עלו על הסוס
הם מסתובבים יחפים, אוכלים כמה שהם רוצים ולפינוק נהנים מעיסויים ומדיקורים. הייתם מאמינים שמדובר בסוסים? "המטרה שלי היא לתת אלטרנטיבה ליחס הטכני והמכני שסוסים מקבלים ונותנים בבתי הספר לרכיבה", אומרת ליאת שנהב שהקימה חוות סוסים בכפר אביב. "הסוס הוא חיית בר וצריך להבין איך הוא חושב לפני שרוכבים עליו"
שנהב, מדריכת רכיבה והאישה היחידה בארץ העוסקת בטילוף (טיפול בפרסות), מציגה השקפה יוצאת דופן על גידול סוסים. היא מאמינה שסגירתם באורווה היא התעללות ושהאביזרים ששמים עליהם גורמים לסבל ולנזקים בריאותיים. גם שיטת הרכיבה שהיא מלמדת מבוססת על התחשבות בצורכי הסוס, לא פחות מאלה של הרוכב.
היא רוכבת מילדות, השתתפה בתחרויות ובגיל 16 נסעה לאנגליה ללמוד הדרכת רכיבה. "הרגשתי כבר אז שמשהו מאוד טכני בהדרכת הרכיבה בארץ ושהקשר עם הסוס מתפספס". עם תעודה מטעם התאחדות הרכיבה באנגליה יצאה לתור את האיים הבריטיים, נתקלה בקבוצת צוענים והצטרפה אליהם, כשהיא מתרשמת מהקשר הטבעי בינם לבין סוסיהם. "הסוסים משוחררים וחוזרים להירתם לעוד מסע כל כמה ימים, ויש המון חיבה ואהבה ביניהם לבין המטפלים. זה משהו באוויר, אולי זאת הלחישה לסוסים".
אחר כך עבדה בחוות סוסים בווילס, וגם שם מצאה סוסים שחיים בעדר באחו והרמוניה בין סוסים לאנשים. בארץ עבדה כמדריכת רכיבה בכמה חוות ואז פתחה חווה משלה. "המטרה שלי היא לתת אלטרנטיבה ליחס הטכני והמכני שסוסים מקבלים ונותנים בבתי הספר לרכיבה. הרכיבה, שצריכה לבוא משיתוף ומאהבה, הופכת לדיון אם העקבים ברגליים מספיק למטה ואם הסוס 'על המתג' כמו שצריך. הסוס הוא חיית בר וצריך להבין איך הוא חושב לפני שרוכבים עליו".
כדי לעשות את זה טבעי ככל האפשר, הסוסים חיים אצלה באחו. החיים בבידוד בתא באורווה מגבילים, לדבריה, את יכולת התנועה של הסוס, פוגעים בזרימת הדם בגופו ובמצבו הנפשי. "סוסים חייבים להיות במגע ובקשר עם בני מינם, זו חיה ידידותית ומאוד מתקשרת. סוס שכלוא באורווה עלול להתנהג בצורה לא צפויה".
אבל כאן לא תמו הצ'ופרים. הרכיבה בחווה נעשית ללא מתג בפה ועם אוכף מיוחד שלא מעיק על הגב. "המתג הוא גוף זר שמפריע, מכאיב וגורם נזקים לטווח ארוך. הלשון נלחצת אחורה ודוחקת את הוושט ואת קנה הנשימה ויוצרת נזקים לריאות בזמן מאמץ, לפעמים נוצרים גם שברים וסדקים בלסת". במקום מתג היא משתמשת ב"ראשיית בית", רצועות עור שמורכבות על פני הסוס עם הצלבה מתחת ללחיים.
גם האוכפים ידידותיים יותר לסוס. "באוכף הסטנדרטי יש שלדת עץ שמייצבת את הרוכב אבל גורמת לחץ, כאבים ואי נוחות לסוס. אצלי יש אוכפים מיוחדים בלי שלדת עץ, שעשויים מצמר כבשים, זמש ושכבת קצף שבולמת זעזועים. לרכוב על אוכף כזה זו חוויה מדהימה גם לרוכב. מרגישים את התנועה של הסוס, ללא הפרעה". שיטת הרכיבה המיוחדת שנקוטה אצלה מקלה גם היא על הסוס ומאפשרת לו תנועה חופשית. "לא מחזיקים אותו במקום גבוה ולחוץ וגם לרוכב זה יותר נוח, כי הוא משתלב בתנועה של הסוס".
ולעניין הרגליים היחפות. לפני שמונה שנים נתקלה שנהב באינטרנט ב"תנועה לסוס היחף". וטרינרית גרמנייה בשם ד"ר הילטרוד שטרסר, פיתחה שיטה שבה נמנעים ממנעלי הברזל ובמקומם מטלפים את הסוס
אחרי שעברה קורס טילוף של שנה וחצי אצל שטרסר בגרמניה, שכלל גם תזונה משלימה וטיפולים אלטרנטיביים לסוסים (ואף תרגמה לעברית את ספרה "חיים שלמים של כשירות", העוסק בהחזקה טבעית של סוסים), שנהב היא האישה היחידה בישראל העוסקת בטילוף. מדובר בעבודה פיזית קשה, שעל פניה נראית גם מסוכנת; אבל שנהב מספרת שאחרי הרגל הראשונה, הסוסים משתפים פעולה ונשבעת שהיא שומעת אותם אף נאנחים בהקלה.
"בגרמניה ראיתי בחורה קטנה שעבדה על סוס ענק, הרימה לו את הרגל כאילו כלום. אין כאן מקום לכוחניות. בארץ נשים לא עוסקות במקצוע הזה, כי הוא נחשב גברי".
לשנהב לא מעט תוכניות לעתיד. היא בונה עכשיו בריכה לטיפולים הידרותרפיים לסוסים ומתכוונת להקים שמורה לשיקום בעלי חיים גדולים, בתנאים טבעיים. במקביל היא רוצה להפיץ את הידע שלה בקרב בעלי סוסים ומסייעת בטיפול בסוסים עזובים ב"צער בעלי חיים ישראל, תל אביב". " אפשר לגדל סוס באופן טבעי גם בשטח קטן ובהשקעה מינימלית", היא אומרת. "אני רוצה לעורר מודעות, כי אנשים שמחזיקים סוסים, צריכים לדעת איך לעשות את זה בלי לפגוע בהם ".
נא להמתין לטעינת התגובות
