יותר חכם מצודק
אביעד הכהן מסביר כי החלטת בג"ץ היא עוד שלב בריקוד על החבל הדק בין הדת למדינה
סאגת העתירות בנושא החלה בראשית שנות ה-70. בג"ץ מצא תמיד את הדרך שתביא לתוצאה הרצויה. בשנות ה-70 היו אלה "זכות העמידה" וה"אינטרס האישי של העותר" (שבינתיים פג תוקפם והלכו לבית עולמם). באמצע שנות ה-80 היה זה "היעדר תשתית עובדתית". בשנות ה-90 כבר רמז בג"ץ שהסאה הוגדשה ושלח את הממשלה לפעול לעיגון הסדר הפטור בחקיקה.
בינתיים הלך ותפח מספר דחויי השירות: מ-500 בשנת 48', ל-4,500 בשנת 66', 17 אלף ב-86', ועד ל-מעל 30 אלף בשנות האלפיים.
לנוכח מסה קריטית זו פגה גם סבלנותו של בג"ץ. בצר לו, פנה לשדה החוקתי שיריעתו גמישה למדי. לצד דברים נוקבים בדבר הפגיעה בעקרון השוויון ו"כבוד האדם", נתלו שופטי הרוב, בניואנסים שונים, בקרנות ה"מידתיות" – אותה דרישה שקובעת שכדי לפסול חוק, על הפגיעה הנטענת להיות מיועדת "לתכלית ראויה", אבל גם להיות גם ב"מידה שעולה על הנדרש".
מידתיות זו, מטבע הדברים, היא כמו מסטיק. לא ניתן למדוד אותה ובית המשפט יכול לנהוג בה כראות עיניו: ברצותו יקצרה, וברצותו ימתחה. "הכל לפי הנסיבות".
הנשמה מלאכותית
בהנמקה שנראית על פניה מאולצת למדי, החליט בית המשפט, לאחר שדרש בשבח השוויון וכבוד האדם, לעשות "סיבוב פרסה" למען הסובלנות והשלום, והכריע הכרעה שהיא יותר חכמה מצודקת.
ביודעו כי לא ניתן לגייס את כלל בחורי הישיבות בכפיה, הותיר בג"ץ לממשלה פרק זמן נוסף, ששיעורו המדויק כמובן הוא בגדר הבלתי נודע, ליישום חוק טל ב"מבחן החיים". הגם שהחוק גוסס, והיה שכיב מרע מרגע לידתו, נתן לו בג"ץ סיכוי נוסף של הנשמה מלאכותית.
בינתיים, אל דאגה, יפרוש חלק משופטי
ההרכב הנוכחיים מכהונתם, ובראשם הנשיא ברק, ותפוח האדמה הלוהט יונח, וסביר להניח שיונח, לפתחם של שופטים אחרים.
רק שופט המיעוט, המשנה לנשיא חשין, העדיף להימנע מהתנצלות. הוא קובע באופן נחרץ, שבניגוד למתבקש מערכי היסוד של מדינת ישראל, תוכנו של חוק טל, ובעיקר הפארסה של אי-קיומו הלכה למעשה והותרתו "אות מתה" בספר החוקים הישראל, בלתי חוקתיים ודינם להתבטל. חשין מסביר זאת בהיות החוק נוגד את ערכיה, הן היהודיים והן הדמוקרטיים, של מדינת ישראל.
ד"ר אביעד הכהן הוא דיקן מכללת "שערי משפט" ומתמחה במשפט חוקתי ובענייני דת ומדינה
נא להמתין לטעינת התגובות
