נציגי העם היהודי באיים הקריביים
ספר חדש חושף את עולמם של צאצאי מגורשי ספרד ופורטוגל, שהתאהבו בחופי הטורקיז המשגעים בים הקריבי ובחרו לחיות כיהודים בלב האיים האקזוטיים
בצוואתו כתוב שיש לו אדמות בשאנז אליזה בפריז, שממשלת דנמרק חייבת לו כסף על שתי ספינות עם סחורה, ושיש לשלם מרכושו סכום קבוע לאחיו המתגורר בירושלים. רבים העוברים ליד המצבה ומנידים את ראשם בתדהמה נוכח הסיפור המוזר מופתעים לגלות שעל קבוצת האיים האקזוטיים חיה בעבר קהילה יהודית תוססת וייחודית, שבעשורים האחרונים הולכת ונעלמת אל בין דפי ההיסטוריה.
ההיסטוריה של יהודי האיים הקריביים מתחילה במאה ה-16. בעוד מרבית יהודי אירופה נדחקו בשנים ההן לגטאות אפלים ודחוסים, נטולי זכויות אזרח, כבר שגשגה קהילה יהודית מפוארת באותו חלק מרוחק של העולם.
סיפורם מסופר לראשונה בספר שתורגם לאחרונה לעברית בשם "בני האומה היהודית באזור הקריבי". מחבר הספר הוא מרדכי ארבל, יושב ראש מכון המחקר בקונגרס היהודי העולמי. ארגון זה גם סייע בהוצאת הספר, שיצא בהוצאת הספרייה הציונית בעריכתו של עמוס יובל.
הפרק הקריבי בתפוצה היהודית, כותב ארבל, מתחיל עם גירוש ספרד. כמאה אלף יהודים חצו את הגבול לפורטוגל בעקבות חתימת צו הגירוש בשנת 1492. פורטוגל , כך ידעו, מוכנה לקבל אותם לשמונה חודשים בלבד ולא בחינם. שמונה קרוזדו זהובים, זה היה מחיר הכניסה לראש. כדי להימנע מפגיעה כלכלית חמורה שתיגרם אם ייאלץ לגרש את היהודים גם מארצו, הטביל מלך פורטוגל בכוח את הילדים ובהמשך גם חלק גדול מהמבוגרים, שהפכו למומרים, או ל"נוצרים חדשים".
ב-1547, כאשר כוננה גם בפורטוגל אינקוויזיציה, שנודעה כאכזרית אף יותר משכנתה הספרדית, הבינו הנוצרים החדשים שעליהם ליטול שוב את שק הנדודים ולצאת לדרך. רבים הגיעו בדרך לא דרך למדינות פרוטסטנטיות במערב אירופה, שבו עם הזמן ליהדות והקימו קהילות. אחרים נדדו למושבות הספרדיות והפורטוגזיות בעולם החדש. כך מצאו חלקם את הדרך גם לאיי האוקיינוס האטלנטי, וביניהם לאיים הקריביים, שנתפסו אז כרצועת חוף פראית בצפונה של דרום אמריקה: ג'מייקה, קורסאו, מרטיניק, ברבדוס, האיטי ורבים נוספים.
אחרי שנים של נדודים התרגלו היהודים בהדרגה לנוף החדש שסבב אותם, מלא בג'ונגלים ובדקלים. רבים התאהבו בחופים המשגעים, בצבעי טורקיז, מלאים באלמוגים וחול בצבעי צהוב-אדמדם. השמים נצבעו כחול, שהתחלף מדי פעם בסופות טרופיות פתאומיות. "ברחנו מהרדיפות, מהשלגים ומהכפור באירופה כדי להגיע למקומות היפים האלה, שהאדמה בהם פורייה והאקלים נוח", כתב לימים
אט אט החלה הקהילה להתגבש, עד שחבריה החלו לכנות את עצמם "אנשי האומה היהודית של האיים הקריביים". בתוך זמן קצר החלו אנשי הקהילה ליהנות מפריחה כלכלית יוצאת דופן. הם התמחו בגידול של פירות טרופיים ובסחר בהם, בעסקי ספנות ובנקים וכמובן בגידול סוכר ובזיקוקו. הם היו חדשניים ויצירתיים.
הם דיברו ספרדית ופורטוגזית, והיו להם קשרי מסחר ענפים, בעיקר בזכות קרובי משפחתם שהיו מפוזרים בכל קצה רלוונטי של הגלובוס. עם הזמן הם החלו גם לתווך ולגשר בין מעצמות העולם החדש שנאבקו על השליטה הכלכלית באיים. בשל שליטתם בכלכלה, הם זכו בהטבות וביחס מצוין.
סחר העבדים היה באותה עת גורם רב חשיבות במסחר שבין המושבות. המעצמות עשו כל שביכולתן כדי ליצור לעצמן מקורות לאספקת עבדים. גם בעלי המטעים נזקקו לעבדים. חלק מהאיים, כמו קורסאו בראשית דרכה, הפכו למחנות מעבר עבור משלוחים של עבדים מאפריקה למושבות האזור.
הידיעה במלואה מפורסמת במוסף השבת של מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
