הוא משלנו
הוא פה מימי התנ"ך, שומר על אופיו היחודי לאורך אלפי שנים, השתתף במאבק להקמת המדינה וכמו העם היהודי בא"י - העשורים האחרונים הם שנות הפריחה שלו. תכירו את הכנעני - הכלב הכי ישראלי שיש
הטיפוס המקורי של כלבי השפיץ, עליהם נמנע גם הכנעני, התפתח במזרח התיכון כצאצא ישיר לכלב המבוית הראשון מלפני כ-13 אלף שנה. עם השנים התפזרו צאציו על פני תבל, ובכל מקום אליו הגיעו השתנו בהתאם לתנאי הסביבה המקומיים - כך נוצרו למשל ההאסקי הסיבירי, הבסנג'י האפריקני והדינגו האוסטרלי.
הכנעני שלנו התפתח במשך דורות רבים בארץ כנען, מסיני עד הגולן ושמר על דמיון רב לאבותיו הקדומים. בסוריה יש אומנם כלבים שמזכירים מאוד את הזן הכנעני, אך הם כבדים ומוצקים יותר, פרוותם ארוכה יותר, והם מותאמים לתנאי אקלים קר. גם במדבר סיני קיימים כלבים אשר מזכירים את הכנעני, אך הם קלים יותר ודומים גם למשפחת כלבי הרוח.
הכלב הכנעני שלנו הוא ככל הנראה הכלב הקרוב ביותר לאב-הטיפוס הקדום ממנו התפתחו כל גזעי הכלבים בעולם וגם כיום ניתן למצוא אותו בטבע בצורתו הפראית, בדרך כלל בשטחי בור במדבר יהודה, בגליל, בנגב, ובדרום הערבה. גם בגולן חיים כנענים, שאבותיהם היו כנראה מבויתים בעבר, עד שחזרו לחיי פרא, חברו זה לזה והיו ללהקות בר משוטטות, שמתקיימות מציד.
ישנם גם כלבים כנענים מבוייתים חלקים (בעיקר בקרב השבטים הבדווים) וכאלו המבוייתים לחלוטין ומגודלים ע"י חובבי חיות - אך זה כבר סיפור אחר לגמרי. הגבול בין כלבי הבר הטבעיים לכלבי הבדווים המבויתים חלקית דק מאוד. הכלב הכנעני המבוית חלקית נמצא עם המחנה הבדווי, אך אינו שייך אליו, הוא תמיד נמצא בתנוחה חשדנית של 'לוחם-בורח' וכמעט בלתי אפשרי לתפוס אותו.
על פי המסורת הבדווית נקבות הגזע הכנעני שייכות לאלוהים בלבד ולכן הן מעולם לא בוייתו. כאשר כלבה כנענית ממליטה לוקחים הבדווים את הגורים הזכרים בלבד בעוד הנקבות מושארות ברשות אימותיהן, מחוץ למחנה שם הן גדלות בתנאי בר. כתוצאה ממנהג זה נותר הכנעני כאחד הגזעים היחידים שהתפתחו כמעט ללא התערבות האדם, ובהתאם הוא שמר על תכונותיו הבסיסיות, והשתנה רק מעט בהתאם לתנאי הסביבה.
על פי חוקי הטבע, הכלבים ששרדו היו הבריאים והחכמים ביותר - אלו שהסתגלו לתנאי המדבר הקשים ושהתקיימו מציד ומאכילת נבלות ופסולת. התוצאה היא כלב מחוספס, מהיחידים שלהם יכולות פיזיולוגיות למניעת בזבוז נוזלים והתחממות יתר, המאפשרות לו יכולת הישרדות בתנאי מדבר, גם בטמפרטורות קיצוניות.
בין כישוריו הבולטים של הגזע בולטת יכולת מפותחת במיוחד לשמירה על טריטוריה - תכונה שהפכה אותו לחביב על שבטי הבדווים שנעזרים בו היום, כמו לפני אלפי שנים, לשמירה ולרעיית צאן.
בשנת 1934 התבקשה פרופסור רודולפינה מנצל, חוקרת התנהגות בעלי חיים ומהכלבניות הראשונות בעולם, להגיע מאוסטריה ארצה – פלשתינה אז, ולהקים יחידת כלבי שירות עבור ארגון 'ההגנה'.
מנצל, שעבדה בעבר עם כלבים גזעים אירופיים, ובכללם הרועה הגרמני והבוקסר גילתה כי הם סובלים מתנאי מזג האוויר הקשים שבארצנו הקטנטונת ולכן יעילותם בעבודה מוגבלת. בניסיון למצוא גזע שיתאים יותר למשימות 'ההגנה' צפתה מנצל בכלבי הפרא שבסביבת מחנות הבדווים ויישובי הדרוזים במדבר ומצאה שהכנעני הוא הגזע המתאים לצרכיה. מכיוון שהאמינה שאלו הם הכלבים המקומיים האמתיים של ארץ כנען העניקה מנצל לגזע את שמו - כנעני.
בעזרת
מנצל המשיכה בגידול הגזע ובטיפוחו, אגב שילוב של קווי דם חדשים מכלבי בר, וכך נשמרו תכונותיו המקוריות של הגזע. ב- 1953 כתבה מנצל את תקן הגזע של הכנעני, וכעשר שנים מאוחר יותר הכירה בו 'ההתאחדות הישראלית לכלבנות'. מאז נחשב הכנעני לגזע הלאומי של ישראל.
ב-1970 ייסדה מירנה שיבולת, רכזת הגידול של הגזע, את בית הגידול הראשון לכלב הכנעני - חוות שער הגיא. מאז, זה יותר מ-30 שנה, החווה היא המקור היחיד להפצת כלבים כנענים בקנה מידה עולמי. עד היום נשלחו כנענים ליותר מעשר מדינות בעולם, והם שגרירים נפלאים לישראל בכלל ולגזע בפרט.
כדי להגדיל את המגוון הגנטי מירנה שומרת על אותו עיקרון שהנחה את פרופסור מנצל - שילוב קווי דם חדשים מכלבי בר. מדובר במשימה לא פשוטה כלל, שכן קשה למצוא בטבע כלבי בר כנענים ולכך שתי סיבות עיקריות: האחת היא הפיקוח המחמיר על מחלת הכלבת בישראל, הוככל בין השאר השמדת להקות כלבי בר.
הבעיה האחרת היא השינוי באורח חיי הבדווים הנודדים כיום באזורים מאוכלסים וכלביהם באים במגע עם כלבים מבויתים מסוגים רבים. בנוסף לכך הכנעני אינו עוד הכלב הבלעדי של הבדווים, אלה מגדלים כיום גם גזעי כלבים נוספים כסמל סטטוס (הסאלוקי לדוגמה) דבר המאיים על מקומו של הכנעני ועתידו הגנטי.
אולם הסיכוי להמשך השושלת עדיין טוב למדי. מספר הכנענים המבויתים שחיים בארץ, הן ככלבי משפחה והן ככלבי עבודה בשירות משרד הביטחון והמשטרה, מגיע כבר לכמה מאות, והעניין בכלב הולך וגדל גם בעולם.
הכנעני הוא כלב משפחה נאמן ביותר וכלב שמירה מעולה – יש האומרים הטוב ביותר שקיים לשמירה על שטח. "הוא יכול לזהות כניסת זר לשטחו במרחק שגדול פי חמישה מכל גזע אחר", מספרת מירנה שיבולת. זהו כלב בעל חושים מפותחים, ערני ומהיר תגובה, חשדן כלפי זרים, בעל יצר הגנה מפותח, אינו תוקפן כלפי כלבים זרים, אך יכול לתקוף כל כלב זר הפולש לשטחו כדי להרוג.
מי שירצה לגדל כנעני ככלב משפחה ישמח לגלות כי כלפי בני אדם הוא יהיה תוקפני רק אם ירגיש שיש לו סיבה טובה. יש לו חושים חדים במיוחד, יצר שמירה חזק מאוד ואינטליגנציה גבוהה, שבזכותה הוא לומד במהירות רבה. עם זאת, הכנעני אינו מתאים לכל אחד - בגלל אופיו העצמאי הוא משתעמם מהר מאוד וכן עליו לחיות במערכת יחסים המבוססת על כבוד הדדי, ועליו להבין את ההייררכיה המשפחתית שהוא חי בה.
לדברי שיבולת, הכנעני הוא כלב של כל המשפחה. הוא רואה באדם לא בעלים אלא שותף, והוא שומר לעצמו את הזכות לבחור בתנאי השותפות. הוא חשדן מטבעו, אינו נהנה מליטופי זרים, ופרט לקומץ אנשים שהוא מכיר ואוהב תצטרכו לעבוד קשה כדי להוכיח לו שאתם ראויים לאמונו.
הכנעני ידוע בניקיונו. נדיר מאוד למצוא עליו קרציות ופרעושים. שימו לב: יש לו פרווה כפולה, ובשתי עונות הנשירה נושרות ממנו כמויות גדולות של פרווה. הברשה טובה פעם או פעמיים בשבוע מספיקה בהחלט, ורק בעונת הנשירה כדאי להבריש פעם ביום. הברשה תמנע חוסר נוחיות וגירוד ותעודד גידול מחודש. את ציפורניו החזקות, הגדלות במהירות, חייבים לקצוץ לעתים קרובות, בייחוד כשאין לו מספיק פעילות שמאפשרת לו לשייף אותן.
תוחלת החיים הממוצעת של הכנעני ארוכה יחסית - בין 16 ל-18 שנה, והוא אף יכול להגיע גם לגיל 20 במצב מצוין. למעשה הכנעני ידוע ככלב בריא ועמיד שאינו סובל ממחלות תורשתיות ורבים מהכנענים זוכים לחיות עד שיבה מבלי לראות וטרינר.
מבחינת מראה קשה למצוא לכנעני מתחרים: מדובר בכלב בגודל בינוני (שקל של כ-20 ק"ג וגובה של 60 ס"מ), שרירי, זריז וחזק. אוזניו זקופות וזנבו נישא גבוה ומגולגל מעל הגב. פרוותו עבה וקשה מגיעה בשלל צבעי המדבר - חול, זהב, אדום וקרם - אבל גם בשחור ולבן.
וטיפ אחרון למי שרוצה לאמץ: לכנעני ישנה תשוקה ידועה שאינה נפרדת מאופן התנהגותו – אובססיה לחפירת בורות (עדות לחיי הבר אז שימשו הבורות להטמנת מזון לשעת חירום). אם אינכם בעסקי מכירת בורות - תאלצו ללמוד להתמודד עם "תחביבו" של הכנעני שלכם.
רוצים לקרוא כתבות נוספות בעיתון חי? הירשמו כאן
נא להמתין לטעינת התגובות
