"כת נרגנת, נוקמת ונוטרת"
מועצת יש"ע? צדיקים. "האחראי על 'בשבע'"? מגלגל עיניים. קריאה לסרבנות? חוצפה. הרב אבינר? גאון ועניו. באיגרת שפרסם, תוקף בחריפות הרב אלי סדן ראש המכינה הקדם-צבאית בעלי: "האם נאמץ תפיסת עולם נמוכה של קבוצות שוליים מכוערות"
"האם אמנם אין גבול לחוצפה?" שואל הרב סדן, "כשהחלו לכנות את אנשי מועצת יש"ע – אלה הצדיקים שעמלים שנים רבות במסירות נפש מופלאה להרחיב גבולות התיישבותנו... כשהחלו לכנותם 'מועצת רשע' או 'מועצת פשע', מפני שלא הסכימו לנקוט בדרך של אלימות, נשכתי שפתיי ושתקתי".
הרב אלי סדן, 58, הקים בשנת 88 את המכינה הקדם-צבאית הראשונה. מדי שנה מתגייסים בוגרי המכינה לצה"ל ונחשבים לחיילים איכותיים. קצינים רבים שלמדו בעלי משרתים היום בכל יחידות צה"ל.
באיגרת, יוצא הרב בגלוי כנגד עמדתו הברורה של עיתון "בשבע" בעד סירוב פקודה ונקיטת דעות אנטי ממלכתיות: "כשהחלו להשתלח בבוגרי המכינות... כשכינו אותם 'בעלי פרופיל צבאי גבוה אך בעלי פרופיל מוסרי נמוך', ככה פשוט, חד וחלק, בהכללה, רתחתי בקרבי – ושתקתי. (ליתר דיוק הלכתי להיפגש עם האחראי על העיתון וזה גלגל עיניו לשמיים, והכל המשיך כשהיה)... שאלתי את עצמי האם אמנם אין גבול לחוצפה, אך שתקתי".
בהתייחסו לביטויים הקשים שהופנו כנגד חיילים ואנשי צבא, כותב הרב סדן: "כשהתחילו להגיע אליי עדויות על אנשים שאינם מוכנים להעלות על רכבם חיילים המסכנים חייהם למען עם ישראל – כיוון שהם שייכים ל'צבא הגירוש'...כשראיתי קצין בכיר נאלץ ללכת לחתונה עם מאבטחים, וקצין בכיר שנאלץ להתפלל בביתו כי מתפללי בית הכנסת הבהירו לו שעדיף
בעניין היחס המשפיל כלפי הרבנים כותב הרב סדן: "כשכינו את 'הרבנים הממלכתיים' – 'הרבנים קרח דתן ואבירם', והסבירו במאמר ארוך שבוודאי היו פוסקים הם למיילדות העבריות לרצוח את התינוקות, כי זוהי גזירת מלכות, וחיי תינוק בן יומו אינם אלא מדרבנן – שאלתי את עצמי האם אמנם אין גבול לחוצפה, אך שתקתי".
הרב סדן מנמק את הבלגתו עד כה ואומר כי: "מכיוון שעל תופעות חמורות מסוג זה ניתן לומר ש'אין אדם נתפס בשעת צערו'. הכאב והייסורים הנוראיים שעברנו כולנו – בגירוש יהודים צדיקים מעל אדמתם על ידי ממשלה כושלת – יכולים להעביר אדם על דעתו; קיוויתי שאם נתעלם מביטויים אלו יירגעו הרוחות, ואולי נזכה וישוב השלום למקומו".
הרב סדן יוצא להגנתו של הרב אבינר שספג עלבונות בגין התנגדותו לסירוב פקודה וכותב: "כשראיתי איך מבזים את הרב הגאון החסיד והעניו הרב שלמה אבינר שליט"א ומפיצים עליו שקרים ועלילות שפלות – התפוצצתי, אבל הרב אבינר שליט"א דרש ממני להתאפק ולשתוק – ונאלצתי לציית להוראתו. נשכתי שפתיי".
על פינוי עמונה, כותב הרב סדן: "אני רוצה להבין איך אפשר לקרוא לאסון נורא זה בשם 'ניצחון', ואיך אפשר לקרוא לזוועה שהתרחשה שם מודל ראוי לסגנון חדש של מאבק, או בנוסח שהוכרז שם ברמקולים: 'באנו הנה למחוק את חרפת גוש קטיף' זה צורם כל כך, שאיני יכול לעבור על זה בשתיקה. איזה ניצחון הוא כאשר יהודים שונאים זה את זה? איזה נצחון הוא כאשר שוטרים מאבדים שליטה על עצמם ומאבדים צלם אנוש? מי ניצח? עם ישראל? או אולי היצר הרע של שנאת חינם הוא זה שחגג ניצחון חשוב! האם שיירת האמבולנסים הארוכה שירדה מן ההר נחשבת לניצחון? האם אבדה לנו הרגישות היהודית, האנושית? איך אפשר לכנות את האסון הזה ניצחון?! אנחנו שגדלנו על ברכי הרעיון של אהבת חינם – אנחנו היום נאמץ תפיסת עולם נמוכה של קבוצות שוליים מכוערות – שרק בכוח נשיג את מטרותינו הקדושות? – מה קרה לנו".
את האיגרת בוחר הרב סדן לסיים בקריאה אישית ל"נוער הנפלא": "כולכם כאחד – קומו ואמרו בפה מלא לכל המסיתים אתכם לכוחניות: אנחנו לא מכירים את שפת השנאה והכוחניות, אנו מכירים רק את שפת האהבה והאמונה! לא, לא תטעו אותנו – העצה להיאבק בכוח היא עצת היצרא בישא של שנאת חינם".
נא להמתין לטעינת התגובות
