סיציליה בעברית
הניסיון לטאטא מתחת לשטיח את פרשת פריניאן הולך ונחשף בפני ועדת זיילר * גם אם חלק קטן מן העולה בעדויות הוא נכון, זה מספיק כדי לטלטל את צמרת המשטרה ולסלק כמה מבכיריה * עוברים מן האתרוג ללולב
מפני שמסכת העובדות הנחשפת בפני השופט בדימוס ורדי זיילר וחברי הוועדה נורית שניט ועוזי ברגר מבעיתה. יד במשטרה רוחצת יד, ואצבע מטמאה אצבע, וכבר אמרו חכמים שכאשר "רבו בעלי הנאה, נתעוותו הדינים ונתקלקלו המעשים ואין נוח בעולם. . . ומשרבו לוחשי לחישות בדין רבה חרון האף בישראל ונסתלקה השכינה".
מחוז דרום במשטרה הפך לסיציליה בעברית. מי היה מאמין? שוטר (צחי בן-אור) רצח עבריין (פנחס בוחבוט) בשליחותה של משפחת הפשע פריניאן. בן-אור נטה להיות עד מדינה נגד שולחיו. בפרקליטות המדינה (עדנה ארבל, יסכה ליבוביץ) היססו להעניק מעמד של עד מדינה לרוצח. החלטה סבירה למועדה ושגויה בדיעבד.
הרוצח הזהיר את שוטרי ימ"ר דרום, היחידה המרכזית של המחוז הדרומי (אמיר גור), כי יש ביחידתם סוס טרויאני של משפחת פריניאן (יורם לוי). זה לא הוכח. רק נרמז. אולי זה שקר, אבל נדרשה זהירות.
כעבור זמן רצה מפקד מחוז דרום (משה קראדי) למנות את לוי למפקד הימ"ר. גור, שכיהן קודם בתפקיד, הזהירו מפני מינויו של לוי. אבל קראדי התעקש. הוא עקף בדיקת פוליגרף שנעשתה ללוי ולא ניפקה תשובה ברורה באשר לקשריו עם משפחת פריניאן, והתעלם מהמלצת הבודק לערוך מבחן חוזר. קראדי מינה את לוי. לוי קיבל את תיק רצח בוחבוט. במקסיקו נרצח העבריין הנמלט בןאור. כלום לא קרה? גרוע מכלום אירע.
שוטרים ואזרחים הגונים לא יכלו לעצום עין. אמיר גור היה ראשון בין שווים. גדי סיסו, שנשלח לחו"ל ופגש שם את המפכ"ל האדיש שלמה אהרונישקי, לא הצליח לעורר את עניינו בפרשה. גם "האדם הסודי", שזהותו עדיין סוד כמוס. הם היו קבוצת הטובים. אלה שדיברו וטחנו והתריעו בציבור וברחוב ובמתקני המשטרה, שצמרתה התעלמה.
לא סתם התעלמה. בשקט-בשקט ובאין רואה סגר קצין (אהרון זרגרוב) את תיק הרצח של בוחבוט בטענה שאין חשוד. זה היה עיוות נורא של האמת. כנראה, שקר גס. לדבריו, רק בימים אלה בפני ועדת זיילר, עשה כן בהוראת הבוס שלו יורם לוי - זה הקצין שהמשטרה הוזהרה מפני קשריו עם האחים פריניאן, ובכל זאת מונה על ידי קראדי לפקד על ימ"ר דרום.
סגירת התיק גבלה בחרפה. ההודעה הועברה לפרקליטות מרכז ולא לדרום. כי במרכז לא ידעו כלל במה מדובר, ואילו בפרקליטות דרום מצויה יסכה ליבוביץ הבקיאה, שעלולה להציק בשאלותיה.
צמרת המשטרה נעה על הציר שבין פשע לרשלנות פושעת. אולי לא פשע לפי ספר החוקים, אבל במהות.
משהגיעו מים עד נפש מסר "האדם הסודי", שאינו יכול להחריש, את החומר לעיתונאית ד"ר אילנה דיין. בתום חקירה מאומצת היא פרסמה שתי כתבות. דיין ניווטה באומץ לב ובישרות לב, אבל "רבו לוחשי לחישות בדין", ומכונת הטיוח נכנסה
טיוח בראשות המחלקה לחקירת שוטרים, שכבר כשלה בעניין. בדיקת פוליגרף שערכה לאחיו של הרוצח אריאל בן-אור התגלתה כשטחית. הוא הוצג כשקרן רק כדי לסתור ולהביך את דיין. אך בבדיקת פוליגרף נוספת במרחב ירקון יצא דווקא דובר אמת.
מגוחך מכל היה שהקצין סיסו העיד בפרטנות, אך כבר למחרת נכתב במחלקה לחקירות שוטרים דוח שטיהר את לוי והביך את דיין. חלף זמן רב עד שרונן טל פרסם ב"ידיעות אחרונות" כיצד באמת התנהלה המחלקה לחקירות שוטרים. נדמה שצריך לחקור אותה. אבל מי יחקור את החוקרים?
הדוח המטהר את המשטרה היה אות לשמחה גדולה בקרב צמרת כחולי המדים. אין שמחה כשמחה לאיד. לבד ממעטים. עדי מאירי מקול ישראל, יובל יועז מ"הארץ", מרדכי גילת מ"ידיעות אחרונות" וגם אני לא קנינו את הטיוח. דיין נבוכה והתמידה, עזרא התעקש, השלישייה זיילר-שניטברגר הפכה לוועדה שחקרה כראוי, ובאיחור התברר כי לא הופרכה שום עובדה שפורסמה בכתבת הפתיחה ב"עובדה".
צמרת המשטרה הזיעה על הדוכן. קציניה נמלטו להעיד בדלתיים סגורות. חלק בגלל הסודות, חלק בגלל בושת הפנים. אפילו רובי גלבוע - מקורבו של יורם לוי - אישר כי עשה הנחה למשפחת פריניאן, שבניה נמלטו ממעצר חוקי, נתפסו והועמדו לדין על רצח, וכלואים עד שייחרץ דינם במשפט.
הגיבור המרכזי, האומלל-משהו, היה קצין המשטרה גור. הוא התהלך ברחובות במין כפייתיות והזהיר מפני משהו נורא. לא מכבר לקה בלבו. סיפרו לי כי בהיותו בטיפול נמרץ באיכילוב, הפציר ברופאו פרופ' אריה רוט לאפשר לו למסור עדות נוספת לפני ועדת זיילר. רוט הבין כי לטובת בריאותו של החולה הנרגש לא כדאי לאסור עליו. כמה ימים אחרי שחרורו מבית החולים חזר גור אל דוכן העדים בוועדת זיילר. חרף מצב בריאותו התעקש להעיד בעמידה.
קראדי סיפר לוועדה על שיחתו עם גור לפני מינוי לוי. הוא יזם אותה לצורכי כסת"ח, כאילו התעניין בביקורת. אבל גור הפתיעו באזהרה חריפה מפני לוי. דווקא משום כך תמוה שקראדי לא נענה להערת הבודק כי ראוי להעביר את לוי לביקורת נוספת בפוליגרף. לאחר מכן היו ששאלו: "מי ממנה את מי לתפקידים חדשים במשטרה? קראדי את לוי, או לוי את קראדי?".
גור ודיין לא היו לבד. עוד אנשים רצו לשפוך אור. לספר איך המשטרה ידעה ושתקה. אחד מהם הוא אותו "אדם סודי", שביקש חסינות מפני פגיעה בו (הוא לא עבר כל עבירה). עורך הדין אליעד שרגא מהתנועה לאיכות השלטון נחלץ לסייע. אנשי התנועה נילי אבן-חן, צרויה מידד-לוזון ומאיר גלבוע ביקשו מפרקליטות המדינה להעניק לו חסינות. בקשתם נדחתה. תנועתם התעקשה. הפרקליטות הבינה כי בידי "האדם הסודי" מידע חיוני היכול להצביע על מגמה בצמרת המשטרה לטאטא את הפרשה מתחת לשטיח. נקבע דיון נוסף. פרקליטות המעוניינת בצדק תיענה לבקשתו. לו יהי.
בהקשר זה ראוי להרחיב: המלחמה בשחיתות הפכה לבון טון. עד לפני כמה שבועות חשבו שלוש המפלגות הגדולות שאיש אינו מתעניין בה. הליכוד התעורר באיחור, קדימה והעבודה טבלו ושרץ בידן. סיעת העל של מאות אלפים שלא התייצבו בקלפי, או הצביעו למפלגת הגמלאים, לימדה את ראשי קדימה, העבודה והליכוד שהשחיתות היא נושא עובד, נושם, נושף, מכעיס.
אחת ההוכחות לשינוי האווירה תיראה בעוד שבועיים בכנס מרכזי גדול למלחמה בשחיתות, שעורכת התנועה לאיכות השלטון בירושלים. ברשימת הנואמים מצויים אהוד אולמרט, עמיר פרץ, בנימין נתניהו ועשרות חברי כנסת ומשפטנים. לא במקרה החומות נסדקו והעיסוק במלחמה בשחיתות משתלם גם לפוליטיקאים, והם קופצים על כל מיקרופון. אופנה חדשה וראויה.
טיהור המשטרה יקדים, כנראה, את תיקון המוסדות האחרים. זה כבר קרה פעם, מזמן. הגור והדיין ו"האדם הסודי" והשרגא של היום היו אז ארבעה צעירים, שהבולט בהם היה חבר מפלגת העבודה בגלגולה הקודם אליקים העצני. הקבוצה נקראה "שורת המתנדבים" והם חשפו שחיתות.
השלטון נידה אותם. השופט זאב צלטנר דן אותם ברותחין. אבל בבית המשפט העליון יצא הצדק לאור והמפכ"ל ששיקר יחזקאל סהר הועמד לדין והורשע. זה היה בשנות החמישים והשישים. עכשיו גור ודיין ושרגא הם "שורת המתנדבים".
צמרת המשטרה המופקדת על אכיפת החוק טולטלה לפני כ-50 שנה , וזה מה שצריך להתרחש עכשיו. קראדי ניסה להסביר לוועדה כי היה עסוק בעניינים רבים וחשובים אחרים. זו תפיסת "האתרוג" מימי השחיתות של משפחת שרון כאילו מעשה חשוב דוחה התנהלות לפי שלטון החוק.
לשר החדש לביטחון הפנים אבי דיכטר אין זמן להתרווח בכורסתו. עוד לפני דוח ועדת זיילר, שחוקרת בנחישות ובהתמדה, אפשר להגיע למסקנה כי אם רק המזער העולה מן העדויות נכון - זה מספיק כדי לטלטל את צמרת המשטרה ולסלק ולנענע חלק ניכר מהעומדים בראשה.
תמה אסכולת האתרוג. הגיעה עת הלולב.
טוריו של דן מרגלית מתפרסמים בקביעות במוסף השבת של מעריב
margalit@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
