זה לא קרה. רב אני כבר לא אהיה ועל הדוקטור אני עדיין עובד.
אין ספק שאת הספר החדש של הרב ד"ר בנימין לאו העוסק בעולמם של חכמים, החל מימי עזרא ונחמיה ועד חורבן בית המקדש השני, יכול היה לכתוב רק רב ודוקטור. השילוב הנדיר בין אקדמאי המצוי בהיכלות המחקר המעמיקים ביותר לבין רב קהילה וראש בית מדרש, המצוי היטב בדקויותיה של הלכה ולוקח על עצמו אחריות של פוסק ומנהיג, הוליד ספר יוצא
על המתח שבין הרב לדוקטור ניתן ללמוד מן הדוגמה הבאה: מצד אחד אומר הכותב בהערת שוליים 1 לפרק הראשון כי: "קיימים ויכוחים רבים בין היסטוריונים על מקומם הריאלי של אנשי כנסת הגדולה בתולדות ישראל...אך אנו במסגרת זו ניזונים רק מדברי חז"ל על כל מרחבי התורה" (עמ' 86).
מצד שני הוא כותב במבט היסטורי-ביקורתי כי "גם אם ההסתברות ההיסטורית למפגש בין שמעון הצדיק לאלכסנדר הגדול אינה גדולה, יש להבין את מניעם של חז"ל להפגיש בין השניים..." (עמ' 41). רב ודוקטור כבר אמרנו?!
הספר 'חכמים' מעיד על עצמו שהוא כרך ראשון בסדרה העוסקת בתורתם של חכמים, משלהי ימי המקרא ועד סוף תקופת חז"ל. הספר כתוב היטב, בדיוק כפי שהרב בנימין לאו דורש היטב בעל-פה וכתב היטב בספרו הקודם, אשר היה עיבוד של עבודת הדוקטורט שלו על הרב עובדיה יוסף.
בית מורשה, אשר הוציא את הספר לאור, הינו אכסניה מכובדת ורצינית, המשלבת באופן כמעט מושלם את עולמותיו של הרב ד"ר בני לאו, ישיבה ואקדמיה, אוהלה של תורה והיכלה של אקדמיה.
שימו לב להשוואה הבאה. אם בפתח ספרו הקודם של הרב ד"ר לאו הובאה איגרתו של הרב עובדיה יוסף, המביעה נחת רוח מספר העוסק בדמותו, הרי שבספרו הנוכחי מופיעה מעין 'הסכמה' מאת פרופ' דניאל שוורץ, מגדולי חוקרי הבית השני בתקופתנו (ולשם הגילוי הנאות גם מנחה עבודת הדוקטורט שלי). הבחירה בחוקר ככותב 'מבוא הסכמתי' מסמלת את השילוב בין העולמות שמייצג הרב ד"ר לאו.
אין ספק כי ספרו של הרב ד"ר לאו מתייחד בעומק מחשבתי ורעיוני, בשילוב עם ידע היסטורי רחב ומבט בין תקופתי רחב. הקורא ישכיל וימצא בו טעמים רבים, מניחוחם של ראשונים ועד תורתם של אחרונים, בשילוב כלי המחקר החדישים ביותר. בע"ה נזכה לחזות בספרים הבאים בסדרה, כמו גם בספרים נוספים בסדרת 'אגדתא' המשובחת.
נא להמתין לטעינת התגובות
