מסאז' ללב
גם אם לא נכנסו לקאנון, נשים תמיד כתבו את נשמתן בתפילה. עינת ברזילי העבירה ערב עם מיכה שטרית, עליזה לביא ו"תפילת נשים"
הסיור בבית הכנסת, המעוצב בדומה לבית אופרה אירופאי במאה ה 16, היה קרקע מערסלת למדי לערב "תפילת נשים" שנוצר בעקבות ספרה של ד"ר עליזה לביא. במחקר ארוך ומפורט, חובק יבשות (מילולית ופיסית) התחקתה עליזה לביא אחרי הקול הנשי, זה שנשמט מין הסידור אך נלחש בין הסירים, מול הראי בקיתונות, ובשעת לילה מאוחרת.
מחנה, אם שמואל, אשר "שפתיה נעות וקולה לא יישמע", בביצוע המרגש של חגית כפיר, ועד לאשתו של ר' לוי יצחק מברדיצ'ב, המבקשת בשעת הפרשת החלה ש"לוי יצחק שלי יתכוון בשעת הברכה, לכל מה שאני מתכוונת בשעת האפייה". הספר הזה הוא אסופה מרגשת של מאוויים נשיים כמוסים, אמונה והטלת ספק ומעט תובנות מרירות שנסחו בנות מלך עמוק פנימה.
לביא מספרת שהמון מעגלים נפתחו בעולמה עם יציאת הספר. מעגלים נפתחו ואנשים נכנסו אליהם. למשל מיכה שטרית, ששר את "דודי פתח שער" של ר יהודה הלוי. שטרית: "כבר הרבה זמן שאני מרגיש שהשפה דלה. שאני לא יכול להביע את עצמי בעברית הקיימת. 'אני אוהב אותך בגלל שאני אוהב אותי' כבר לא מספק אותי. כשפתחתי ספר פיוטים בפעם הראשונה, הרגשתי כמו מי שניגש לשלוף ספר ונפלה עליו הספרייה כולה. איזה עושר מדהים!"
החיבור של שטרית עם הפיוט, הוא החיבור שלו לפייטן המשובח ליאור אלמליח. לאלמליח, פייטן מילדות יש קול קטיפתי וחם. כשהוא מתענג על "דודי פתח שער" זה מרגיש כמו מאסז' ללב. גם החלקים שקפאו בקור הירושלמי מפשירים אט אט.
למולדת שובי רוני
עליזה לביא מנתבת בידענות ובחן בין האמנים השונים, וההתרגשות שלה מהפרוייקט תופסת גם את הקהל שבא לצפות. היא מספרת על נסיעה לאיטליה בעקבות נשים כותבות, שם גילתה עולם של אנטיליגנציה וידענות נשית שלא מקובל בקהילות יהודיות שמרניות במאה ה 16. על אם חרדית ממאה שערים שכתבה "תחינה לחמות" וטרקה לה את הטלפון בפרצוף בגלל שיש לה תוכנית טלוויזיה. התחינה כמובן, נכנסה לספר.
שתי כותבות בולטות בספר הן פאני נוידא שכתבה את ספר התפילות הראשון בגרמנית, ופריחה ממרוקו. שתיהן, כל אחת בת תרבות וזמן אחר, יצרו כדי למלא את הצורך של חברותיהן הנשים ושל עצמן במילים שיגדירו את התחושות והמאוויים, אם אפשר בעברית. אבל אורית עטר שרה דווקא את "למולדת שובי רוני" פיוט תוניסאי
מקסים שכתב ר' אשר מזרחי והולחן על ידה במיוחד לאירוע. ושוב מיכה שטרית, הפעם עם ליבי במזרח ואנוכי בסוף מערב".
למרות שמדובר בתפילת נשים, עדיין, רוב הפיוטים שעולים על הבמה, נוצרו בידי גברים, מה שקצת מעיב על כוונתו המקורית של הערב. באקט ספונטני לגמרי מעלה דר לביא לבמה את פרו' אביגדור שנאן. שנאן מודה שהנשים נפקדו מרשימת הפייטנים שההיסטוריה אוהבת לזכור כמו אבן גבירול, ר' יהודה הלוי, ואלחריזי, לא בגלל שלא היו טובות, אלא מכיון שהגברים היו טובים יותר.
מיכה שטרית מודה שלא ברור אם העדנה לה זוכה סצנת הפיוט היא עוד טרנד אמנותי חולף או אחד כזה שיישאר איתנו להרבה זמן. אולי.
מה שבטוח, במסתרים, תפילות ימשיכו להילחש. נשים ימשיכו להתפלל.
נא להמתין לטעינת התגובות
