בקרוב גם דיוטי פרי
פקה קורהולה בא מפינלנד למעבר רפיח. עם שוטרים מ-16 מדינות וגנרל איטלקי אחד הוא עוזר לשמור על צינור החמצן של הרשות פתוח. נתב"ג 2000 במדבר
אחרי כמה דקות דוהרת השיירה דרומה על ציר סלאח א-דין. פנסי הג'יפ הראשון מהבהבים מלפנים, ומאחור קולות הסירנה של ג'יפ הליווי השני. כשביקשתי מלשכת אבו-מאזן לשלוח לי מלווה לנסיעה למעבר רפיח, לא דמיינתי מחזה כזה.
הקרקע מבעבעת ברצועת עזה. עשרות אלפי שוטרים פלשתינים ועוד כמאה אלף פקידים ועובדי מדינה לא קיבלו משכורות בין חודש לחודשיים, מעבר הסחורות במעבר קרני לישראל וממנה פתוח באופן חלקי בלבד ומתיחויות פוליטיות בין החמאס לפת"ח מאיימות להביא כל יום את סיר הלחץ האנושי הזה לפיצוץ. כשהשיירה מתקרבת לדיר אל-בלח במרכז הרצועה, פולט הקצין שאיתי אל מכשיר הקשר: "ג'עפר 1 לשאדי 2. אני רוצה שתעלו מולי לבדיקה כל חמש דקות".
הג'יפים דוהרים על כביש האספלט המחורץ בורות בואכה חאן-יונס. מכאן מתחיל שטח ההפקר האמיתי של הרצועה. הבוסים האמיתיים כאן הם הכנופיות החמושות. מדי פעם מגיעה מולנו מכונית ומאטה כדי לבחון את השיירה המוזרה. אחד מהג'יפים של המאבטחים לא לוקח סיכון, וממהר לחצוץ בין הרכב החשוד לב-מ-וו. הדבר האחרון שצריכים בלשכת היושב ראש זה עיתונאי שנחטף מידי משמר הנשיאות.
אחרי 40 דקות אנחנו ברפיח. כשמתקרבים למעבר הגבול מרגישים שינוי מיידי בנוף. קילומטר מהמתחם נראים שוטרים פלשתינים חמושים בכל פינה. מעבר רפיח הוא שסתום החמצן היחיד שממשיך לפעול ברציפות ושמחבר את עזה לעולם החיצון. הוא נפתח בנובמבר כחלק מהסכם מדיני-ביטחוני בין ישראל לרשות בחסות אמריקנית-אירופית. קונדוליזה רייס סיפקה את הלחץ על הצדדים וחוויאר סולאנה שלח את צוות הפקחים הבינלאומי, בפיקודו של הגנרל האיטלקי פייטרו פיסטולצי. חצי שנה אחרי הפתיחה סופרים שם 200 אלף כניסות ויציאות עד כה, ממוצע של 1,300 מעברים ביום. כששואלים פלשתינים הם אומרים שזה אולי הפרי החשוב ביותר עבורם מתוכנית ההתנתקות.
זו בדיוק הסיבה שסגירת מעבר רפיח היא אחד הסיוטים הגדולים ביותר של אבו-מאזן. בלעדיו, עזה באמת תהפוך לבית כלא. עליית החמאס לשלטון והשבעת ממשלתו של איסמעיל הנייה סיכנו את הפעלת המעבר: יושב ראש הרשות הבין כי אם החמאס ישלוט במקום, הפקחים יעזבו במקרה הטוב, וישראל תכבוש אותו מחדש במקרה הרע. הפעם אבו-מאזן לא נרדם בשמירה, כמו בכלא יריחו בפרשת רוצחיו של רחבעם זאבי, ומיהר להכפיף
כשמכונית השרד השחורה עוצרת בפתח המבנה המרכזי של המתחם, מקבל את פנינו סגן-אלוף ג'מאל אבו אל-פאהם, האחראי לביטחון במעבר. הקצין המוצק והמשופם מחייך ומעניק לחיצת יד מכאיבה. "ברוך הבא, הקולונל מחכה לך", הוא אומר. אנו עולים למשרדו של מפקד המעבר הקולונל מיסבח בחייסי, שממתין לנו עם כמה נציגים מצוות הפקחים האירופים.
"הגענו לכאן לפני כמה שבועות בהוראה ישירה של אבו-מאזן, כדי לוודא שהמקום מקבל את האבטחה הטובה ביותר", הוא מדגיש. "הפקחים האירופים הם אורחים שלנו וחשוב לנו לדאוג לשלומם, כי הם עוזרים לשמור על הגבול פתוח. הפקודות שקיבלתי אומרות לפעול נגד כל מי שמנסה להפר כאן את החוק, להתקיף את המעבר או להבריח חומרים אסורים. מי שייתפס יועמד לדין. בסופו של דבר מה שנמצא בראש סדר העדיפויות זה האינטרסים של העם שלנו".
חייליו של הקולונל פרושים, פוקחים עין. בכל דלת ניצבים לפחות ארבעה מהם. במבט כללי ספרתי 150 חיילים במתחם הלא-גדול הזה. מסביב לגדרות מסיירים כל העת שני טרקטורונים מהירים כדי לאתר פרצות וכוח גדול מאבטח את כלי הרכב של הפקחים, אחד מהם הוא שריונית שחורה ובוהקת עם סמלי האיחוד האירופי. "למרות מה שאתה רואה כאן יש לנו מחסור גדול בציוד", מציין אחד הקצינים הפלשתינים. "אין לנו מספיק כלי רכב, צריכים עוד מכשירי קשר וגם אין אספקה של נשק ותחמושת. בשביל שניתן ביטחון מלא, אנחנו צריכים עוד משאבים". המעבר נראה כמו מבצר, אבל ביתר הקילומטרים של ציר פילדלפי לשעבר לא הופסקה חפירת המנהרות, ואלה שמסרבים לתת להם לצאת או להיכנס דרך הדלת, יכולים לעשות זאת בנקל בין הגדרות או מתחת לאדמה.
סיור במתקני המעבר עצמו מגלה טרמינל לכל דבר. נתב"ג 2000 בלב המדבר. אולם יוצאים, אולם נכנסים, בידוק ביטחוני, החתמות דרכונים, מכס ואפילו מסלול אח"מים. אולי יום אחד גם יהיה כאן דיוטי פרי. למרות ההשקעה בעיצוב הטרמינל, חלק מהציוד מיושן ומכשיר שיקוף מושבת או מצלמה שהתקלקלה משבשים את התנועה כדבר שבשגרה. למרבה האירוניה, אומרים הפקחים, חלק מהציוד שדרוש למילוי ההסכם תקוע בארצות-הברית, באירופה ובישראל ופשוט לא מגיע לכאן.
בעמדות השונות ניצבים חברי הצוות האירופי עם הכומתות והאפודים הכחולים. מדריכים את העובדים הפלשתינים ומפקחים על ההתנהלות. 65 פקחים מ-16 מדינות משרתים כאן. איטליה מובילה עם 12 איש, אחריה ספרד, צרפת, גרמניה, פינלנד ושוודיה. נציגים הגיעו גם מרומניה, מדנמרק, מהולנד, מפורטוגל, מיוון, מאסטוניה, מאוסטריה ואפילו מלוקסמבורג. בארצות המוצא שלהם היו רובם שוטרי סיור או תנועה, מקצת האחרים שירתו במשטרת הגבולות. המפקדה שלהם התמקמה בבית מלון באשקלון ומדי יום הם נוסעים לרפיח. העבודה מתבצעת בשתי משמרות. בצהריים מתחלפים.
כשמדברים עם כמה מהפקחים עצמם, לא קשה להבין מה מביא אותם מאירופה הקרה לרפיח הלוהטת. "אני לא אשקר לך - משלמים כאן לא רע", אומר פקה קורהולה, אחד הפקחים. "אבל אנחנו גם מאמינים שזו משימה הומניטרית חשובה מאוד". הוא הגיע מפינלנד, שם שירת במשטרת הגבולות. את אשתו ושני ילדיו הוא רואה אחת לחודשיים ובשאר הזמן משוחח איתם בטלפון או מתכתב בדואר האלקטרוני. הוא ויתר הפקחים ממעטים לדבר. צנועים. "כשביקשו מתנדבים חשבתי על זה חמש דקות והלכתי על זה. אשתי אמרה לי שאם זו ההחלטה שלי, היא מקבלת את זה. בהתחלה הייתי בשוק, אבל מהר מאוד הבנתי מה קורה כאן".
חברתו לצוות הפיני יוהאנה סאנקלו נראית עוד פחות קשורה לסיטואציה, עם שיערה הבלונדיני ופניה העדינים. בתחילה היא היתה ראש צוות במעבר וכעת היא עובדת בחדר המבצעים המשותף בכרם-שלום. "עבדתי כבר באונר"א בעזה והבנתי את חשיבות המעבר, לכן רציתי לבוא לפה", היא אומרת. "ההורים בבית? הם לא מודאגים".
"זה מדהים לראות איך אנשים שהגיעו ממקומות כל כך שונים עובדים יחד בתיאום מלא", אומר בסיפוק הגנרל פיסטולצי, מפקד כוח הפקחים האירופים. הוא יליד העיר פארמה ובינואר מלאו לו 65. ב-12 השנים האחרונות, מאז נתקל לראשונה פנים אל פנים עם הסכסוך הישראלי-פלשתיני, הוא הספיק לא מעט: ב-1994 הקים את כוח הפקחים הזרים בחברון בעקבות טבח מערת המכפלה, ב-1996 היה אחד מראשי צוות הפקחים על הבחירות הראשונות ברשות וב-1998 היה חבר בצוות מעקב בינלאומי אחרי המצב בשטחים. בשנים האחרונות הגנרל קצת התרחק מאזורנו. חמש שנים הוא שירת בבלקנים, שם סייע בין השאר לשיקום המשטרה באלבניה. במקביל, שימש גם כמפקד המחוזות הצפון-מערביים במשטרת איטליה.
כשהגנרל הוותיק והמנוסה שמע על המשימה החדשה בעזה הוא לא היסס לרגע. "הכוח שלנו ברפיח הוא יחיד מסוגו עד היום", מציין פיסטולצי. "יש כאן כל כך הרבה גורמים מעורבים, והמורכבות רבה מאוד. אנחנו נמצאים במעבר כבר חצי שנה ואני יכול לומר שהמצב משתפר שם כל הזמן. גם המוטיבציה של האנשים גבוהה, העובדה שלא רק שאף אחד לא פרש, כולם ביקשו להאריך את החוזה".
פיסטולצי בקיא בפרטי ההסכם ברפיח, עד האותיות הקטנות ביותר, והוא ממהר להשתמש בכך בכל פעם שעליו לשמש כסנגור על פעילות אנשיו. "בהסכם כתוב בבירור שהמעבר הוא לא בשליטה ישראלית ולא בשליטה אירופית", הוא מדגיש. "הפלשתינים הם הריבון ואנחנו שם רק כדי להדריך ולפקח. אם יש בעיות בין הצדדים, עליהם לדבר זה עם זה ישירות ובשביל זה הקמנו חדר מבצעים משותף. אנחנו רק מתווכים במידה וחוסר ההסכמה נמשך".
במהלך החודשים שהמעבר פועל נרשמו לא מעט תלונות מצד ישראל, בעיקר מצד מערכת הביטחון. קצינים בכירים, לא בשמם כמובן, התריעו מפני חדירת מבוקשים דרך המעבר, הברחת אמצעי לחימה וידע טכנולוגי ועוד. הגדיל לעשות שר הביטחון לשעבר שאול מופז, שאיים כי ישראל תסגור את המעבר אם המצב יימשך.
פיסטולצי לא מתרגש. "כל הנהלים שנקבעו בהסכם מתקיימים במלואם", הוא מדגיש. "יש מצלמות וידאו שמעבירות את מה שמתרחש במעבר בשידור חי לחדר המבצעים המשותף והקצינים הישראלים יכולים לצפות מיד. המעבר פתוח לכל מי שמחזיק דרכון פלשתיני, ואפשר למנוע ממנו לעבור רק אם הוא חשוד בפלילים או בטרור. לשני הצדדים יש מאגר נתונים ואפשר לעצור חשודים לשש שעות כדי לברר את העניין. עם זאת, צריך להציג עדויות שבאמת קושרות אותו לפלילים או לטרור. היו הרבה מאוד מקרים שלא אושרה כניסה לחשודים והיו מקרים שכן. החוקים ברורים. לפעמים הישראלים אוהבים את זה ולפעמים לא".
אחד המקרים המפורסמים ביותר שהתרחשו מאז פתיחת המעבר היה בסוף דצמבר אשתקד. ראש ועדות ההתנגדות העממית והמבוקש מספר 2 ברצועה ג'מאל אבו סמהדאנה ביקשלצאת דרך רפיח ולעלות לרגל למכה. כשהיה בדרכו למעבר קיבל טלפון משירותי הביטחון הפלשתיניים שהבהירו לו כי אין טעם שיגיע, כיוון שלא יוכל לעבור.
פיסטולצי לא שש לדבר על המקרה הזה. "אני באמת לא רוצה להתייחס לשמות ספציפיים", הוא אומר. "אני רק יכול להגיד שזו בהחלט דוגמה לכך שיש מקרים שבהם חדר המבצעים המשותף מחליט שאדם לא יכול לעבור. אני לא רוצה לפרט יותר מכך, כי מדובר בנושא רגיש מאוד".
אבל היום אבו סמהדאנה נושא משרה רשמית במשרד הפנים ברשות, גם היום הוא לא יוכל לעבור?
"הכללים נשארו בדיוק אותו דבר ושום דבר לא השתנה. הוא יודע לבד לא להגיע, כי לא יאפשרו לו לעבור. לכן אני לא סבור שהוא אפילו ינסה".
פיסטולצי שמח שהמשמר הנשיאותי קיבל את האחריות הביטחונית למעבר, אבל לא תחלצו ממנו רמז לכך שהשינוי קשור למצב המדיני העדין עם ממשלת החמאס. "זו היתה בקשה שלנו", הוא מדגיש. "רצינו שתהיה במקום אבטחה מקצועית ככל האפשר, שתבוצע על ידי מנגנון ביטחון אחד בלבד. גם אני וגם האנשים שלי מרגישים בטוחים לגמרי ברפיח ואין מחשבות להוציא אותנו משם. המצב המדיני ברור - אנחנו לא מדברים עם החמאס, עד שהם לא יקבלו את תנאי הקהילה הבינלאומית ויכירו בישראל. צריך לתת להם זמן לגבש עמדה. עד אז אנחנו עובדים עם אבו מאזן".
נא להמתין לטעינת התגובות
