גזענים קטנים
לבן-דרור ימיני נמאס מהגזענות של כותבי הטוקבקים באינטרנט. הגיע הזמן שהשפויים ישתלטו על הבמה
אני מרגיש כמו אלה מהשמאל האנטי-ציוני, שאני מתעב אותם, שמאמרים שלהם מתפרסמים באתרים אנטישמיים, וגדולי הגזענים מחבקים אותם. גם אותי, מתברר, מחבקים הגזענים. הם לוקחים את הדברים שכתבתי ומעוותים אותם לחלוטין כדי לקדם את האג'נדה הגזענית שלהם.
אז הקשיבו לי גזענים קטנים: אין לי שום חלק ונחלה בגזענות המכוערת שלכם. כתבתי, ואחזור ואכתוב, שהלקח מהשואה הוא כפול: גם הומניזם, גם כבוד האדם, באשר הוא אדם, אבל גם שלילת הפייסנות ועמידה קשוחה מול גזענים.
לצערי, רבים מדי מעדיפים רק לקח אחד. השמאלנים הרדיקלים, שגם תגובות שלהם מתפרסמות, הופכים את הציונים ל"ציו-נאצים". האנטישמים ששים על כל התבטאות שלהם. הימנים הרדיקלים רוצים גזענות נטו: שלילת זכויות של ערבים, רק משום שהם ערבים. גם אלה, בדיוק כמו התאומים שלהם משמאל, משרתים את הגזענים והאנטישמים.
בארץ הזאת יש מאות אלפי ערבים נאמנים. יש לנו איתם מחלוקת פוליטית, אבל מחלוקת אינה עילה לגירוש. רק אותו מיעוט, ומדובר במיעוט, שמצהיר על הזדהות עם חיזבאללה והחמאס, שמצהיר על כוונתו ורצונו להקים חליפות איסלאמית על חורבות מדינת ישראל – ראוי לשלילת אזרחות.
אבל התשובה של חלק מהטוקבקיסטים לגזענות היא גזענות. כי לבעלי מוח קטן – לגזענים תמיד יש מוח קטן - הדברים הללו אינם ברורים. הם נועדו, לפחות, לבעלי המוח הקצת גדול יותר, שמסוגלים להבין את הדבר הפשוט הזה.
כל זה מעורר מחשבות נוגות על חופש הביטוי באינטרנט. הרושם שנוצר מעיון בבמה החופשית, החופשית ביותר שאפשר להעלות על הדעת, יוצר עיוות מוחלט של קשת הדעות. אין שום קשר, למשל, בין תוצאות הבחירות, בהנחה שאלה משקפות את קשת הדעות, לבין קשת הדעות בטוקבקים. אז איך אפשר לטעון שהבמה הזאת משרתת את חופש הביטוי?
יש יתרונות לטוקבקים. פה ושם, יש תגובות רציניות. אפילו אני, ככותב, זוכה לתגובות שמוסיפות מידע רלבנטי, ולעיתים, צריך להודות, פורסמו תגובות עם נימוקים כל כך רציניים, שגרמו לי לחשוב על עמדה כזאת או אחרת שהבעתי.
ויש עוד יתרונות. למשל, הטוקבקים מאפשרים ביקורת בוטה, שוצפת, קוצפת, נגד כותבים החשודים בהשתפנות מול העורך, העורך הראשי, או בעלי העיתון. גם אם 90% מהתגובות בנוסח "נמרודי משלם לך כדי לכתוב את זה" הן זבל לא אורגני, עדיין יש תגובות בהקשר של קשרים, ליקוקים ואינטרסים של בעלי עיתונים או עורכים, שבהחלט ראויות לפרסום.
אז מה עושים? הפתרון האידיאלי הוא סינון הזבל הגזעני הבוטה ופרסום התגובות הענייניות, גם אם יש בהן עמדות בוטות, מרגיזות, קיצוניות. אלא שאז אנו מותירים את העניין לשיקול דעת של עורך או עורכת תורנית של הטוקבקים. מהר מאוד אפשר לגלוש לשיקול דעת שיצנזר גם תגובות ראויות. ואם כבר מתחילים בשיקול דעת, אז חיש קל יהיה מי שיעלים מעינינו גם תגובות
המסקנה העצובה היא, שאין אפשרות לממש פתרון אידיאלי. למרות שפע הטוקבקים הגזעניים, ולמרות שמדובר בעיוות ובסילוף של חופש הביטוי – המצב הקיים עדיף.
ועוד מסקנה: כמו בפוליטיקה, כמו בפובליציסטיקה, הגיע הזמן שגם בבמות הטוקבקים, השפויים יצאו מהחורים. אם הם משאירים את הבמה לגזענים, מימין או משמאל, העיוות רק כובש לבבות.
אז כן, המפתח נמצא אצל השפויים, מימין ומשמאל. אם הם ימשיכו להפקיר את הבמה, אז מה שקורה בטוקבקים יקרה גם בפוליטיקה. ראו, הוזהרנו.
ועוד משהו: העמדה הנוכחית של הח"מ בזכות המשך פרסום הטוקבקים, למרות הגזענות, למרות העיוות, וללא צנזורה, אינה החלטית. עיתונים נוספים בעולם, למשל "הגרדיאן", מאפשרים לאחרונה פרסום טוקבקים, אבל עם סינון מחמיר יותר.
ייתכן שבעתיד יהיה צורך בחשיבה נוספת. ואולי, מי יודע, מישהו כאן יפרסם באחד הטוקבקים עמדה שונה ומשכנעת יותר. לו יהי.
